נתלי לוי היא מורה לאמנות, מעצבת ומאיירת מוכשרת במיוחד, שבזמנה הלא פנוי מארגנת את ערבי ה-MatchUp אליהם מגיעים משתתפים שמבקשים לדאוג לדייטים לחבריהם וחברותיהם. אם תרצו, דייט בהפתעה. הפתעה כמו מנות ההפתעה שמוגשות לאורחי קפה טל הקסום שבמושב אורה. כמה קסום? נתלי פה כדי לספר לכם.
גילוי נאות: אחת "ההפרעות" המעצבות את אורך חיי קשורה באוכל... לא משהו בהגדרה קלינית אלא הפרעה בקטע, מפריע... בכנות - בעייתית בתחום. בשילוב האופי המאוד זורם שלי (הערת העורך: אני יכול להעיד) כשמגיעה הצלחת, אז מופיעים כל מיני בלמים. ברקסים כאלו שלא מאפשרים את הזרימה האופיינית לי ביתר התחומים.
אם זה סלט אז בלי בצל. כל אלמנט צריך לעבור סדרת זיהוי / ביקורת גבולות אימתנית. הרפרטואר של התאהבות שלי בתחום הירקות לא רחב. אם לדוגמא בפיצה עסקינן, כמו רוב פשוטי העם שזוהי אחת מאבות המזון, גם כאן מגיעה הפשטות לשיא - ללא כל תוספת לא מזוהה, כמה שיותר "ללא" יותר טוב! ואם כל זה לא מספיק, אז הנה עוד פרט מביך במיוחד בתחום הקולינרי האישי שלי: עוד לא נפרדתי מהקטשופ...
עד כאן אני מנסה לתאר את הדמות הבעייתית בתחום האוכל. כפי שאתם כבר בטח מבינים, הצלחת זה לא אזור הנוחות שלי. מה שכן, אצלי סעודה זה המפגש עם אנשים! המפגש סביב שולחן, אוכל ובני אדם מייצר את השיח האנושי שמרתק ומשמח אותי במיוחד. ומתוך הזרימה הטבעית הזו שלי, אז מסביב לשולחן עם אווירה טובה גם האוכל מקבל יחס סלחני אוהד יותר, אפילו ממני.
כשישבתי עם עדי בקפה טל - בפינה חמימה, כפרית ונעימה במיוחד בלב מושב אורה. פינה שנבחרה ממגוון אפשרויות חלומיות... מאפשרות לישיבה פסטורלית על נדנדה בחוץ ועד לישיבה סביב שולחן עם מספר סועדים, בחרנו לשבת על שולחן פיקניק חביב.
מיד כשהגענו "נדלקתי". הגישו לנו משקאות פתיחה בטעמים מפתיעים - והפתעות אני אוהבת במיוחד! צ'ייסר סיידר לימון שהיה מצוין מאוד בחמיצות התפוח ליד הלימון, וצ'ייסר אוכמניות שהיה גם חביב. ההמלצה שלי הולכת לצ'ייסר לימון.
למרות הצורך המוצהר בידיעת פרטי המנות שאני אוכלת, כחובבת הפתעות ומלאת סקרנות הלכנו על "ארוחת הפתעה". כשבוחרים הפתעה יודעים שמאבדים שליטה ולוקחים בחשבון שההפתעה בכוחה גם לאכזב...
כשהמנות הגיעו לשולחן החשש עבר מיד. הופתענו רק לטובה. המנה הראשונה שקיבלנו הייתה 'טוסט לאפה אדום' שהיה פשוט מושלם! שילוב של ממרח עגבניות מיובשות עם גבינת מוצרלה ופטה בלאפה דקיקה ומקופלת - ללא תוספות בדיוק כמו שאני אוהבת! ביסים קטנים של טוב טעם.
להמשך הטוב קיבלנו 'שקשוקית'. כמו השם גם היא חביבה ומגניבה - שקשוקה אפויה על מצע בצק. כמה שלישית קיבלנו מאכל קצת יותר מוכר ממולאי עלי גפן - פרגנו במנה ענקית... (הערת העורך: שהמשכתי לאכול גם כמה ימים אחרי).
אין ספק - ההפתעות היו משמחות. אפשר לעבור לשלב הבא.
לקינוח הזמנו עוגת גבינה פירורים, מתוקה וטעימה להפליא, ולצידה הזמנו טראפלס שוקולד שסגר לנו שילוב טוב של מתוק ומריר...
הצוות, כמו המקום היה חמים ומחויך, והשירות היה לבבי וקורן. טל, בעל הבית שעל שמו קרוי המקום, אדיב במיוחד ומגלה גמישות לכל סועד, גם לבררנית כמוני...
