גטסבי

ליאור שילת הוא מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, טייטל שעושה רושם שמדובר באדם רציני. בהתחשב בעובדה שכבר בגיל 22 הוא זכה לעבוד צמוד עם ראש הממשלה אריאל שרון, זה גם כנראה נכון. מה שלא מונע ממני לחשוב שי שלו את הלוק של ברמן בפאב אפלולי אי שם בשיקגו של תחילת המאה הקודמת. צריך הסבר נוסף מדוע החלטנו ללכת יחד לגטסבי?

ספיק איזי (דבר בשקט) הוא השם האמריקאי לברים בלתי חוקיים שהיו נפוצים במיוחד בארצות הברית בתקופת היובש, כשהאלכוהול הוצע מחוץ לחוק וחובבי הטיפה המרה היו חייבים מקומות מפלט להרוות את צימאונם. הם היו מוסתרים לרוב מאחורי דלתות חבויות, בעליות גג או במרתפים ורק יודעי דבר הורשו להיכנס אליהם (מכאן מקור השם). הרומנטיזציה של התקופה הפכה את הספיק איזי'ס לאייקון תרבות אמריקאי, יחד עם עולם הגנגסטרים של שנות ה-20 וה-30, וכך צצו בשנים האחרונות ברים בכל העולם שמנסים לחקות את הספיק איזי'ס.

שני חברים יצאו לדרך, אחד קיבל פינג'אן בערך

גם לנו בעיר הקודש יש נציגות מוצלחת לטרנד העולמי: הגטסבי, ספיק איזי ירושלמי. ברוח המקור, אין שום שלט שמבשר על המקום, החבוי מאחורי בית הקפה ארומה של רחוב הלל (לא לגלות!). הכניסה מעוצבת בצורת ספריה והמארחת לא תסגיר את העובדה שיש בר במקום אלא אם אתה תבקש ממנה להיכנס. כשהגענו המקום היה מלא והאפשרות היחידה הייתה לשבת באזור העישון. עדי ואני החלטנו שזה מוסיף לאותנטיות והוכנסנו לבר אחר כבוד. גם בתוך הבר ממשיך הקו העיצובי ברוח התקופה, ולמרות האפלוליות הרומנטית השורה במקום קל להבחין שהגטסבי נותן כבוד לתרבות הספיק איזי.

קצת אוכל, כי לא שותים על בטן ריקה...

נתחיל מהשורה התחתונה: אם באתם לאכול, הגטסבי הוא לא הבחירה הראשונה עבורכם במרכז העיר. לגטסבי באים לשתות. ביום שהגענו היו רק ארבע מנות בתפריט: בייגלך, פלטת גבינות ופירות, סלט קפרזה ופוקצ'ה עם קורן ביף. החלטנו ללכת על האופציות החלביות: פלטת הגבינות והפירות הייתה מצוינת, עם נציגות נדיבה של שלושה סוגי גבינות, ענבים ופלחי מלון. גם סלט הקפרזה הייתה מנה יפה ששילבה חתיכות מוצרלה, ארוגולה (aka רוקט) ועגבניות עם רוטב בלסמי מתקתק. מה שכן, כמו מנת ספגטי, גם הקפרזה היא לא מנה מומלצת אם אתם בדייט. אתם עלולים למצוא את עצמכם שואפים במהירות עלי ארוגולה במקום להקשיב למי שיושב מולכם.

לא משנה מה, לא להזמין בדייט

כפי שציינתי, בגטסבי האוכל רק מלווה את האטרקציה האמיתית של המקום: השתייה. ליתר דיוק: הקוקטיילים. בגטסבי מודעים לחוסר היכולת של הלקוח הממוצע שלהם להכיר את המגוון המרשים של קוקטיילים שהם מציעים ולכן המציאו שיטה רנדומלית לבחירת משקאות: התפריט מגיע עם קוביית משחק ומחולק למספר מדורים, כל מדור נקרא על שם חטא אחר (גרגרנות, חמדנות, כעס, עצלות, גאווה, קנאה ותאווה). בכל אחד מהמדורים שלושה קוקטיילים שמתאימים לחטא הרלוונטי. גלגול קובייה ראשון מביא אותך לחטא האישי שלך (אני גלגלתי תאווה ועדי גאווה, למקרה ותהיתם). גלגול שני, לקוקטייל הנבחר.

הקובייה שלי הביאה אותי לקוקטיל שנקרא אפרטיבו, אבל המלצרית הסופר מקצוענית שלנו העירה שהוא עלול להיות לי מתוק מידי ובחרה יחד איתי את ה'המינגווי קונקשיין', קוקטייל על בסיס רום עם ליים, בזיליקום ונגיעה של ויסקי מעושן. עדי לעומת זאת קיבל את הפניצילין, קוקטייל הכולל וויסקי מעושן, דבש, לימון וסירופ ג'ינג'ר.

בחירתה של סופי (או איך שלא קראו למלצרית)

בסיבוב השני כבר הבנו איך בוחרים ונתנו למלצרית לבחור בשבילנו, ושוב- שתי בחירות מצוינות. אצלי היא המשיכה בקו שמשלב טעמי עשבים והביאה לי קוקטייל עלום שלא הופיע בתפריט (אבל אם אתם מתעקשים, בקשו את הגרין פארק, המשלב ג'ין, סוואר, חלבון ביצה, ביטר סלרי ובזיליקום). עדי קיבל את ה'באק טו בלאק' שילוב של ג'וני ווקר בלאק לייבל, ליקר ג'ינג'ר ופירות שמוגש בפינג'אן שהוסיף לחוויית השתייה.

כפי שכבר ניחשתם, בגטסבי יש גם קוקטייל לקינוח. בשלב הזה אני כבר התחלתי לראות כפול, אבל עדי מחויב לכם קוראי הבלוג ואני לא אעמוד בפני איש עם שליחות. כך הובא לנו אחר כבוד קוקטייל המכיל ליקר אפרסק, פטל, וניל, שמנת, טקילה ולמונצ'לו כשכל הטוב הזה מתחבא מתחת לגלידת קצפת מתוקה בגביע הפוך. מדובר על שילוב מנצח לאוהבי המתוק, הקצפת משלימה את המשקה ואתה יוצא מבושם כפליים, גם מהסוכר וגם מהאלכוהול.

הגביע שמגיע עם הקינוח המנצח

קוקטייל הקינוח (בשלב הזה כבר לא הייתי מסוגל לזכור את שמו) היה סיום מושלם לערב מוצלח ששילב, כפי שניתן לצפות ממפגש של עדי ושלי, פוליטיקה, ירושלים, אוכל והרבה אלכוהול. הגטסבי הוא מקום נהדר לסיים בו יום עבודה, לדייטים או למפגש עם חברים. אל תשכחו לדבר עליו בשקט, תסמכו על המלצרים והכי חשוב: תיהנו.


לדף הפייסבוק של הגטסבי