רובן

סניף ראשון של רשת רובן נפתח בירושלים, ממש בסמוך למשרד שלי. איתי במשרד יושב ד"ר שוקי בלס, מנהל מחלקת המדיה והדובר של פורום קהלת. אך טבעי היה לחבר ביניהם...

הופתעתי כשיום בהיר אחד פנה אליי עדי ארבל, מנהל הפורום לחברה האזרחית, ושאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו לאכול צהריים ברובן, מסעדת המבורגרים וכריכי בשר בגבעת שאול. מה לי ולעדי ארבל? שאלתי את עצמי. מה לי ולגבעת שאול או להמבורגרים? הרהרתי לעצמי נוגות. אבל אז נזכרתי שעדי חולק איתי משרד ובכלל אנחנו מכירים כבר עשור, שאנחנו יושבים בגבעת שאול ושמסעדת המבורגרים זה מקום שמתאים לקחת אליו אדם בלתי מתוחכם קולינרית כמוני.

האם שני יהודים דתיים אכלו בצהרי היום סנדוויץ' שיפון עם בשר וגבינה שוויצרית? 

לפני שנשיב על השאלה המרתקת. (ספוילר: לא). למה ששני יהודים דתיים יעשו דבר כזה? טוב ששאלתם. מסעדת רובן, לפחות לפי אתר הרשת, רואה עצמה כסוג של המשך מסורת כריכי רובן (Reuben) שהתחילה בארה"ב. אולם זאת יש לדעת, מחלוקת קשה קיימת בעניין המצאת סנדוויץ' הרובן המקורי, מחלוקת שיש המשווים אותה (אני) למחלוקת על זהות חומוס אבו שוקרי המקורי. 

האוכל יגיע עוד מעט, מבטיחים!

סנדוויץ' רובן המקורי הוא כריך מלחם שיפון, שכולל קורנד ביף (הערת העורך: בדקתי, ככה אמורים לכתוב את זה), כרוב כבוש, רוטב רוסי (אלף האיים עם יותר אגו – זו כבר לא הערת העורך) וגבינה שוויצרית. יש מחלוקת האם הכריך הראשון הונדס עבור שחקנית ששיחקה עם צ'רלי צ'פלין בניו יורק ב-1914, אולי ב-1927. לפי גרסה אחרת, רובן הוכן עבור שחקן פוקר באומהה שבנברסקה בשנות ה-20. האם הכל התחיל ממשפחתו של המסעדן ארנולד רובן בניו יורק, ממשפחת שימל שאבי המשפחה צ'רלס ובנו ברנרד הגו והכינו סנדוויץ' לאדם בשם רובן קולקובסקי, או שאולי הוא הוכן כמו הגרסה שהמצאתי כעת והשתכנעתי בנכונותה, על ידי ידידו הקונגולזי של הכדורגלן ראובן עטר בשנות ה-90? האם אפשר לקבוע בכלל ששילוב של כמה מרכיבים בין שתי פרוסות לחם "הומצא" על ידי אדם מסוים? אם כן, מי המציא את הטוסט גבינה? האם ניתן לומר שמי שהוסיף לטוסט פרוסת עגבנייה יכול לקרוא לטוסט על שמו ולזכות את עצמו וצאצאיו בתהילת עולם? 

כשמחשבות אלה טורדות את מוחי הגענו סוף סוף למקום. השירות היה בסדר גמור, השירותים נראו מרווחים ונקיים (חשוב למי שלא אוכל מטר מהמשרד). היה מקום רב במסעדה בפנים ובחוץ. ישבנו בחוץ. 

מנה ראשונה בדרך

כעת נגיע לאוכל המאוד כשר (מהדרין הרב מחפוד, למקרה שתהיתם). פתחנו בסיגרובן – בניגוד לרובן מארה"ב לא היה בו תערובת בשר וחלב, אגב גם לא פירות שביעית או שרימפס, אך כן היה בו קורנד ביף שהוגש עם טחינה וחריף. טעים מאוד, פיקנטי עד חריף, כולל ציפוי פריך. פשוט, קטן ונחמד. 

