אנדלוסיה הוא השילוב המושלם והמתבקש לבילוי לילי: בר קוקטיילים וטאפאסים. אילה פלק, שניהלה עד לא מזמן את השגחה פרטית, היא השילוב המושלם והמתבקש של חריצות ובליינות. ניצלנו את ההזדמנות שאילה מחפשת את האתגר הבא כדי ליצור את את השילוב המושלם והמתבקש הבא: הזמנו את אילה לספר על אנדלוסיה.
כיכר המוזיקה כבר נמצאת כאן תקופה די משמעותית, ובכל זאת בקושי יצא לי לשבת בעסקים בה. אולי כי היא משווקת יותר לתיירים, אולי כי מרכז העיר מאתגר תחבורתית, בכל אופן, הפסד שלי. המתחם מאוד נעים, מוזיקה חיה בחצר הפנימית, ואווירה כייפית מאוד. בהחלט מתכננת לחזור לשם ולדגום עסקים נוספים במתחם.
נכנסות לאנדלוסיה. לא הזמנו מקום, אבל אמצע השבוע, השעה כמעט עשר, ויש מקום בשפע. בנוסף על השולחנות בחוץ, יש במסעדה שלושה מתחמי ישיבה: בקומת הכניסה מסעדה, בקומה השנייה בר גדול ועוד כמה שולחנות, ובקומה השלישית מעין לאונג' עם ספות גדולות שנראות מפנקות, אבל הוא סגור כרגע. אני בדיוק הגעתי לגיל שבו אם אני רוצה לשוחח עם מישהו אני צריכה שיחלישו את המוזיקה, אז התיישבנו למטה. המוזיקה, אגב, הייתה ספרדית רוב הזמן ונהדרת, וסימנה שהספרדיות לא נעצרה בשלט הכניסה.
מעיינות בתפריט.
הוא מחולק לשלוש קטגוריות: ירקות, ים, יבשה. התפריט לא גדול, אבל מצליח להיות מגוון ועם מנות שהן לא שגרתיות, אבל לא מופרכות ולא נופלות לקלישאות. ויש גם המבורגר למי שלא אוהב הרפתקאות. זו מסעדת טאפאס, המנות לא גדולות, ואחרי תיאום הציפיות הזה - הן גם ממש לא קטנות.
מזמינות.
באופן מפתיע המנות של הירקות יותר מעניינות, אז לקחנו בעיקר מהן. את החיות שלי אני מעדיפה מתות ממש, ולכן נפסלו הסביצ'ה, הסשימי והקרפצ'יו. גם מנות מטוגנות אני פוסלת, כי הכל טעים מטוגן. גם סוליה תהיה טעימה בטמפורה, ואני רוצה שהשף יראה לי באמת מה הוא יודע לעשות. לא הגיוני בעיניכן לוותר על הצלחה בטוחה ולהזמין דווקא את מה שעשוי להיכשל? זה אפילו לא העיקרון הכי גרוע שאני מחזיקה בו.
המנות.
רמולצ'ה - קוביות סלק כבושות, מחית צנוברים ועליי בייבי.
חביבת הקהל. הסלק חי כמעט, חתוך לקוביות קטנות, והכבישה הוציאה ממנו מתיקות וחמיצות נהדרות. מחית צנוברים (שאני מנחשת שמעורבים בה אגוזים נוספים) נותנת פה נקודות נוספות על מקוריות ועניין, וגם קונטרה מרגיעה ונעימה לחמצמצות של הסלק. צרור עלי בייבי קטנטנים שמונחים למעלה מוסיפים המון, ולא רק מקשטים. שלושה רכיבים יחסית פשוטים, הרמוניה מהממת.
ברחנה - חציל צלוי, גמבה מוחמצת וחומוס ספרדי
גם זו מנה פשוטה עם רכיבים פשוטים שמתיישבים יפה יפה ביחד. פחות הרפתקנית מאחיותיה, אבל בכל זאת שונה מהחציל בטחינה שנמצא בכל תפריט בישראל, קודם כל כי אין פה טחינה. על כל נתח חציל בשרני יושב סלט קטן של גמבה מוחמצת נהדרת שמרימה את הכובד של החציל, וחומוס בתיבול חריף. זו המנה היחידה שפגשנו בה חריפות, ואני אוהבת חריף.
