ברדק

מכירים את יעל גרטל? אם לא, כדאי שתכירו. בחורה עם קלאסה, אבל עממית. כזו שאפשר ללכת איתה לפיצריה, אבל ברמה. קבלו אותה ואת הפיצות שבדרך. היה גן עדן.

ברדק. בתור בחורה מסודרת בדרך כלל, רק השם של המקום הלחיץ אותי. מצד שני, חברים נשבעו בנקיטת חפץ שהמקום להיט. אז הלכנו.

עכשיו, העניין הוא כזה: השורשים הס"ט שלי מבינים עניין באוכל טעים. השורשים האשכנזים שלי מבינים עניין באוכל מוזר. מכיוון שאני בחורה מאוזנת בדרך כלל, יין ויאנג, צ'אקרות ועניינים, החלטתי לפרגן גם לצד הזה וגם לצד הזה. יש לציין, שעדי היה סבבה עם שני הצדדים.

שוק של פיצה. מנחשים מה השם שלה?

מתוך כבוד לצד הירושלמי שאוהב את האוכל שלו טעים ובטוח, הזמנו מגש של בר יוחאי: אנשובי, בצל סגול, קשקבל, מוצרלה, זיתי קלמטה ובזיליקום. נפלא לאוהבי הדגים המלוחים. אגב, אם היה לי אומץ, היינו הולכים על מגש של רוממה שכולל בנוסף לאנשובי ולזיתים גם פלפל חריף.

כדי לעזור לבר יוחאי להחליק בגרון, וכדי לנחם את הצד האשכנזי בעל החיבה לשילובים תמוהים, הזמנו גם מגש של מחנה יהודה, שבגדול נראה כמו מנה סביח על פיצה: חציל, בצל סגול, פטרוזיליה, ביצה קשה ומעל לכל- טחינה. ואכן, השילוב היה נהדר. מוזר בדיוק במידה הנכונה כדי להתחבב על יוצאי אשכנז.

למקרה שעוד לא קלטתם, נציין ששמות הפיצות הם על שם שכונות ירושלמיות (אז מה אם בר יוחאי הוא רק רחוב, נא לא להיות קטנוניים).

באמת תהינו למה צריך מים בעולם.

מכיוון שלא בריא לאכול שני מגשי פיצה בלי כוסית משקה ליד, אני הלכתי על קלאסיקת החיטה של שפירא ועדי בחר בבירת קסטיל רוז', אם אפשר לקרוא לזה בירה. מרווה ונהדר ובריא כמעט כמו מים.

אם יש גן עדן

לקינוח, הזמנו מנה עיקרית נוספת: מגש של צ'וקובר - פיצה עם שוקולד, מסקרפונה ולבקשתנו גם בננה. מיותר לציין שבשלב זה נרשמה פטירה כללית בקהל. ככה, ככל הנראה, מרגיש גן עדן.

לפייסבוק של הברדק.