עברנו לעיקרית, אני ועדי לא באנו לשחק. הזמנו כריך קומות שמוגדר בתפריט כ"מנת הדגל" ועוד כריך קורנד ביף. חצינו אותם כך שכל אחד אכל חצי מכל כריך. לאחר הצבעה שהוכרעה על חודו של קול, הגענו להסכמה שהקורנד ביף היה יותר טעים או לפחות יותר מיוחד. הוא היה עסיסי, מוכן במידה הנכונה ותובל ברטבים הנכונים. כריך הקומות, על אף שהיה טעים מאד, לא היה יוצא דופן בזירת ההמבורגרים של השנים האחרונות. 

כותבים את זה קורנד ביף!

בתוספות הזמנו צ'יפס בטטה שהיה טעים ופריך ברובו. כיוון ששמתי לב שהקדשנו תשומת לב רק לתוצרי בקר וקצת צמחים ואין לי רצון לעצבן את מועצת הלול בעניין הזה, הזמנו גם כנפיים שהייתה מנה טובה, די גדולה אבל לא מיוחדת. 

משראיתי שעדי עוד נראה נינוח ואפילו לא התקשר בבהלה למנהל הבנק (ברור, יש היום אפליקציה), שאלתי "ומה לגבי קינוחים?". ברבים. גם כאן הלכנו על בחירות מסורתיות למדי, בכל זאת רובן ומסורת הולכים ביחד. או לא, תלוי אם מסורת יהודית יכולה לכלול סנדביץ' עם בשר וגבינה או לא. כך או כך, הלכנו על עוגת פאדג' שוקולד (פרווה) ועל פאי לימון מפורק. עוגת פאדג' שוקולד לא מצריכה הבנה מיוחדת כדי לאכול אותה. ואכן, פירקנו אותה עצמאית במהירות הבזק.

כפית ארוכה כפית קצרה, אילוסטרציה

פאי הלימון, או ליתר דיוק פאי הלימון "המפורק", דווקא טרד את מחשבותיי. מה ההיגיון לקחת דבר טוב ולפרק אותו, שאלתי את עצמי. מסתבר שבקול, כי עדי ענה לי שעושים את זה גם עם סושי וזה נותן תחושה של שפע או משהו כזה. הפאי היה טעים מאוד וגם יצר עניין כשחשבתי לעצמי האם הם בנו את הפאי עד הסוף ואז פירקו אותו או שמראש הם לא הרכיבו את כל החלקים. בנוסף יש לשאול, האם מדובר במדרון חלקלק ובשלב הבא כשנזמין פאי מפורק נקבל קערה עם לימונים, קמח, ביצים וכל שאר הדברים שבטח מכניסים לזה. הזמנת "מפורק", לא?

לסיכום, מקום מומלץ בהחלט לחובבי כריכי הבשר ו/או המסורת. יש במקום מגוון מרשים של עסקיות צהריים משביעות במחירים שווים לכל נפש (49-69 ₪).

לאתר המסעדה

המבורגר ברלין

את אורי עקביה, חוקר רגולציית מסעדות (באמת!) פגשתי לראשונה לפני 16 שנה במאבק נגד עקירת יהודי רצועת עזה מביתם. מאז למדתי שלאורי יש עולם עשיר שכולל מגוון תחביבים, כמו אכילת המבורגרים, שתיית בירה והיסטוריה גרמנית. כששמעתי על פתיחתה של מסעדת המבורגר ברלין, היה ברור לי את מי אזמין למשימה.   

כמה ימים לפני תשעה באב, הצום שנקבע לזכר חורבן הבית, הגלות והרדיפות, עדי אמר לי: 'אורי בוא נלך לבדוק מסעדה חדשה'. כמובן ששמחתי לשתף פעולה, והלכנו שנינו למקום הנושא את השם 'המבורגר ברלין' שנפתחה בחודש שעבר בקניון ממילא. אם כבר מתכוננים ליום צום, ראוי לעשות זאת עם המבורגר עסיסי, במסעדה הנקראת על שם בירת גרמניה, כשנושמים אויר הרים וצופים על חומות העיר העתיקה.

ברוכים הבאים והבאות!

הגישה למסעדה מלאת ניגודים: רחוב ממילא החדש בנוי בסגנון ירושלמי ישן, אך המסעדה נוצצת באורות צבעוניים כמו הייתה דיינר אמריקאי משנות החמישים. בבניין שבו שוכנת המסעדה, תמצאו גם את מסעדת ג'וי ובעבר שכנה בו גם מסעדת 'הרצל' ששמה מעיד על ההיסטוריה של המקום: כשביקר פה חוזה המדינה לפני למעלה ממאה שנה, הוא התארח וסעד כאן בבניין הזה ממש, שהפך בנין לשימור ולכן נשאר על תילו כשבנו את המתחם החדש והנוצץ. 

התפריט קצר וברור, כיאה למסעדת מזון מהיר: שבעה סוגי המבורגר וצ'יפס אחד. אך כאן מסתיימת הפשטות, כי ההמבורגרים מגוונים: המבורגר ברלין הוא קלאסי - קציצה, חסה ועגבנייה, האמריקאי מגוון ברטבים, המקסיקני בא עם סלופי ג'ו ורוטב חריף, הצרפתי מתהדר בבריסקט, ריבת בצל ופטריות כמהין והארגנטינאי מתוגבר באסאדו, צ'ימיצ'ורי ואיולי חלפיניו. יש גם המבורגר טבעוני והמבורגר עוף, אבל יסלח לי השף, לא אפרט לגביהם. אני פחות מבין בסלטים.

אורי עושה הרצל מהמרפסת של המקום. אפשר לשבת לאכול גם פה!

מעבר לאיכויות הקולינריות עליהן נדבר בהמשך, היתרון הגדול של המסעדה הוא היותה מסעדת המזון המהיר הבשרית היחידה בכל קניון ממילא. לכאן אשכרה אפשר להגיע ולאכול טוב ובזריזות בדרך לעיר העתיקה או בעיצומו של מסע שופינג, תודות למכונה מיוחדת בה מוכנים ההמבורגרים להגשה תוך דקות ספורות.

התפריט לא ענה על השאלה המתבקשת: מדוע המיתוג 'ברלין'? עד היום לא ברור מי המציא את ההמבורגר והאם היו אלה מהגרים גרמנים בארה"ב או שזה קרה עוד במולדת הישנה והקרה. אם כבר ממתגים המבורגר בשם של עיר, ניו-יורק או המבורג נשמעות לי בחירה טבעית יותר. בכלל, מי זה גאון השיווק שלקח את בירת הרייך השלישי לשעבר, שהייתה עיר אפורה, מחולקת ועניה במשך ארבעה עשורים, והפך אותה לאייקון אופנתי שמשאיל את שמו לבורגרייה ברחוב ממילא, לדוכן נקניקיות בשוק מחנה יהודה ולחנות משקפיים בקניון מלחה? לחומוסייה המפורסמת 'בין עזה לברלין' לפחות היה תירוץ, היא שכנה בפינת רחוב עזה ורחוב הרב ברלין. החומוס אגב היה משובח.

עוד שנייה האוכל מגיע, סבלנות...

המקרה הראשון שאני יודע עליו, של אמן ישראלי שהחליט להשאיר מאחור את תל אביב החמה והלחה ולעבור לגור בברלין, היה ש"י עגנון. ב-1912 הוא נסע לברלין והשתקע שם, בהתחלה בשכונת שרלוטנבורג. הוא דווקא הצליח: התחתן, התחמק מגיוס לצבא הגרמני במהלך המלחמה והפך לסופר ידוע ומוערך. עגנון טען שיום הולדתו חל בתשעה באב, אז אפשר לומר שגם חגגנו לו, התאריך קרוב. גרשם שלום סיפר פעם, שבאחד מביקוריו בספריית הקהילה היהודית בברלין, ראה שם את עגנון מעיין בקטלוג הספרייה. כששאל אותו למעשיו, השיב לו עגנון: "חיפשתי ספר, שאולי לא קראתיו עדיין". אפשר לומר שעדי ואני הלכנו בדרכיו של הסופר המוערך, רק שאנחנו חיפשנו המבורגרים שטרם אכלנו. 

הזמנו ביחד שני המבורגרים: צרפתי עם כמהין וארגנטינאי עם אסאדו. הבחירה הייתה קלה: צרפת וארגנטינה שתיהן ארצות שברלינאים רבים שאפו להגיע אליהן. אחת לפני המלחמה והשנייה לאחריה. פטריות הכמהין שבהמבורגר הצרפתי היו מפתיעות וטעימות ובהחלט מדובר בשילוב מנצח, אבל מאוד לא שגרתי. לשמרנים אמליץ על ההמבורגר הארגנטינאי: אסאדו בבישול ארוך, תיבול במידה הנכונה, וחריפות עדינה, שתתאים גם לבעלי חך רגיש. בשניהם קציצות הבשר טריות, איכותיות וגדולות מאוד. אין ספק שהמסעדה שייכת לשורה הראשונה של הבורגריות הירושלמיות, לפחות מבין הכשרות. יסלחו לי הקוראים שפחות מקפידים, אך צר כעולמי כעולם נמלה שומרת כשרות, שמקפידה גם לשתות בירה טובה לצד המבורגר משובח. הפעם הייתה זו בירת סטלה, תודה ששאלתם.

