והפעם בבלוג, יעל צלניק (שם זמני). לשם הגילוי הנאות נספר
שיעל היא רכזת האירועים של המרכז הירושלמי לאתיקה. לא בטוח למה הוא נדרש פה, אבל
עם כללי אתיקה לא מסתבכים.
אני אניח את זה כאן: כשהגעתי למסעדת La Pavee עדי עדיין לא הגיע. התקשרתי אליו ולא הבנתי למה כל הזמן תפוס. עם
מי כבר יש לו לדבר? ואז גילית שתחת השם "עדי" שמרתי את מספר הטלפון של
עצמי. לזכותו של עדי ייאמר, שהוא דווקא הגיע בזמן. זו אני שהקדמתי. לו באמת, לא
היה עם מי לדבר.
מסעדת La Pavee היא מסוג המסעדות שממוקמות
ליד מלונות יוקרה, ממלאים לך כל הזמן את הכוס ויש מפות לבנות על השולחנות. למה?
למה המפות על השולחנות? כי ככה זה. זה המסעדות האלה, ותודה לאלוהי הגרופונים.
נתחיל בזה שהיה ממש אחלה. בסך הכל יצאנו מרוצים, לא נרעשים
אבל לגמרי מרוצים. שם המסעדה אגב, למקרה ותהיתם, מגיע מצרפתית. משמעותו רחוב סלול.
כנראה סוג של רחוב הולנדי, אבל למה שצרפתים יתנו קרדיט לאומה שאינה צרפתית? זהו גם
שמו של רחוב בפריז בו נמצא בית כנסת מפורסם, כך אמרה המלצרית, אותה אילצנו לתחקר
את עובדי המסעדה עד אחרון שוטפי הכלים. משמעות שלישית ואחרונה היא סוג של בשר.
בשלב זה הגענו למסקנה שלא כדאי לדחוק את המלצרית האומללה לפינה וירדנו ממנה. יכול
להיות שזה היה בגלל שכבר הגיע האוכל.
היה לחם מעולה, רך מבפנים ופריך ומלוח מבחוץ. המנות הראשונות
היו סביצ'ה סלמון וחציל בטחינה. לכאורה חציל בטחינה זו מנה נדושה, שיש אותה בכל
מסעדה במדינת ישראל. אבל! החציל הזה היה שונה וטעים במיוחד כי הטחינה הייתה מתוקה!
וגמבה קלויה היתה מפוזרת עליה, והחציל החמוד הזה היה כל כך טעים שחיסלנו הכל
וליקקנו את האצבעות.
 |
| לפעמים החציל הוא רק תירוץ |
גולת הכותרת התרחשה בין המנה הראשונה לעיקרית, כאשר המלצרית
שלנו מזגה לנו יין אדום ואמרה משהו בסגנון "אתם בטח נשואים". כשאמרנו לה
שלא, היא אמרה שאם אתה זוכה לקבל את השלוק האחרון בבקבוק (וזכינו, לא בטוחה אם
השלוק הזה נחת בכוס של עדי או שלי. לא שזה משנה, עדי לא שותה יין אדום, אז אני
נאלצתי לטפל בעניין בכוחות עצמי) אז אתה מתחתן בקרוב. את שאר הארוחה ביליתי בלהבין
למה לא סיפרו לי על זה וכמה בעיות זה היה יכול לחסוך, ובהבטחות לעצמי שצריך לקנות
כמה בקבוקים במבצע שלוש במאה, לשפוך אותם לשירותים כמעט עד הסוף ואת השלוק האחרון
לשתות.
הזמנו שתי מנות עיקריות – תבשיל עגל ופילה מוסר ים. תבשיל
העגל היה טעים והבשר רך, אבל אני רוצה לספר לכם על הדג שהיה מ-ע-ו-ל-ה. דמיינו שתי
חתיכות דג לבנות ועסיסיות עם טעם לימוני כזה, על מצע עדשים, אבל לא עדשים מימיות
כאלה אלא תבשיל עדשים עם טעם מדהים שבתוכו חתיכות לימון כבוש שלדעתי הוקפצו קצת
במחבת. זה היה טעים ממש ועדי התלהב שהיו שתי חתיכות דג ולא אחת, כי אחרת הוא היה
נאלץ לאכול את החתיכה האחת בעצמו ולי לא היה נשאר. אל תיקלעו איתו לאי בודד אני
אומרת לכם.
הקינוח היה סבבה – שלושה כדורי טראפלס שוקולד, אתם יודעים איך
זה מרגיש. אחד לי, שתיים לעדי.
לסיום קיבלנו כרטיס שמזמין אותנו לציין את יום הולדתנו ואת
יום נישואינו (מקווה שלא יותר מעוד שישה סופים של בקבוקי יין ואני סוגרת תאריך).
הקפדנו למלא כל פרט ותיאמנו בינינו תאריך יום נישואין אטרקטיבי, כי היה כיף אז למה
שלא ניפגש שוב בLa Pavee לאכול איזה משהו, נגיד, ב- 11.11?
לאתר המסעדה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה