אלומה

בדיוק לפני שנה הקים אביחי שורשן, הידוע גם בשמו שורשן, את ארגון האמת שלי. לרגל יום ההולדת הראשון של הארגון החשוב הזה, לקחנו אותו כדי שיספר את האמת שלו על אלומה, מסעדת שף חדשה שזה עתה הגיעה לעיר.

מי לא חולם באיזשהו שלב בחייו להיות מבקר מסעדות? ובכן, בתור אחד שאוהב אוכל ואוהב לאכול, החלום הזה תמיד ישב באיזה פינה במוח וקיווה שמתישהו הוא יתגשם. ואז הטלפון צלצל ועדי שאל אם אני רוצה להצטרף אליו למסעדה חדשה שנפתחה בעיר. לסרב לא הייתה אופציה וכל שנשאר הוא לקבוע תאריך.

כשעדי אמר לי להגיע לקראון פלאזה, חשבתי שזאת בטח רק נקודת ציון ושהמסעדה בקרבת מקום, אך כשירדתי מהרכב, עדי הכווין אותי למלון עצמו ואני קצת חששתי באותו הרגע. תמיד היה נראה לי מוזר הקונספט של מסעדות בבתי מלון. תמיד הרגשתי שהם רק כפלסטר לאוכל של בית המלון. אז בדיעבד אני שמח שהלכתי עם עדי דווקא לשם, גם בשביל החוויה הקולינרית עצמה וגם בשביל לשבור את הסטיגמה איתה באתי מהבית.

אלומה היא מסעדה חדשה שנפתחה לפני כחודש בהובלת השף מיכאל כץ וממוקמת בקומת הלובי של מלון קראון פלאזה. במהלך הארוחה זכינו להכיר את מיכאל, וחשבתי שזו הזדמנות טובה גם בשבילכם: מיכאל התחיל את דרכו המקצועית במסעדות בעלות כוכבי מישלן בבלגיה ולאחר מכן לימד בבית הספר לבישול 'קורדון בלו' בלונדון. הקריירה המקצועית שלו בישראל כוללת את תפקיד השף הראשי של מסעדות קבוצת 'אדום' בירושלים, ועד לאחרונה השף הראשי של 'טרטוריה חבה', המוכרת בשוק מחנה יהודה.

** עדכון מבאס: השף מיכאל כץ כבר אינו מועסק במסעדה **

רואים את ההשקעה (צילום: דניאל לילה)

אם להאמין למה שעדי אומר (בדקתי אותו בגוגל, הוא צודק), אז הושקעו במסעדה הזו למעלה מ-3 מיליון שקלים. האמת, אני לא מבין גדול בשיפוצים ועלות של ריהוט, אבל מהרגע שנכנסים אפשר לראות שבאלומה חשבו על הפרטים הקטנים ועל העיצוב הקפדני. לא רק האוכל והמנות בסגנון מודרני אירופאי אלא גם המקום והאווירה.

אז אחרי שהתלהבנו מכל המסביב, סוף סוף התיישבנו לאכול. כישראלי לא יכולתי שלא לפתוח עם משהו בייתי ולא התבלבלתי לפני שהזמנתי למנה הראשונה את הסלט סביח חם הכולל חציל קלוי שמוגש עם גרגירי חומוס, אריסה, עגבניות, טחינה והקאצ' של המנה: ביצה עלומה פריכה. כגולנצ'יק, לגמרי יכולתי להסתפק במנה הזאת שמגיעה עם סלסלת לחמי הבית ומבחר מטבלים.

להלן: סלט סביח (צילום: דניאל לילה)

סביר להניח שאם לא הייתי מקבל תפריט בהתחלה ויודע מה מצופה לי להמשך, הייתי פשוט מזמין את אותה המנה פעם שנייה ובזה גומר את הסיפור. אבל המלצר המליץ בחום על מרק היום, שהתגלה כהברקה של ממש למרות שהיה לא סטנדרטי בעליל. אני בהחלט מאחל לכם שביום שתגיעו גם יהיה את מרק תפוחי האדמה והכרישה.

משם המשכנו למנה העיקרית. ופה מגיע גילוי נאות. אני קצת ארגנטינאי ובתור קצת ארגנטינאי, בכל פעם בה אני ניצב מול התפריט וצריך להחליט, אבות אבותי מימים ימימה נגלים מולי ומשתקפים בתפריט ומשם ההחלטה כבר פשוטה: אנטריקוט. המנה גדולה משביעה, הבשר היה מיושן כהלכתו, והפי'צרים (ככה אני קורא לדברים שבאים לצד הבשר) שמגיעים עם האנטריקוט, השום קונפי, תפוחי האדמה הפריכים והשעועית הופכים את המנה למעדן. עדי בחר כמנה עיקרית תבשיל צלי בשר בבירה, המגיע עם שעועית ירוקה וכדורי פירה. ייאמר לזכות עדי שגם הוא פגע במנה משובחת.

לבחור את הקינוח היה כבר הרבה יותר קל. אני פריק של שוקולד שזה יתרון וחיסרון לכאלו כמוני שהם גם לא עלינו שומרים כשרות. אז נכון, לרוב קינוחי הפרווה אינם ראויים למאכל, אבל לא כך הוא במקרה של המוס שוקולד שמוגש באלומה. לא חושב שהייתי מנחש שזה פרווה אם לא הייתי רואה את המשגיח מתרוצץ במסעדה כל זמן הארוחה. המוס מגיע עם הפתעה בתוכה, וכיאה להפתעות, לא תדעו מה היא אם לא תבואו לטעום אותה. תגידו שאני המלצתי. לא יצא לכם מזה שום דבר כמובן ואף אחד שם לא ידע על מי אתם מדברים, אבל לפחות אני אהיה עם תחושה טובה.

מוס פרווה בטעם מוס לא פרווה (צילום: דניאל לילה)

לסיכום, מסעדת אלומה היא מקום מרשים מאוד עם מנות גדולות ומכובדות, אשר מתאימה לפגישות חשובות או אם אתם רוצים להרשים את עמיתכם לארוחה. זה לא מקום לחטוף משהו וללכת, אז אם כבר אתם מגיעים לכאן אז תפנו לעצמכם ביומן איזה שעה וחצי שעתיים ותיהנו מהאווירה ומהמקום. השירות במקום מצוין ומספר מלצרים גדול ונותן תחושה של יחס אישי וחם. במקום חדר אירוח מיוחד ובר מרשים.

תבלו!

לאתר המסעדה