יותר טוב מקינוח: בירה!

עגנון עזב את ברלין בסופו של דבר, בעקבות שריפה שכילתה את ביתו, ספריו וכתבי היד שלו. אשתו וילדיו ניצלו ברגע האחרון, ממש בנס. אחרי שחזר ארצה, גר רוב חייו בירושלים, בשכונת תלפיות. אם עגנון היה עדין חי, האם היה חוגג איתנו את יום הולדתו ב'המבורגר ברלין'? כנראה שלא, כי היה צמחוני. אולי פחות קיצוני מבשביס זינגר שאחת הדמויות בספריו אמרה: "ביחס לבעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים, וכל יום הוא טרבלינקה". נו שוין. 

איזה ציון אתן להמבורגר הזה מ-1 עד 10 כאשר 1 זה 'לא ראוי למאכל כלב' ו-10 זה 'מעין עולם הבא'? לדעתי אפשר במצפון שקט לתת לו 9 וכמובן להמליץ עליו לחברים. אמנם מבחינתנו הוא לא היה לגמרי 'עולם הבא', אבל מנקודת המבט של הפרה שחייה הוקרבו למען הארוחה שלנו, ההמבורגר היה בהחלט עולם הבא. כפשוטו. 

 לדף הפייסבוק של המסעדה

ההמבורגר של שגב

עורך הדין יאיר אריאלי הוא בחור בעל מוח חריף, לב זהב וטעם משובח שבימי שיגרה תורם מכישוריו למשרד האנרגיה ולמשק הגז הטבעי. השילוב הקטלני של התכונות הללו הביאו אותו להתארח במאכלי י-ם ולספר לכם על מה שלדעתו הוא ההמבורגר הכי שווה בירושלים.  

לפני זמן לא רב, מצאתי את עצמי בערב ירושלמי קריר בקצהו הרחוק של גן סאקר, נעלי ספורט לרגליי ומסכת קורונה מקומטת בכיס של הטריינינג. זאת, במסגרת אחד הפרויקטים האחרונים של עדי, לשלוף ("בהסכמה") חברים נאמנים מכורסתם הנוחה והחמימה, ולהצעידם, בשם הבריאות, ברחבי העיר ופרבריה, לרבות מעיינותיה. כן, גם בדצמבר.

בדרך חזרה הביתה, בצומת עמק המצלבה, חלפנו על פני דוכן "ההמבורגר של שגב", אחד מדוכני האוכל שנפתחו בשטחים פתוחים לאחרונה, בהסכמת העירייה, מתוך רצון לאפשר לתושבים לסעוד, ולמסעדות לשרוד. הייתה זו שעת כושר, תרתי משמע, שהובילה להצעה המפתה הבאה: ארוחה מפנקת משגב, לשם תיקון מאזן הקלוריות המופר. מה שנקרא, ירידה לצורך עלייה.

מבט על על הכתוב מטה

התמורה שנדרשה מצדי לכל הטוב הזה היא התחייבות לשיתוף ממצאי הסעודה אתכם, ק"ק נאמני "מאכלי י-ם". היה לא קל להחליט ובעיקר להתחייב, אבל כאשר על הכף עומדים מפגש קולינרי עם עדי בתוספת הזכות להתארח בבלוג מכובד זה, הרי שמדובר בהצעה שדי קשה לסרב לה (לא שמישהו פה מפחד ממעט קשיים).