קרפצ'יו - קרעי פילה בקר בויניגרט חזרת, צימוקי עגבניות, ערמונים.
אחרי שהטפתי לטובת מנות נועזות עדי הדיח אותי להעיז בעצמי מנה שאני לא מחבבת בדרך כלל, ולנסות את הקרפצ'יו. זו הייתה החלטה מתגמלת ביותר, כי זה היה טעים להפליא. בניגוד למקובל ומבלי להתריע על זה בתפריט הקרפצ'יו הגיע על פרוסות חלה קטנות, שהחזיקו וספגו אותו ואת הוויניגרט חזרת, הירוקים, פרוסות צנוניות, שום קונפי ועגבניות שרי צלויות. וכל החגיגה הזאת ביחד בביס אחד, הייתה מפנקת ביותר. לא מבטיחה שמהיום והלאה ידי תהיה קלה על הקרפצ'יו, אבל הספציפי הזה הוכיח את עצמו. כמו כן, מעוניינת שוויניגרט חזרת יהפוך לנפוץ הרבה יותר, יש לו מה לתרום לכולנו. צימוקי עגבניות, אגב, לא ניצפו. התיאור בתפריט לא ממש מחייב כאן.
אלקצ'ופה - ארטישוק, צלפים, עגבניות צלויות ועשבים.
מגיעה קערה עם סלט צבעוני וחביב של עגבניות שרי טריות (ולא צלויות כמו שכתוב), קצת עלים ירוקים, צנוניות ובצל, צלפים בודדים ולבבות ארטישוק פרוסים… מהפריזר. לא ציפית לארטישוק טרי בנובמבר, אבל לתחתיות ארטישוק מופשרות אין כמעט טעם, והן מתאימות לבישול או לצלייה, לא לסלט חי. ארטישוק משומר לעומת זאת היה נותן פה אחלה מנה. נרשם פספוס.
פדרון בטמפורה - פלפלי פדרון בטמפורה ואיולי אגוזי מלך
בסוף נכנעתי להזמין גם משהו מטוגן, ולא הצטערתי. פלפלי פדרון יחודיים בחריפות המשתנה שלהם, כך טוענת ויקיפדיה, ואני לא מתווכחת, אבל לשולחן שלנו הגיעו פלפלים ירוקים שאינם חריפים בכלל, מטוגנים בטמפורה. ביס בפלפל חשף צבע ירוק נהדר שלא ממש עבר בצילום, אבל מאוד שימח אותי. גם האיולי אגוזי מלך שימח ממש.
פסקדו - פילה דג ים במחבת, ירקות מוקפצים, אחו בלנקו.
לפני חודשיים נתקלתי במתכון לאחו בלנקו ומאז אני מתכננת להכין אחד אבל לא יצא, ומאוד התרגשתי לפגוש אותו כאן. אחו בלאנקו זה מרק שקדים קר ספרדי מאוד מאוד טעים. כאן הוא תיפקד כמצע/רוטב/תוספת, וכטריגר שלי לבחור במנה. חוץ מזה, זו היחידה בין מנות הדגים שהדג שלה לא נא. וחוץ מזה אני אוהבת מנות דגים שהן עדינות והתוספות שלהן עדינות וירוקות. הדג היום היה סלמון שזה אכזב אותי, גם כי המלצר קרא לו סלומון, וגם כי זה אינו דג ים והוא לא מוציא מנות עדינות. הדג עצמו אכן היה בינוני, אבל שאר מרכיבי המנה היו ממש ממש מוצלחים, ואני בטוחה שביום אחר, שיש בו דג אחר, זו מנה מצוינת.
אלכוהול.
אני מודה ומתוודה, תפריטי קוקטיילים מבלבלים אותי. אני אף פעם לא מכירה את כל השמות של כל הרכיבים, ובוחרת בין לצאת למחקר לימודי בגוגל, לתת הנחיות כלליות לברמן ולסמוך עליו, או סתם להמר. הפעם החלטתי להמר. על המנה של עדי, בעיקר כדי למתוח את גבולות ההכלה שלו, והזמנתי לו קוקטייל שהכיל גויאבה. וואלה, לא היה כל כך טעים, וגם לא כל כך הרגשתי גויאבה, אבל עדי כן הרגיש, ושתה את הכל, אבל לאט. לעצמי הזמנתי כוס יין אדום ספרדי - ריוחה. אני תמיד מעדיפה יין עם האוכל, ואת הקוקטיילים לקינוח.
