כותבת וכוכבת הפוסט הפעם היא הילה לוקסנבורג. פרזנטורית של מועצת יש"ע ביום וסטייליסטית בלילה.
שוק מחנה יהודה של הלילה זה לא שוק מחנה יהודה של היום.
בניגוד לאחרים, אני לא מאלה שמתות עליו ביום. אותנטיות אותנטיות, אבל להלך על רצפה מלאה בנוזלים ניגרים שאינם נראים כמו מים, צרחות מכל עבר, עגלות שנתקעות בך וריח דגים שמלווה את כל החגיגה- כל אלה לא ממש עושים לי את זה, אני מודה.
אבל בשנה האחרונה גיליתי את מחנה יהודה של הלילה, וזה כבר עולם אחר לגמרי: הפאבים והמסעדות שנפתחו במקום מקנים חיי לילה הכי ירושלמים שאפשר, במובן הטוב של המילה כמובן. כל כך טוב שאפילו הקישואים המרוחים על הרצפה הופכים לנסבלים.
מכיוון שאני מוצאת את עצמי בשוק לא מעט בכלל, ומכיוון שכבר די הייתי בכל המקומות מספר לא מבוטל של פעמים, ומכיוון שאין יותר מדי מגוון של מקומות, ומכיוון שאני מתה על חידושים- מצאתי את עצמי לא מזמן בבר-מסעדה חדש- "שם טוב". טוב,אולי גם כיוון שחברה טובה שלי, שהיא חברה טובה של בעל המקום סחבה אותי לשם...
אני מודה שלקח לי קצת זמן עם ה"שם טוב". זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון. אבל עם הזמן, אחרי כל פעם שהגעתי (או יותר נכון- חברה טובה שלי סחבה אותי..), הצלחתי לאהוב את המקום יותר ויותר. המקום מאד קטן וצפוף מה שגורם לך להתחיל לדבר עם כל האנשים שיושבים סביבך גם אם לא התכוונת או רצית, ואפילו ליהנות מזה.
האוכל פשוט ולא מתחכם, כאשר מנת הדגל היא החמשוקה- חומוס בשילוב שקשוקה, שאני מודה שלא טעמתי אבל שמעתי שמדובר בדבר החם הבא. המלצרים והמלצריות אדיבים ובעל המקום המדובר, קוראים לו גילי, מכנה את עצמו כ"בעל שם טוב" בשנינות ירושלמית של דתל"שים (אבל אנחנו נמשיך לקרוא לו גילי שם טוב), תמיד ייתן חיוך ויזרוק איזו בדיחה (עד כמה היא מצחיקה זה כבר תלוי בסוג ההומור שלכם). הכי חשוב- יש גולדסטאר מהחבית, כי אם אני שמה את הציונות שבי בצד, במקרה הזה- ישראלי זה באמת הכי טוב.
בקיצור- מקום ירושלמי צנוע ופשוט עם אווירה משפחתית. רק טיפ קטן- אפשר לגוון קצת עם המוסיקה. הפלייליסט הישראלי הקבוע גם לא משהו וגם כבר צפוי...
לאתר האינטרנט של שם:טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה