וופל פקטורי

כשנגמרה הקורונה (לכאורה, זמנית) ביקשנו מעוקבי הבלוג לאתגר אותנו עם מסעדות שנפתחו ועדיין לא היו בבלוג. עזר אברהם, תולעת ספרים, מדריך ריקודי-עם ומנחה קבוצות בהווה (ומורה לספרות לעתיד בקרוב), קפץ בראש עם הוופל פקטורי (שבעמק רפאים!) וקיבל את מבוקשו. השתלם לו. וגם לנו. היה יאמי! 

וופל פקטורי: המתוק היום מתוק מאוד
מיקום: עמק רפאים 24, ירושלים
דרכי הגעה: אוטובוסים מספר: 77,77א, 34, 34א, 18, 18א
ברכב פרטי: חניה כחול-לבן. לא לשכוח להפעיל פנגו/סלופארק וכדו'.
מרחק הליכה: כעשר דקות מגן הפעמון, אז אפשר לחנות שם במגרש העפר ולא לשלם על החניה.
כשרות: יש, חלבית
קלוריות: לא מעניינ'תי
מחירים: סטנדרטים. ולזכור שבאנו ליהנות.
לא לבוא: שבעים
גילוי נאות: אני אוהב לאכול בוופל פקטורי.
גילוי נאות 2: אם לא יהיו שינויים בתפריט, אני אוהב את כל מה שיש להם להציע, אפילו בתחום הסלטים שעל רובם דילגנו לטובת הבצקים, שלהם תמיד יש מקום בבטן ובלב.

תקציר הפרקים הבאים

היה זה אך טבעי שהמסעדה הראשונה שאבקר בה אחרי העוצר, אם לא מחשיבים את השווארמה שאכלתי בחוץ, תהיה זו שמכינים בה את הוופל בלגי הכי טעים בעולם. ואני לא מגזים! אני אישית מאוד אוהב את העיצוב של המסעדה. אתה מרגיש שאתה יושב בתוך וופל בלגי.

האגדה מספרת שהזכיין של מסעדת וופל בר קנה מהרשת את המסעדה והפך אותה ל"וופל פקטורי". האגדה מספרת גם שזה היה בעקבות סכסוך עם הבעלים, אבל לא התכנסנו לכאן בשביל הג'וסי אלא בשביל המתוק וגם המלוח.

הימים ימי קורונה ובכניסה למסעדה בודקים לנו את החום. יצא לי 37. הכי גבוה שלי ever!!! המסעדה לא עמוסה באנשים בשעות האלה. לוופל פקטורי מגיעים בערב. בימים כתיקונם, תמיד עמוס ואנשים ממתינים בחוץ הרבה פעמים. אני גר קרוב אז אני יודע.

עזר: שתינו כמה דברים טובים!

קיץ עכשיו, הימים חמים ואנחנו בשעת צהריים, אז איך לא, נפתח במשקה מקרר ומחייה את הנפש. מבחר של מילקשייקים צוננים ייעשה את העבודה. אני אישית אוהב את משקה הלוטוס שמגיע בכוס גדולה ומפנקת, כשהלוטוס נשפך במידה נעימה גם על דפנות הכוס, כך שאפשר לטעום עוד ועוד מהמשקה גם כשהכוס כבר ריקה. כמובן שהמשקה מוגש גם עם ערימת קצפת, שהפעם הייתה פחות מתוקה, אבל המשקה המתוק מביא חיפוי.

כיאה לאדם שאני ולמנהגים מבית אמא ואבא, הזמנו מספר מנות שיישבו ביחד בשולחן. אצלנו אין סלטים ואז אוכל, אוכלים הכל ביחד ומה שרוצים. אחר כך הקינוח. מהראשונות הזמנו את הברוסקטה סלסה עגבניות. למי שלא אוהב עגבניות אין מה להזמין את המנה. העגבניות נשפכות כמפל על הצלחת, בליווי של ממרח פסטו מעולה ביחד עם גם גבינת שום שמיר בצל סגול וגבינת מוצרלה בייבי. ברוסקטה, אני מסביר לאנשים כמוני, זה בעצם לחם טוסט מאוד טעים.