בשלב הקינוח בחרתי שני קוקטיילים נוספים, לעדי מגזרת החמוצים והמרעננים ולי מגזרת המתוקים הפירותיים. שניהם היו מוצלחים מאוד, אבל שלי יותר. הוא מכיל חלבון ביצה וזה הופך אותו לקרמי בפנים ומקציף קצת מלמעלה, ומרקמים הם חשובים לא פחות מטעמים. אוקיי, הרבה פחות מטעמים, אבל חשובים. שלי גם היה יפה יותר וורוד.
קינוח.
פוסטרה טרס לצ'ס - עוגת וניל בחלב שקדים, אורז'ה, קרם אנגלייז.
וואי וואי וואי. זה היה טעים ברמה של לנקות את הצלחת היטב. שקדים הם נהדרים. העוגה הייתה לחה וספוגה בקרם שקדים נפלא, ושחתה בעוד ממנו, והשקדים הקלויים מעליה היו מסוכרים ממש בעדינות. הטעם של המשוקד והקלוי שלהם היה עז הרבה יותר מהמתיקות. זה היה כל כך כיף.
ל ס י כ ו ם .
היה כיף. טעים. נעים. תפריט לא שגרתי ומעניין. אחלה מקום לדייטים. אחלה מקום לאורחים מחו"ל (רק אם הם כבר סימנו וי במקומות אחרים על כל המנות שהוספנו להן ערק-סילאן-טחינה כדי להרגיש ישראלים). טאפאס זה קונספט כייפי ממש והמטבח הספרדי כה טעים. כיסאות נוחים, שירותים נקיים, מוזיקה טובה. מתכננת לחזור לשם בקרוב לדגום את שאר התפריט. בהחלט נכנס לרשימת המומלצים.
כיכר המוזיקה כבר נמצאת כאן תקופה די משמעותית, ובכל זאת בקושי יצא לי לשבת בעסקים בה. אולי כי היא משווקת יותר לתיירים, אולי כי מרכז העיר מאתגר תחבורתית, בכל אופן, הפסד שלי. המתחם מאוד נעים, מוזיקה חיה בחצר הפנימית, ואווירה כייפית מאוד. בהחלט מתכננת לחזור לשם ולדגום עסקים נוספים במתחם.
 |
| מרבה קומות מרבה אווירה |
נכנסות לאנדלוסיה. לא הזמנו מקום, אבל אמצע השבוע, השעה כמעט עשר, ויש מקום בשפע. בנוסף על השולחנות בחוץ, יש במסעדה שלושה מתחמי ישיבה: בקומת הכניסה מסעדה, בקומה השנייה בר גדול ועוד כמה שולחנות, ובקומה השלישית מעין לאונג' עם ספות גדולות שנראות מפנקות, אבל הוא סגור כרגע. אני בדיוק הגעתי לגיל שבו אם אני רוצה לשוחח עם מישהו אני צריכה שיחלישו את המוזיקה, אז התיישבנו למטה. המוזיקה, אגב, הייתה ספרדית רוב הזמן ונהדרת, וסימנה שהספרדיות לא נעצרה בשלט הכניסה.
מעיינות בתפריט.
הוא מחולק לשלוש קטגוריות: ירקות, ים, יבשה. התפריט לא גדול, אבל מצליח להיות מגוון ועם מנות שהן לא שגרתיות, אבל לא מופרכות ולא נופלות לקלישאות. ויש גם המבורגר למי שלא אוהב הרפתקאות. זו מסעדת טאפאס, המנות לא גדולות, ואחרי תיאום הציפיות הזה - הן גם ממש לא קטנות.
 |
| עוד מעט האוכל מגיע. שווה לחכות! |
מזמינות.
