טאקוס לואיס

אי שם בסוף 2017 קיבלתי הודעת ווצאפ מחבר המציע לתמוך בקמפיין הד-סטרט של מסעדה חדשה. בחרתי כתשורה את הארוחה העסקית של המקום, וכשנפתח המקום לקחתי איתי את עמית ברק, חבר יקר שעשה דבר או שניים בחייו לבדוק מקום שהוא לא פחות מסיפור ציוני מרגש: שתי אחיות שנוסעות ב-2003 לניו יורק עם חלומות קולינריים על פתיחת מסעדה מקסיקנית. פגישה מקרית של אחת מהן עם לואיס באואחאקה שבמקסיקו, ואיחוד נרגש כעבור שש שנים בזכות הפייסבוק, מוביל לסיפור אהבה, גיור וחזרה לארץ הקודש עם תכנית לפתוח טאקרייה בירושלים.    

את עדי אני מכיר עוד משנת 2005. למודי מאבקים אנחנו, אולי אפשר להגיד גם מוותיקי המחנה הלאומי המתחדש, זה שהתעורר לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. והנה לאחר כברת דרך רבת שנים של יוזמות ציוניות, חברתיות משותפות ומקבילות עדי נזכר שבתחום האוכל עדיין לא שיתפנו פעולה.

עמית ועדי יוצאים לעוד משימה ציונית

לפני שנה בערב ראש השנה קיבלתי טלפון מאריה לוי מבית"ר עלית, חרדי שמוביל ארגון שנקרא 'מצילים ללא גבולות'. את מקסיקו פקדה אז רעידת אדמה ובשל החג אריה ביקש ממני לסייע לו בארגון משלחת סיוע למקסיקו שתהיה מורכבת כולה מבני מיעוטים. נרתמתי למשימה ותוך מספר שעות עמדה על הרגליים משלחת שהורכבה מדרוזים, בדואים וערבי מוסלמי ויצאה לדרכה, לסייע במקסיקו. ואילו השנה, כמה ימים ערב ראש השנה החלטנו עדי ואני על פי הזמנתו והצעתו להיפגש בטאקוס לואיס בירושלים, ולהכיר משהו מן המטבח המקסיקני. אלו היו שתי הפעמים בהן הגעתי הכי קרוב למקסיקו.

בטאקוס לואיס לקחנו את העסקית ששילבה שלוש מנות של טאקוס (טורטיות תירס) ושתייה. שנינו לקחנו את הטאקוס לשון (בכל זאת עוד שנייה החג הזה עם שנהיה לראש ולא לזנב), עדי הוסיף טאקוס שווארמה הודו (Al pastor) וטאקוס סטייק דק (Carne asada). אני הוספתי טאקוס דג (Taco baja) וטאקוס חזה עוף על הגריל (Pollo asado). על הטאקוס והמנה עצמה הוספנו בצל, כרוב אדום, פטרוזיליה ורטבים, סלסלה וחריף, שהיה טעים וחריף באמת ובצד סלט חסה וצנוניות וכן שני פלחי לימון.

טאקוס ומשקה תמרינדי. מה עוד צריך?

לאחר ניסיון וחצי של חלוקת טאקוס בין שנינו הבנו שזאת משימה בלתי אפשרית. לקחת טאקוס? גמור אותו! אל תחלק ואל תחלוק, זה פשוט לא הולך. שנינו שיבחנו את טאקוס הלשון שהיה מיוחד. אני שיבחתי את חזה העוף ועדי שיבח את השווארמה.

בשתייה החלטתי לבדוק את הדברים המיוחדים. מיצים טבעיים עונתיים. מתוך השזיפים, חליטת ההיביסקוס והתמרנדי, לקחתי בכוס הראשונה את התמרנדי, שהיה מיוחד, מרווה, לא מתוק, וכנראה גם בריא.

אפשרויות השתייה המקומית.

מי שגר תקופה בחו"ל ומי שמטייל הרבה בטח מכיר את זה שנכנסים למסעדות שמגישות את האוכל מהבית לא בשביל לטעום מהאוכל אלא גם בשביל לטעום מהאווירה, להרגיש קצת בבית. נדמה לי שכך זה גם עם טאקוס לואיס. בערב בו ביקרנו במסעדה, הייתה הספרדית השפה השלטת במקום, ולא רק בקרב הצוות אלא גם בקרב הסועדים.

סיימנו את שתי המנות העסקיות והזמנו צי'פס מטורטיות תירס (Totopos). אנחנו ביקשנו להגיש אותו עם סלסת עגבניות צלויות. נשנשנו את הצ'יפס עד שתגיע העסקית האחת הנוספת שלקחנו לשנינו. את הצ'יפס הזה פשוט אפשר לנשנש ולנשנש ולהמשיך לנשנש. בכוס השנייה בחרנו הפעם לנסות את חליטת ההיביסקוס, שונה, מעניין אבל התמרנדי לוקח, אצלי לפחות.

במנה הנוספת הלכנו על טאקוס דג לעדי, טאקוס סטייק לי (אי אפשר לחלק, זוכרים?) וטאקוס טבעוני (Al Ajillo) שהתגלה כמצוין. אם אני מסכם את הטאקוס הדג פחות שחה, אבל תחרות צמודה הייתה בין כל השאר, הסטייק, השווארמה, חזה העוף, הלשון החגיגי והתבשיל הירקות והשום שלא נשאר חייב בכלל.

בטאקוס לואיס מקומות ישיבה בפנים, שולחנות בחוץ ומקומות ישבה חיצוניים על החלונות עם הפנים פנימה לבר ההגשה. ממקומות הישיבה על החלונות אפשר לראות את ההכנה של הטאקוס הטרי, על המקום, כשהוא יוצא מהמכונה, עובר בקרת איכות, משם או חזרה למכונה, או לפלטה ולמילוי.

חצי בפנים חצי בחוץ. המלצה שלנו: שבו על הבר שליד החלון.

לאחד חצי הסיבוב השני כבר הרגשנו שבעים, אבל מראש השארנו מקום לקינוח. בקינוח אפשר לקחת קרטיב טבעי עונתי או צ'ורוס קינמון וסוכר. בחרנו את הצ'ורוס, מקלות אפויים עם קינמון. לא הבנתי אם בתוך המקל זה בצק פריך, או מילוי עטוף כלשהו (אני עדיין לא אכלתי מספיק קינוחים בחיים עם עדי כדי לפתח מומחיות). בכל מקרה כמו עם הצ'יפס המקומי, גם במקרה של הקינוח הזה אפשר להמשיך ולנשנש.

למקסיקו המדינה אני לא יודע אם ומתי אגיע, מי יודע אולי ערב ראש השנה הבא, אבל לטאקוס לואיס בירושלים אין ספק שאגיע. המקום בהחלט משאיר טעם של עוד ולמרות שאת רוב התפריט אכלנו כבר בביקור הראשון, בכל זאת השארנו קצת מה לנסות גם לפעמים הבאות.


לדף הפייסבוק של טאקוס לואיס