אני מסכמת את החוויה כמסקרנת, משמחת, זורמת ומפתיעה במיוחד, בקטע הכי טוב שיש כמובן :-)
גילוי נאות: אחת "ההפרעות" המעצבות את אורך חיי קשורה באוכל... לא משהו בהגדרה קלינית אלא הפרעה בקטע, מפריע... בכנות - בעייתית בתחום. בשילוב האופי המאוד זורם שלי (הערת העורך: אני יכול להעיד) כשמגיעה הצלחת, אז מופיעים כל מיני בלמים. ברקסים כאלו שלא מאפשרים את הזרימה האופיינית לי ביתר התחומים.
אם זה סלט אז בלי בצל. כל אלמנט צריך לעבור סדרת זיהוי / ביקורת גבולות אימתנית. הרפרטואר של התאהבות שלי בתחום הירקות לא רחב. אם לדוגמא בפיצה עסקינן, כמו רוב פשוטי העם שזוהי אחת מאבות המזון, גם כאן מגיעה הפשטות לשיא - ללא כל תוספת לא מזוהה, כמה שיותר "ללא" יותר טוב! ואם כל זה לא מספיק, אז הנה עוד פרט מביך במיוחד בתחום הקולינרי האישי שלי: עוד לא נפרדתי מהקטשופ...
 |
| תהודת כשרות בהשגחה מקומית |
עד כאן אני מנסה לתאר את הדמות הבעייתית בתחום האוכל. כפי שאתם כבר בטח מבינים, הצלחת זה לא אזור הנוחות שלי. מה שכן, אצלי סעודה זה המפגש עם אנשים! המפגש סביב שולחן, אוכל ובני אדם מייצר את השיח האנושי שמרתק ומשמח אותי במיוחד. ומתוך הזרימה הטבעית הזו שלי, אז מסביב לשולחן עם אווירה טובה גם האוכל מקבל יחס סלחני אוהד יותר, אפילו ממני.
כשישבתי עם עדי בקפה טל - בפינה חמימה, כפרית ונעימה במיוחד בלב מושב אורה. פינה שנבחרה ממגוון אפשרויות חלומיות... מאפשרות לישיבה פסטורלית על נדנדה בחוץ ועד לישיבה סביב שולחן עם מספר סועדים, בחרנו לשבת על שולחן פיקניק חביב.
מיד כשהגענו "נדלקתי". הגישו לנו משקאות פתיחה בטעמים מפתיעים - והפתעות אני אוהבת במיוחד! צ'ייסר סיידר לימון שהיה מצוין מאוד בחמיצות התפוח ליד הלימון, וצ'ייסר אוכמניות שהיה גם חביב. ההמלצה שלי הולכת לצ'ייסר לימון.
 |
| מוכנים להפתעה? |
למרות הצורך המוצהר בידיעת פרטי המנות שאני אוכלת, כחובבת הפתעות ומלאת סקרנות הלכנו על "ארוחת הפתעה". כשבוחרים הפתעה יודעים שמאבדים שליטה ולוקחים בחשבון שההפתעה בכוחה גם לאכזב...
כשהמנות הגיעו לשולחן החשש עבר מיד. הופתענו רק לטובה. המנה הראשונה שקיבלנו הייתה 'טוסט לאפה אדום' שהיה פשוט מושלם! שילוב של ממרח עגבניות מיובשות עם גבינת מוצרלה ופטה בלאפה דקיקה ומקופלת - ללא תוספות בדיוק כמו שאני אוהבת! ביסים קטנים של טוב טעם.
להמשך הטוב קיבלנו 'שקשוקית'. כמו השם גם היא חביבה ומגניבה - שקשוקה אפויה על מצע בצק. כמה שלישית קיבלנו מאכל קצת יותר מוכר ממולאי עלי גפן - פרגנו במנה ענקית... (הערת העורך: שהמשכתי לאכול גם כמה ימים אחרי).
 |
| קבלו את השקשוקית - מנה שלא תוכלו למצוא באף מקום אחר |
אין ספק - ההפתעות היו משמחות. אפשר לעבור לשלב הבא.
לקינוח הזמנו עוגת גבינה פירורים, מתוקה וטעימה להפליא, ולצידה הזמנו טראפלס שוקולד שסגר לנו שילוב טוב של מתוק ומריר...
הצוות, כמו המקום היה חמים ומחויך, והשירות היה לבבי וקורן. טל, בעל הבית שעל שמו קרוי המקום, אדיב במיוחד ומגלה גמישות לכל סועד, גם לבררנית כמוני...
 |
| ואיך אפשר בלי סלפי? |
אני מסכמת את החוויה כמסקרנת, משמחת, זורמת ומפתיעה במיוחד, בקטע הכי טוב שיש כמובן :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה