צ'יפיס

לראשונה במאכלי י-ם, אירוח ביתי! ואיזה ספתח של אירוח זה היה. קבלו את נעמי ויואל המקסימים, עליהם ועל מעשה ידיהם המופלאים תספר לכם יסכה רוטשילד, שרק לאחרונה חזרה לשרת בצה"ל, או יותר נכון בצבא הסמוך לו, חיל האוויר.

היי, אני יסכה רוטשילד, נעים להכיר.

כנראה שלקראת סוף השנה, הצטברו שם למעלה הרבה זכויות שלי, שלא קיבלתי עליהן שכר כי אחרת אין דרך טובה להסביר למה זכיתי לפינוק הזה שנקרא "צ'יפיס יואל ונעמי מארחים" (אוקיי, אולי קשורים לזה שליחת מצווה אהובה ואלוהי הפייסבוק, אבל תזרמו...).

תכירו את יואל. כדאי לכם.

הערב היה בהשראת מיזם 'eat with', שמתרחק מההתבודדות והנפרדות שמציעה מסעדה לטובת אירוח ביתי סביב שולחן משותף, שמאפשר היכרות ושיחה בין האוכלים, על מצע של מנות מיוחדות ומפנקות במגע אישי, שנוצרו מתוך ליבם של המארחים.

אז נסענו, מעיין, עדי ואני, למושב שואבה, בהרי ירושלים. ליד גדר לבנה ירדנו במדרגות, הקפנו משמאל והגענו לחצר הקסומה של נעמי ויואל, המארחים. עוד אדבר עליהם רבות, אבל בואו נתחיל ונגיד שמדובר על זוג חביב כל כך, עם נפש ענקית, תשוקה לאנשים ואוכל, שמהווים גם את המנה הראשונה, המנה העיקרית וגם את הקינוח המתוק של הערב המדהים הזה.

תנו רבנן: לעולם תהא יד שמאל דוחה ויד ימין מקרבת

החצר מלאה בירקות שנעמי ויואל מגדלים לבד, לול תרנגולות מטילות, טאבון, מעשנת ותנור שנבנו על ידי יואל ואפילו מקלחת עם נוף משגע. במרכז החצר, עמד שולחן עץ רחב (תנחשו מי בנה אותו) ואליו התקבצו עשרה אנשים מרחבי הארץ, שבאו להתפנק ממעשי ידיהם הברוכות של יואל ונעמי.

המנות הראשונות כללו מטבלים טעימים, קרפצ'יו סלק בבלסמי, סלט עלים מרענן, רוסטביף במעשנת(!) ופטה כבד על טוסטונים פריכים בליווי ריבת תאנים אלוהית(!!). כדי למקסם את העסק, גם נמזגו לא מעט כוסות של יין אדום, עם מרקם פירותי ועפיצות גבוהה (סתם, לא מבינה בזה בכלל. יודעת להגיד רק שהתחלנו עם יין אדום ושהוא היה מעולה!).

יין. שולחן. שניהם, הום-מייד לגמרי

ואז... ואז הגיעו המנות העיקריות. את הגעתן החגיגית לשולחן, הקדימו רגעים שכולנו קמנו ועמדנו ליד יואל כדי לראות איך הוא יוצר את הבשר, מתבל באהבה (תבלינים שהגיעו מדרום אפריקה, הודו והגינה הביתית כמובן) ופורס במקצועיות. אי אפשר היה שלא לרצות לראות את הקסם הזה מקרוב.

אל צלחותינו הגיעו בורווס (מיטב בשרים בצורת נקניקיה, שלא דומה, תודה לאל, לשום דבר שאי פעם קראתי לו "נקניקיה"), פרוסות אנטריקוט טעים טעים, ולחמעג'ון משגע עם מרכיב סודי. למקרה שדאגתם, כל הטוב הזה לא היה לבד. לשולחן הוגשו ירקות צלויים, סלט ירקות במבחר צבעים וסלט כרוב נהדר של ליטל (לא מכירה אותך ליטל, אבל את בהחלט המועמדת שלי להדלקת משואה).

היד של נעמי ומעשה ידיה

היה כמובן גם עוד יין משובח וקינוחים שטיפה דורשים עוד ליטוש אבל בהחלט טעימים ומיוחדים. נגיד, קראמבל שזיפים עם סורבה מנגו, ובקלאווה. ופירות. וריבועי טראפלס נהדרים. אם לא הייתי מתביישת והחינוך הייקי שלי לא היה חזק כל כך, הייתי מבקשת שיסדרו לי כורסה, והייתי שוקעת בה, עטופה בשמיכת צמר, משובצת כזאת ועם לחש המדורה ברקע, הייתי נרדמת פשוט, מול יער הכוכבים שהיה מולנו עד לכניסת שבת...

לסיכום, היה  טעים כל כך כל כך, ונעים, ומפנק, ומגוון, וחברותי ומפתיע ו... והיו גם את נעמי ויואל. שלימדו אותי על הכנסת אורחים, ועל שיח רעים, ומפגש עם אנשים מענייניים, ועל לעשות דברים מתוך תשוקה אמיתית, ועל נדיבות, ואהבה, ורוחב לב ופשטות מאירה וכשרון עצום. ובעיקר, לימוד אחד גדול גדול על הגשמת חלומות או כמו שנעמי אמרה: "יואל לא חולם. הוא רוצה משהו ועושה אותו." שמחה שפגשתי אתכם רגע לפני השנה החדשה.

תמונה של המתנדבות האמיצות שהגיעו לטעום

שנזכה לשנה ברוכה, של אוכל ויין וחוויות ואנשים משובחים משובחים.
תודה,
יסכה.

ליצירת קשר (ולעוד תמונות מהממות!) עם יואל ונעמי, הם הצ'יפיס.