באופן מפתיע המנות של הירקות יותר מעניינות, אז לקחנו בעיקר מהן. את החיות שלי אני מעדיפה מתות ממש, ולכן נפסלו הסביצ'ה, הסשימי והקרפצ'יו. גם מנות מטוגנות אני פוסלת, כי הכל טעים מטוגן. גם סוליה תהיה טעימה בטמפורה, ואני רוצה שהשף יראה לי באמת מה הוא יודע לעשות. לא הגיוני בעיניכן לוותר על הצלחה בטוחה ולהזמין דווקא את מה שעשוי להיכשל? זה אפילו לא העיקרון הכי גרוע שאני מחזיקה בו.
המנות.
רמולצ'ה - קוביות סלק כבושות, מחית צנוברים ועליי בייבי.
חביבת הקהל. הסלק חי כמעט, חתוך לקוביות קטנות, והכבישה הוציאה ממנו מתיקות וחמיצות נהדרות. מחית צנוברים (שאני מנחשת שמעורבים בה אגוזים נוספים) נותנת פה נקודות נוספות על מקוריות ועניין, וגם קונטרה מרגיעה ונעימה לחמצמצות של הסלק. צרור עלי בייבי קטנטנים שמונחים למעלה מוסיפים המון, ולא רק מקשטים. שלושה רכיבים יחסית פשוטים, הרמוניה מהממת.
ברחנה - חציל צלוי, גמבה מוחמצת וחומוס ספרדי
גם זו מנה פשוטה עם רכיבים פשוטים שמתיישבים יפה יפה ביחד. פחות הרפתקנית מאחיותיה, אבל בכל זאת שונה מהחציל בטחינה שנמצא בכל תפריט בישראל, קודם כל כי אין פה טחינה. על כל נתח חציל בשרני יושב סלט קטן של גמבה מוחמצת נהדרת שמרימה את הכובד של החציל, וחומוס בתיבול חריף. זו המנה היחידה שפגשנו בה חריפות, ואני אוהבת חריף.
 |
| היכונו לביאת הקרפצ'יו |
קרפצ'יו - קרעי פילה בקר בויניגרט חזרת, צימוקי עגבניות, ערמונים.
אחרי שהטפתי לטובת מנות נועזות עדי הדיח אותי להעיז בעצמי מנה שאני לא מחבבת בדרך כלל, ולנסות את הקרפצ'יו. זו הייתה החלטה מתגמלת ביותר, כי זה היה טעים להפליא. בניגוד למקובל ומבלי להתריע על זה בתפריט הקרפצ'יו הגיע על פרוסות חלה קטנות, שהחזיקו וספגו אותו ואת הוויניגרט חזרת, הירוקים, פרוסות צנוניות, שום קונפי ועגבניות שרי צלויות. וכל החגיגה הזאת ביחד בביס אחד, הייתה מפנקת ביותר. לא מבטיחה שמהיום והלאה ידי תהיה קלה על הקרפצ'יו, אבל הספציפי הזה הוכיח את עצמו. כמו כן, מעוניינת שוויניגרט חזרת יהפוך לנפוץ הרבה יותר, יש לו מה לתרום לכולנו. צימוקי עגבניות, אגב, לא ניצפו. התיאור בתפריט לא ממש מחייב כאן.
אלקצ'ופה - ארטישוק, צלפים, עגבניות צלויות ועשבים.
מגיעה קערה עם סלט צבעוני וחביב של עגבניות שרי טריות (ולא צלויות כמו שכתוב), קצת עלים ירוקים, צנוניות ובצל, צלפים בודדים ולבבות ארטישוק פרוסים… מהפריזר. לא ציפית לארטישוק טרי בנובמבר, אבל לתחתיות ארטישוק מופשרות אין כמעט טעם, והן מתאימות לבישול או לצלייה, לא לסלט חי. ארטישוק משומר לעומת זאת היה נותן פה אחלה מנה. נרשם פספוס.
פדרון בטמפורה - פלפלי פדרון בטמפורה ואיולי אגוזי מלך
בסוף נכנעתי להזמין גם משהו מטוגן, ולא הצטערתי. פלפלי פדרון יחודיים בחריפות המשתנה שלהם, כך טוענת ויקיפדיה, ואני לא מתווכחת, אבל לשולחן שלנו הגיעו פלפלים ירוקים שאינם חריפים בכלל, מטוגנים בטמפורה. ביס בפלפל חשף צבע ירוק נהדר שלא ממש עבר בצילום, אבל מאוד שימח אותי. גם האיולי אגוזי מלך שימח ממש.
 |
| מה זה ירוק בפנים וחום בחוץ והוא לא קיווי? |
פסקדו - פילה דג ים במחבת, ירקות מוקפצים, אחו בלנקו.