מהפסטות בחרנו את הרביולי מיקס – רביולי במילויים שונים בטטה, גבינות וערמונים. יש מספר רטבים לבחירה. הלכנו על הרוטב שמנת פטריות שהתגלה כבחירה מצוינת. מה עוד? עוד מלוח ומתוק מתערבבים להם. מהרולים בחרנו את הפטריות המוקפצות עטופות בבצק עם גבינות שום שמיר ומוצרלה מטובלות בצ'ילי מתוק.

און דה האוס!

לפני הקינוח שהזמנו, קיבלנו און דה האוס כמו שאומרים, לא ברור אם זה בגלל החן של עדי או שלי, קינוח סודי וטעים. בתפריט הוא נקרא מאונט קייק. מוזמנים להתרשם מהתמונה. פחמימות זה החיים מבחינתי והבצק הפעם היה משהו מיוחד בטירוף שעליו נשפכו דברים מתוקים-מתוקים.

ואז הגיע הקינוח... הדבר שלשמו התכנסנו, מגוון של וופלים בלגים שמחכים שרק תבחרו אחד מהם. אני אישית אוהב מאוד את הסופר בננה ונוגט שמגיע עם כדור גלידה וניל. מאוד מאוד מתוק אבל גם בריא! יש בננה! על הוופל. בנוסף יש אפשרות להרכבת וופל אישי, אז תנו ליצירתיות שלכם להשתגע עם מבחר תוספות ומתוקים.

קבלו את העזר פקטורי!

הרכבתי אחד ויצא מוצלח וגם טעים בטירוף. תשאלו את עדי, שקורא למנה הזו 'העזר פקטורי':
בוחרים שני קרמים מתוך, ובכן, שני קרמים: וניל ושוקולד
2 ממרחים לבחירה (ממבחר): עוגיות ונוגט
3 תוספות (ממבחר): בננה (אמרתי כבר שאני אוהב?), טים טם וקינדר בואנו לבן
חסר לכם מתוק? אל תדאגו. גם המנה הזו מגיעה עם כדור גלידה בטעם וניל.

סלפי לפני סיכום

בסוף הארוחה יוצאים בתחושת ריחוף מכל המתוק הזה, אז גם היה לנו טעים וגם זכינו בסטלה, אבל חוקית. תודה לעדי שעמד בגבורה בכל המתוק הזה ובברכת גם מתוקים הם סוג של נחמה, נתמתק. מיד כשיצאנו קבעתי תור אצל רופא השיניים שלי. כי על גילטי פלז'ר משלמים.

לאתר המסעדה

עזרא

אין כמו לחגוג את חזרת המסעדות אחרי הקורונה מאשר עם מסעדת שיפודים בסטייל של אכול כפי יכולתך. לשם בדיקת היכולות שלנו, נבחר שי שלומאי, מהנדס בינה מלאכותית באחת מהתעשיות הביטחוניות ושכן טוב שכמעט תמיד מציע לבשל מנה עיקרית לארוחות שבת. הנה מה שיש לו לספר לכם אחרי שעיכל את החוויה.

עזרא זה שם של אחד שיודע מתי בדיוק מורידים את השיפוד מהגריל. היית אומר לי בוא לשיפוד אצל אורלי גבות (ככה בקבוצת ווטסאפ של השכונה) לא הייתי רגוע. אם הייתי צריך לסדר את הגבות (כי בינינו עם המסיכה, זה מה שנותר) הייתי סבבה, אבל מסעדת בשרים? פחות. אז כשעדי הזמין אותי להצטרף למסעדת עזרא הגעתי רגוע. רגוע ורעב.