המבורגר זה קציצה טעימה בניחוח אמריקאי, והמבורגר זה גם זיכרונות ילדות ירושלמיים. זיכרונות נסיעה באוטו עם אבא לסניף הירושלמי היחיד של בורגר ראנץ' בעמק רפאים, להזמין ספרדי כפול, צ'יפס זיגזג וקולה מעורבבת בסודה, בתקופה שעמק רפאים היה בעיקר הרחוב של בריכת ירושלים, טמבורייה או שתיים, וקולנוע סמדר המתחבא בפינה, עטוף בבתים הקסומים של המושבה. זיכרונות בית ספר, של ריצת חברים מאוטובוס קו 6 לבורגר קינג ע"ה, בתור הזהב שלו בקניון מלחה, לזלול בעונג ובחיפזון ארוחת וופר עם 2 צ'יפס, מהר לפני שיתחיל הסרט בקולנוע גיל שבקומה 2.

אוטו אוכל, כמעט אותו אוכל

מאז, עגלים רבים עברו בים הגדול בדרכם הנה מארגנטינה ושכנותיה, ואין צורך להרחיב על ההתפתחות המשמעותית של סצנת ההמבורגרים הישראלית, שקפצה מספר כיתות בשנים האחרונות, באיכות ובכמות. מגמה זו לא פסחה על ירושלים, כפי שמעידות המסעדות המקומיות הרבות, המתפארות במנת ההמבורגר שלהן.

מגבלות הקורונה מנעו מעדי וממני את אפשרות הארוחה במסעדה עצמה, ואם נודה על האמת, יש בכך כדי לפגוע בחוויה הכוללת של הסעודה, על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בביקורת מסעדות. אך לשמחתי, עם עדי קל יותר להפוך את החיסרון ליתרון, וכך זכיתי בארוחה ביתית וחמימה בדירתו של עדי, בערב ירושלמי גשום ומשמח. כמצופה מעדי, הביקור נכרך גם בסיור חווייתי מודרך בין חדרי הבית, ושיחות מפרות על החיים, מה שלמעלה ומה שלמטה. מומלץ בחום! (יש לתאם מראש...)

ברור שיש גם משלוחים, כאילו דא

עדי אסף עבורנו מבעוד מועד מבחר מייצג ממטעמי המסעדה, וכל מה שנותר לי לעשות היה לברך, לאכול ולהתרשם (ושוב לברך).

סיפור ההמבורגר של שגב מתחיל בניסים שגב, בעלי המקום. ניסים הוא קצב ותיק בעיר, עם ניסיון עשיר בטיפול בבשר, מומחה ביישון ועישון בשר שאת ניסיונו רכש, בין היתר, בקורסי קצבים באיטליה, ניו יורק ועוד. אחרי מספר שנים כשותף בבורגרייה שאת שמה אין להזכיר (מפאת אותה החיה שאינה מעלה גרה), נמאס לשגב לעבוד בשבתות וחגים, והוא החליט לשנות כיוון ולפנות לדרך עצמאית (וכשרה). לפני 8 שנים נפתחה הקצבייה שלו ברחוב סם שפיגל, ולפני 4 שנים נפתחה מסעדת שגב בורגר הכשרה, בצמוד לקצבייה (הכשרה למהדרין). סניף נוסף של המסעדה נפתח לפני כשנתיים במחנה יהודה.

בשר בקצב הנכון

היתרון הגדול בהחזקות הצולבות המתוארות, הוא שהבשר אצל שגב הוא מאד איכותי, ומאד טרי. לשם הכנת הקציצה, הבשר נטחן ונבדק בקפדנות יום יום על ידי שגב עצמו, ומהקצבייה מגיע ישירות לשתי המסעדות.

המנה הנמכרת ביותר במקום היא הבורגר הקלאסי של שגב (59 ₪ לארוחה), שנטחן מצלעות עגל ומכסה (קצוות) אנטריקוט, אליהם מתווסף שומן של ואגיו (פר שומני במיוחד שמקורו ביפן). אפשר גם לגוון את המנה עם תוספות בלחמנייה כמו בייקון בקר (אסאדו מפורק מהעצם אחרי כבישה של כמה ימים), כבד/חזה אווז מעושן (לא בשבילי), ביצת עין ועוד.

מנת הדגל עמדה בציפיות. הבורגר, שהגיע בלחמנייה חרוכה וטעימה עם ירקות יפים וטריים, היה עסיסי, שומני במידה הנכונה, ופשוט מעולה. הכנפיים בצ'ילי שהזמין עדי (29 ש"ח), שהפתיעו אותנו בחריפות עמוקה - תוצאה של השרייה ממושכת במרינדה, היו טעימות מאד. גם האנטריקוט (80 ₪ ל-200 גרם, ומגיע יחד עם צ'יפס וסלט קטן) היה רך וטוב. עם זאת, הייתי אומר שאנטריקוט שלא נאכל ישר מהגריל הצורב, מאבד לא מעט מהערך המוסף שלו ולכן לא הייתי ממליץ להזמינו במשלוח.