לפני חודשיים נתקלתי במתכון לאחו בלנקו ומאז אני מתכננת להכין אחד אבל לא יצא, ומאוד התרגשתי לפגוש אותו כאן. אחו בלאנקו זה מרק שקדים קר ספרדי מאוד מאוד טעים. כאן הוא תיפקד כמצע/רוטב/תוספת, וכטריגר שלי לבחור במנה. חוץ מזה, זו היחידה בין מנות הדגים שהדג שלה לא נא. וחוץ מזה אני אוהבת מנות דגים שהן עדינות והתוספות שלהן עדינות וירוקות. הדג היום היה סלמון שזה אכזב אותי, גם כי המלצר קרא לו סלומון, וגם כי זה אינו דג ים והוא לא מוציא מנות עדינות. הדג עצמו אכן היה בינוני, אבל שאר מרכיבי המנה היו ממש ממש מוצלחים, ואני בטוחה שביום אחר, שיש בו דג אחר, זו מנה מצוינת.
אלכוהול.
אני מודה ומתוודה, תפריטי קוקטיילים מבלבלים אותי. אני אף פעם לא מכירה את כל השמות של כל הרכיבים, ובוחרת בין לצאת למחקר לימודי בגוגל, לתת הנחיות כלליות לברמן ולסמוך עליו, או סתם להמר. הפעם החלטתי להמר. על המנה של עדי, בעיקר כדי למתוח את גבולות ההכלה שלו, והזמנתי לו קוקטייל שהכיל גויאבה. וואלה, לא היה כל כך טעים, וגם לא כל כך הרגשתי גויאבה, אבל עדי כן הרגיש, ושתה את הכל, אבל לאט. לעצמי הזמנתי כוס יין אדום ספרדי - ריוחה. אני תמיד מעדיפה יין עם האוכל, ואת הקוקטיילים לקינוח.
 |
| אי אפשר ללכת לבר קוקטיילים ולא להזמין קוקטיילים, נכון? |
בשלב הקינוח בחרתי שני קוקטיילים נוספים, לעדי מגזרת החמוצים והמרעננים ולי מגזרת המתוקים הפירותיים. שניהם היו מוצלחים מאוד, אבל שלי יותר. הוא מכיל חלבון ביצה וזה הופך אותו לקרמי בפנים ומקציף קצת מלמעלה, ומרקמים הם חשובים לא פחות מטעמים. אוקיי, הרבה פחות מטעמים, אבל חשובים. שלי גם היה יפה יותר וורוד.
קינוח.
פוסטרה טרס לצ'ס - עוגת וניל בחלב שקדים, אורז'ה, קרם אנגלייז.
וואי וואי וואי. זה היה טעים ברמה של לנקות את הצלחת היטב. שקדים הם נהדרים. העוגה הייתה לחה וספוגה בקרם שקדים נפלא, ושחתה בעוד ממנו, והשקדים הקלויים מעליה היו מסוכרים ממש בעדינות. הטעם של המשוקד והקלוי שלהם היה עז הרבה יותר מהמתיקות. זה היה כל כך כיף.
 |
| לקינוח: קינוח! |
ל ס י כ ו ם .
היה כיף. טעים. נעים. תפריט לא שגרתי ומעניין. אחלה מקום לדייטים. אחלה מקום לאורחים מחו"ל (רק אם הם כבר סימנו וי במקומות אחרים על כל המנות שהוספנו להן ערק-סילאן-טחינה כדי להרגיש ישראלים). טאפאס זה קונספט כייפי ממש והמטבח הספרדי כה טעים. כיסאות נוחים, שירותים נקיים, מוזיקה טובה. מתכננת לחזור לשם בקרוב לדגום את שאר התפריט. בהחלט נכנס לרשימת המומלצים.
לאתר של אנדלוסיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה