אוריינט

תפארת סולומון היא ירושלמית אסלית. זאת אומרת מהזן שאשכרה נולד וגדל ברובע היהודי שבעיר העתיקה. בזמנה הפנוי מעבודתה בתכנית לחדשנות ויזמות באוניברסיטה העברית היא גם מנהלת ההפקה של FuckUp Nights בעיר. לאן ניקח עלמה הנושאת את שם התפארת, אם לא לארוחת הבוקר המדוברת של מלון אוריינט שרק יצא מהניילונים ביולי האחרון?

את בוקר יום שישי, כ"ח ניסן, ה-13 לאפריל ביליתי בלגימת מוסקטו ואכילת ארוחת בוקר מגוונת, מושקעת, מדוקדקת ועם טוויסט פה ושם. תכירו: ארוחת הבוקר של מלון האוריינט.

האוריינט הינו מלון בוטיק יוקרתי שנפתח בירושלים לפני כשנה, הוא ממוקם בתחילת עמק רפאים, ליד מתחם התחנה הראשונה וגן הפעמון. בכניסה למלון קיבל את פניי בלבוי נחמד מאוד בברכת "בוקר טוב גברתי" (ניסיתי שלא לקחת את ה"גברתי" קשה מדי). הלובי היה שילוב צבעים עדינים, קירות זכוכית, תקרות גבוהות, וארכיטקטורה מודרנית עם שזירות של ירושלים העתיקה. ארוחת הבוקר מוגשת בקומה התחתונה, עם אזור ישיבה בפנים וגם בחוץ. עדי ואני ישבנו בחוץ.

מה זה כל הטוב הזה? תכף תדעו

ברקע התנגנה לה מוזיקה אקוסטית עדינה ונעימה, עם שילוב של פכפוך מים עדין, הן מהמפל משמאל, והן מהבריכה הקטנה מימין. באזור הישיבה החיצוני היינו מוקפים בקירות הזכוכית השקופות של המלון, ומעל מצד ימין התיימר מבנה טמפלרי עתיק וגם הוא שיקף את אופי המלון, עתיק ומודרני כאחד. כששאלתי את עדי מה התחושה שהעיצוב והמקום משרים עליו הוא ענה- "אושר\עושר שהוא ירושלים". לא הייתי יכולה לנסח זאת טוב יותר. זה לא אירופה או חו"ל אחר, זה הייחודיות של ירושלים - עתיקה ומודרנית, צעירה ובעלת היסטוריה ארוכה, מורכבת, שקופה, עוצרת נשימה ושלווה.

לאחר סקירת הבופה, לקחנו צלחות לקראת הסבב הראשון, שכלל סלטים, כמה מאפים, לזנייה, גבינת ברי, חומוס ביתי עם גרגרים ועגבניות, סלט טורקי, וסלמון מאודה עם בצל סגול וירוק. לאחר שהתיישבנו ניגשה אלינו מלצרית אדיבה, לקחה את ההזמנה שלנו לביצים, קפה ומיץ, את היין כבר לקחנו בבופה :-)

תכירו: בנדיקט

האגס בנידיקט (Eggs Benedict) היה אנין ומדויק. מוגש על מצע של חצי קרואסון מלא טעם, עם עלה בזיליקום, ביצה עלומה (כמובן) ומעל רוטב הולנדייז- לא יותר מדי כך שהוא משתלט על המנה, אלא כמות מדויקת למנה עצמה. את הביס הראשון אכלתי לפי הכוונת הטבח, אבל לביס השני הוספתי סלמון מאודה, פסטו, ועגבנייה מעושנת שלוויתי מהסלט עגבניות ומוצרלה עם בלסמי - כי אני יודעת אילו שילובים אני אוהבת, ובאמת, היה שמיימי!

המאפים כולם ביתיים וטריים, נאפים כל יום, חלקם על ידי השפים בבופה עצמו. לרוב, איני עפה על מאפים. לתחושתי הם סתם מוסיפים נפח לארוחות אבל לא באמת שווים את הקלוריות, ולשמחתי הופתעתי לטובה, ונהנתי מכל ביס! המאפים היו רכים, נימוחים, חלקם מלוחים, חלקם עם תוספות כמו פטה, פסטו, פלפלים קלויות ועגבניות מיובשות, זעתר עם שמן זית ועוד. And let me tell you, לא הצטערתי על אף קלוריה!

את קיש התמרים שראיתי בבופה הייתי חייבת לנסות, הקונספט היה כל כך שונה ומעניין, מה גם שתמרים תמיד היו חולשה שלי, כך שזו לא הייתה מכירה קשה. ואכן טעמו היה בדיוק כפי שקיוויתי - מתקתק, פריך, עדין ונמס בפה (חבל שאי אפשר לבקש מתכונים מהשף...).