מנת הדגל

עדי, שפחות מתחבר להמבורגרים(??), הלך על קבב הבית בטורטייה (45 ₪), ועשה קולות של הנאה, ככל שהצלחתי לזהות. ככלל, אני את הקבב שלי מעדיף על גריל גחלים, בתוך פיתה עם טחינה, אבל לאחר רחרוחים קלים במטרה לוודא שהקבב אינו מכיל כבש (100% בקר עם שומן ואגיו), טעמתי ממנו גם אני, והטריות והאיכות בהחלט ניכרת גם כאן.

מעבר לבשר, שמגיע כולו מהקצבייה, גם הרטבים המשובחים של שגב נרקחים במקום (ראוי לציון במיוחד בעיניי הוא רוטב המיונז- שום הנפלא), וכך גם התוספות הקלאסיות המתלוות בצד. יוצא הדופן הוא הצ'יפס שמגיע למקום קפוא מחברת תפוגן ומבחינתי זה סבבה לגמרי, כי תכלס, זה הצ'יפס הכי טעים.

לא נעים לראות מסעדה ריקה. קורונה, לכי הביתה!

ועכשיו לנקודה חשובה ביותר. אני אמנם יודע ליהנות מבשר טוב, אבל גם שואף לרסן משמעותית את תאוות הבשרים שלי ולהפחית כמויות. זו הסיבה שבעיניי הבשורה המשמחת ביותר היוצאת משגב, באה דווקא מכיוון מפתיע ונטול בשר, הלוא הוא ה-sensational burger.

המדובר בקציצה טבעונית למהדרין שנכנסה לתפריט בעקבות דרישה מוגברת מצד השכנים של סניף תלפיות, הלוא הם הסטודנטים מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סם שפיגל. שהרי כפי שאומר שגב: כיום, גם הטבעונים הם חבריו הטובים של הקצב. לשם יצירת הקציצה הזו, לקח שגב את הבורגר הטבעוני המפורסם של חברת נסטלה, המבוסס על חלבון חיטה וסויה בתוספת ירקות שעברו ייבוש קל, ושידרג אותו באמצעות הוספת צ'ילי אדום, בצל מטוגן ורכיבים סודיים נוספים שנטחנים כולם יחד. התוצאה היא בורגר טבעוני, עסיסי וטעים להפליא, שאינו כרוך בצער של שום עגל. לא לפספס!

עם סיום הארוחה ובהשראת קריאה בפרשה על יעקב אבינו הנודד, עוד הביע המארח רצון לטיול אפטר-דינר רגלי, לאתר כזה או אחר בעיר. באמת ששקלתי להיענות להצעה, אך הגשם הטוב שהלך והתגבר ככל שנקפו הדקות, הביא אותנו למסקנה שאת הערב הזה מוטב להשלים עם ספר טוב ודרינק חורפי מנחם.

במקום קינוח: סלפי

לסיכום, ההמבורגר של שגב הוא מקום אידיאלי לחובבי בורגרים שיודעים להעריך בשר טרי ומשובח. לא פחות חשוב, אצל שגב ניתן ליהנות גם ממנה עסיסית ונפלאה, נטולת כל בשר. אז אמנם זה לא עדיין הטעם של הדבר האמיתי, אך מותיר בהחלט מקום לאופטימיות גדולה, ביחס לטעמים שניתן להפיק מרכיבים טבעוניים, טעמים שמותר להעריך שעוד ילכו וישתבחו עם הזמן.

לאתר האינטרנט של ההמבורגר של שגב (את ההמבורגר של שגב תוכלו למצוא במבוא סם שפיגל 4 / רח' השקמה 6 / צומת עמק המצלבה).

אגאדיר

אלעד צדיקוב, לוחם בשייטת ואיש רב מעללים, חזר בתשובה והפך להיות רב פעלים, ביניהם חבר מועצה בהרצליה ומייסד פורום 'אחריות יהודית' להנעת חוזרים בתשובה לפעילות אזרחית. החלטנו להפוך ישיבת עבודה לארוחה עסקית בסניף הכשר (למהדרין!) של רשת אגאדיר, ולהזכיר לכם, שגם בימים אלה אפשר לתמוך במסעדות בכלל, ואגאדיר המצוינת בפרט, באמצעות הזמנת משלוחים. 

