הבוטקה בקטמונים

לפני כשנה עשיתי את ההשקעה החברתית של החיים שלי, כשרכשתי כרטיסייה מפנקת במסגרת קמפיין גיוס ההמונים של הבוטקה בקטמונים. כדי לוודא שאכן עשיתי עסקה טובה, הבאנו את דפנה שקדי, מנהלת המוזיאון במרכז מורשת מנחם בגין, שהבין משהו בעניינים חברתיים, כדי שתבדוק האם כצעקתה.

לאחר 16 ימי אולימפיאדה בהם ביליתי את רוב זמני בצפייה מסביב לשעון בשידורים חיים והרגשתי שחיי סובבים בעיקר סביב איפון, ווזארי או צוקהרה בגוף ישר, הציע עדי לציין את סיום המשחקים בארוחה טובה באווירה ירושלמית. מסתבר שכנראה אכן פספסתי דבר או שניים בתקופה האחרונה כיוון שהגענו למקום חדש (בשבילי....) - הבוטקה בקטמונים.

אי אפשר להתחיל בלי להכיר את סיפור המקום. הבוטקה בקטמונים הינו בית קפה קהילתי המנציח את זכרו של מושיקו דוינו ז"ל, בן השכונה, שנהרג במבצע צוק איתן. הוריו של מושיקו, רוחמה וניסים, בחרו להנציח את זכרו על ידי הקמת מקום קהילתי שיהווה מקום חי ותוסס וישמר את רוחו של בנם. הבוטקה הוקם כמיזם של קבוצת צעירים תושבי השכונה במטרה להוות זירת מפגש ופעילות שכונתית ולקדם ערכים של קהילתיות, יצירה ויוזמה מקומית. כל רווחי הבוטקה מושקעים לצורך פעילויות התוכן המתקיימות בו: הרצאות בנושאים אקטואליים, סדנאות הורים, פעילויות לילדים ועוד.

מריחים את האווירה?

כבר כשמגיעים למקום, קשה לפספס את האווירה המיוחדת: שילוב של בית קפה שכונתי, קהל מקומי מכל הסוגים והסגנונות ואוכל טעים בפשטותו. אמנם הגענו בערב, אבל אני יכולה רק לנחש שבמקום מתחלפת האווירה לפי שעות היממה ובכל שעה המקום מקבל נופך אחר: סטודנטים ואנשים עובדים המחפשים מקום שקט במהלך היום לשבת ולכתוב (ולפעמים אף לקבל קצת מוזה...), הורים לילדים שמנצלים את אחר הצהריים ואת העובדה שהמקום נמצא למרגלות גן משחקים (אין טוב מלהשקיף על הילדים משחקים עם כוס קפה טובה ביד), ובערב- קבוצות חברים, זוגות, ותושבי השכונה שיוצאים לבלות ואף (ספוילר קטן להמשך...) ליהנות מהרצאה/ערב שירה או אירוע תרבות אחר.

אחרי שהתוודעתי לרקע המרגש והמיוחד על המקום כל מה שנשאר זה... לאכול. המקום מציע מגוון כריכים מיוחדים – עדשים מרגשים (ציטוט מדויק!), סלמון, טוסטים, אבוקדו ועוד. חובבי הז'אנר יוכלו להתענג על סלטים שונים בכל מיני שילובים מעניינים (כולל פסטה!).

יודע דבר או שניים בענייני אוכל אמר לי שלא כדאי לפספס את מנת הבית- ראפ הבוטקה. טורטייה עם מילוי אנטיפסטי, גבינת עיזים ופסטו- שילוב מנצח מבחינתי! איתו הזמנו כריך בטטה פטריות, עלי בייבי וממרח זיתים. שתי המנות מגיעות עם זיתים, ירקות ומטבל טחינה בצד. שני הכריכים היו מעולים, מפנקים, טריים, רעננים ומיוחדים. מסתבר שאפילו כריכים יכולים להפתיע!

כריך עדשים. לא הספקנו להגיע לזה...

הבעיה העיקרית הייתה שאחרי השלב הזה לא הצלחתי לעמוד בהמשך התכנית ודילגתי על מנה נוספת של סלט או פסטה מהמגוון המוצע והחלטנו לעבור לשלב הקינוחים. בדרך לקינוחים עשינו עצירה קטנה ומרעננת בתחום השייקים – שייק תפוח אגס נענע על בסיס תפוזים, ושייק תמר מנגו אפרסק על חלב. שני השייקים עשו את העבודה לקראת המשך הערב.

מכיוון שבסופו של דבר ידוע הוא כי הכול סובב סביב קפה ורצוי לסיים בו כל ארוחה טובה, לא ויתרנו על הטקס- קפה טוב בכוס זכוכית (ולסקרנים מה פשר ההתעקשות על כוס זכוכית, זה כבר מצריך הסבר מנומק בפוסט אחר) כשלצדו עוגת שמרים ועוגת תפוחים מענגות. לקינוח הקינוח הוספנו כדורי שוקולד ותמרים מעולים המוכנים במקום.

כפי שכבר הבנו, זה לא אותו דבר בלי פודיום. אז את מדליית הזהב הייתי נותנת לאווירה: מקום ירושלמי אמיתי, המגלם בתוכו את כל מה שיפה בירושלים – קהילתיות, תרבות, שילוב של אוויר ואווירה. את מדליית הכסף (בהפרש של נקודות...) הייתי מעניקה לאוכל – הכול עשוי בטעם טוב, טרי, אסתטי וטעים (ואם כבר מדברים על כסף, אז גם לא יקר). איך אפשר אצלנו בלי מדליית הארד? כמובן למארח שהכיר לי את המקום, ממש פינת חמד באמצע השכונה.

לדף הפייסבוק של הבוטקה