אציין שבדרך כלל ארוחות הבוקר שלי מסתכמות בפירות וקפה, אבל הגיוון היה מושלם! אף מנה לא הייתה מתוקה מדי, מלוחה מדי או שתלטנית. שילובי הטעמים היו עדינים, מחמיאים ומאפשרים לכל אורח ואורחת להוסיף ולשלב בין המגוון הרחב שהוצע.

קפיצה קטנה לבריכה

אחת הסכנות בארוחות בופה הוא חוסר הרצון לפספס משהו, והתחושה שחייבים "להרוויח את הבופה" כך שפעמים רבות יוצאים עם בטן כבדה אחרי אכילה מרובה ומיותרת מכל הבא ליד. היופי באוריינט הוא שהם אינם מגישים בצורה שגורמת לסועדים לקחת יותר מדי. כל מנה שמוגשת היא מדויקת בגודלה, וכמובן שתמיד אפשר לקחת עוד, אבל לתחושתי הם קלעו בול.

בסבב השני לבופה (אל תשפטו, זה עדיין היה מתוכנן...) הלכנו יותר לכיוון של המתוקים. בדרך כלל אני מוותרת על מתוקים. לא אוכל סתם שוקולד כדי לאכול שוקולד. זה חייב להיות שוקולד מריר איכותי ומשובח כדי שארצה לאוכלו, וכך גם עם מתוקים... אבל פה, שום דבר לא היה מתוק להחריד, והיו כל האפשרויות שהיה ניתן לקוות להן: חמש אופציות לעוגות גבינה (אני לקחתי את כולם, נקודת חולשה שלי, אני מודה) וופל בלגי, עוגות שמרים, סברינות (עליהן ויתרתי, בכל זאת מטוגנות, אבל הן נראו יופי) תמרים, חלווה, אגוזים, פירות, יוגורט ועוד...

אני חייבת לציין את הוופל פשוט כי כל כך נהנתי ממנו! הוא היה פריך, ספג לתוכו את המייפל שמזגתי עליו מבלי להפוך ספוגי, והפיסטוק והשקדים הטחונים שפיזרתי מעל היו שילוב מדויק! יחד עם הקינוחים שתינו שייק פירות, אחד תות והשני אננס. שוב אציין לשבח את העובדה שהם לא הוסיפו סוכר כך שהחמיצות הטבעית של הפירות היו מרעננים ומגרים. גם הם, כמו מיץ הגזר ששתינו קודם לכן, היו מוגשים בצנצנות כך שניתן לשקשק אותם לפני כל מזיגה.

שקשק בגזר

אחרי הקינוחים שאלנו את אנה, מארחת מקסימה שניגשה אלינו, מה אסור לנו לפספס? היא המליצה על ריבות הבית המוכנות במקום וציינה גם פטריות ממולאות גבינה שלא הוגשו באותו היום, אבל לא הרגשנו בחסרונן. היו שש סוגי ריבות, אז לקחתי קצת מכולם, ועדי ואני התחלנו לנסות לפענח מהם. היה שם אחד שחשבנו שהוא דלורית או דלעת (היינו חלוקים בנוגע לזה) עם קינמון, ענבים, עגבניות שרי, תפוחים, אתרוג, והאחרון – זיתים שחורות (לטענת עדי) או שזיף (לטענתי). לאור  המחלוקת האידיאולוגית ביקשנו לשאול את השף במה היה מדובר. I don’t want to toot my own horn, but - רק אגיד שעדי חייב לי יציאה נוספת...

ים ריבות

אחרי כל השפע הזה, עלינו לגג המלון, שם נמצאת גם ברכת שחייה מרשימה, על מנת להשקיף על הנוף שהיה עוצר נשימה. שוב ראינו את היופי של ירושלים - מורכבות, היסטוריה, גיוון, עצים ואבנים ירושלמיות, עיר עתיקה, פיתוח, שגשוג, ובעיקר המון חיים.

מה שעדי לא ידע, הוא שהשבוע הוא מורכב וטעון עבורי, כל שנה מחדש, ובמיוחד בשנים האחרונות. בזכותו זכיתי לטוויסט לקראת סוף השבוע, ויומולדת 25 שלי שאחגוג ביום שני, א' אייר. הכל סוף סוף נרגע, עצר, ואיפשר לי לקחת נשימה עמוקה וליהנות - מזג האוויר היה מושלם, מחמם, עוטף ומותאם, בדיוק כמו האווירה באוריינט, הארוחה, והחברה.


לאתר בית המלון