זכיתי לארוחת צהריים מדהימה עם עורך הבלוג וידידי יקר, עדי ארבל, באגאדיר ירושלים, אשר במתחם הסינמה סיטי.

מתיישבים

ראשית לכל, חווית הכניסה למסעדה הנפלאה בצהרי היום היא בבחינת דברי הגמרא במסכת ברכות: ...דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם. ללא ספק המקום מרווח מאוד (בקביעות... לא רק בתנאי 'תו סגול') עם אווירה ואופי, מרחב ישיבה, תאורה טבעית ממרפסת גדולה עם עיצוב בסטייל, כשרות בד"צ הרב מחפוד. התחלה נפלאה.

אגאדיר במקור השם – היא עיר נופש קסומה במרוקו והמנות שהיא מציעה בהחלט מעלות ניחוחות ותחושה מתאימות לכך. מנת הפתיחה המעולה שבחרנו הייתה מנת סיגרים מרוקאים במילוי בשר טלה וצנוברים, עם מטבל טחינה ורוטב חריף ברביקיו. מנה מדהימה ובהחלט שפותחת את התיאבון ומפתחת ציפיות. 

שנתחיל?

משם עברנו לשתי מנות עסקיות. העיקרית הראשונה הייתה בורגר אגאדיר ענקי עשוי מדיום-וול. הקציצה עצמה משובחת וגדולה מאוד, שמגיעה בלחמנייה פתוחה ומעוררת השראה. עונה לחלוטין לסטנדרט של מנת בית. המנה השנייה הייתה כריך אסאדו מעולה, שמכיל חלקי אנטריקוט חתוכים לרצועות בתוך ג'בטה ענקית. טעים מאוד מאוד. אבל אין על בורגר אגאדיר, מנת הבית. לסיכום ביניים - הבשר טעים, טרי, מתובל היטב, עם נגיעות פיקנטיות. כתוספות לקחנו טבעות בצל וסלט ירוק, כדי להרגיש טוב עם עצמנו, לקראת שלב הקינוחים.

תפריט הקינוחים עשיר ביותר. בחרנו להגזים עם פאי פקאן מעולה ועשיר, וממתק אגאדיר שללא ספק הוא מהקינוחים המעולים ביותר שאכלתי. מומלץ, שלא לומר חובה. אחד הדברים הייחודים במסעדה הם בקבוקי המים והסודה שמוגשים בבקבוק הבית ועוברים סינון מוקפד. המים נקיים וטעימים מכל סוגי המים האחרים. 

מבט על. אל תקנאו.

השירות היה מצוין ואדיב, ואף כלל אספרסו על חשבון הבית. המקום הוא לא הכי זול (260 ₪ עבור כל הטוב שתואר לעיל) אבל אם כבר יוצאים למסעדה, אז אגאדיר ירושלים היא בחירה מעולה עם חווית לקוח מדהימה ורצון לחזור שוב. 

כמעט שכחתי לפרגן לחברותא לצלחת ולשיח – עדי ארבל היקר והאהוב שהשיחה המרתקת שגילגלנו הפכה את האירוע והחוויה למושלמים. תודה גדולה לקב"ה, להוריי היקרים, לאשתי וילדיי וכמובן כמובן לעורך המדור עדי ארבל היצירתי, שזיכה אותי בהזדמנות נדירה להיות מבקר מסעדות – המקצוע המבוקש בעולם.

שנה טובה לכולם!

לאתר הסניפים הכשרים של רשת אגאדיר

בורגר מרקט

אבי אבלו עלה מארצות הברית בגיל 16 ועזב את עבודתו כפסיכולוג ארגוני כדי להראות לעולם את ישראל האמיתית. את זה הוא עושה באמצעות כל פלטפורמה טכנולוגית אפשרית ועם חיוך גדול - החל מהפקת הסרט משחק ביתי ועד ניהול מיזם IsraelUnwired . פלא שגם את הביקור בבורגר מרקט שבשוק מחנה יהודה הוא החליט לסקר באמצעות פוסט לייב בפייסבוק? צפייה מהנה ומעוררת תיאבון!

לאתר המסעדה