התרגשתי כמו לפני דייט. עדי אסף אותי באלגנטיות מהבית ואחרי שיחת נימוסין קצרה שנינו שתקנו כי כאמור- היינו רעבים. נורא קשה לנהל שיחה כשרעבים וסוף סוף המסעדות נפתחות אחרי פאוזה של חודשיים.

הדבר הראשון שקורה כשאתה מתיישב אצל עזרא זה כמות בלתי סבירה של סלטים טריים וקלים שמונחים על השולחן תוך שתי דקות. 21 סוגים בספירה שלי. תוסיפו צ'יפס מצוין, כדורי פלאפל שיכולים לעמוד כמנה בפני עצמם ולאפה חמה ועשיתם אותי מאושר. את האורז שהוגש עם השעועית לא ספרנו ולא טעמנו.

תיעוד היסטורי של דייט בימי קורונה

עכשיו, בואו נודה על האמת - אני איש פשוט. הטעם שלי כולל את רוב הספקטרום שלא פג תוקף (חוץ מקינמון שהוא רעה חולה בעולם ושורש הרוע, אבל אני באמת לא רוצה להרחיב עליו. לא מגיע לו). בנקודה מסוימת גיליתי שלחם, או בעצם כל בצק אפוי וחם מעיף אותי אל מחוזות אחרים של שמחה. אני אוהב בשר, שלא תבינו לא נכון. אני מאוד מחבב את הסיפור הזה של שיפוד פילה בקר (ראו בהמשך) שמתפצפץ לך בפה עם כל העסיסיות שלו. אתה מרגיש שפריץ בתוך הפה שמתגלגל לו ימינה ושמאלה, אתה רוצה רק להוציא את כל המיץ מהקובייה החמדמדה הזאת. ויש 5 כאלה על כל שיפוד!

שנייה, נחזור ללאפה. אני אוהב לאפה. חמה. לא "תאוות בשרים", אבל כמיהה אנושית לחום ורכות. ביחד עם מגוון של סלטים (נציין את החצילים לטובה, גם את העדשים ואת החמוצים) מתחילים לרפד את הבטן, ואז כשהבשר מגיע, הוא אמור לתת את הפינאלה ולהביא אותך לשלב של פתיחת כפתור במכנסיים ומציצת קיסם. אני לא ילד. באתי עם המכנסיים עם הגומי. אף כפתור לא יגביל אותי.

אנחנו מתחילים לנשנש סלט סלט עם נשנושים של לאפה. שנייה ירידה למציאות: הלאפה (הראשונה, לשנייה נגיע עוד מעט) הייתה קרה. זה מצוין שהסלטים כבר יושבים בהיכון, עושה להם טוב קור ירושלמי של סוף מאי. ללאפה פחות. היינו נשארים רק עם הלאפה הראשונה אני לא חושב שהיו לי תלונות. אבל כשהגיעה הלאפה השנייה חמה, בוערת, מחייכת אלי - פתאום אתה מבין מה הפסדת קודם. אבל מילא, אנחנו פה כדי לפרגן וזה מה שאני עומד לעשות, בין היתר כי המלצרים היו אדירים. הלאפה לא הגיעה בעצמה וגם לא הסלטים שהתמלאו מחדש. כל שתי דקות קופץ מלצר חייכן ושואל מה צריך, תופס קעריות ריקות וממלא (בשלב מסוים עדי הכריז על הפסקה יזומה מצידנו של מילוי) יכול להיות שזו החוויה של מלצרים שרק חזרו לעבודה אחרי חודשיים של הפסקה, אבל אני מעדיף לסבור שהם פשוט אחלה של חבר'ה.

הגיע הזמן לדבר על הבשרים. הנה תמונה של התפריט.

טוב, דיברנו על כל המסביב אבל עזרא זאת מסעדת בשרים. אז הזמנו בשרים. פיצלנו שני שיפודים מהמיוחדים לאנטריקוט מיושן ופילה הבקר (העסיסי בפה, זוכרים?) ומנת מרגז (6 יחידות) קוצצה לחצי פלוס שיפוד חזה אווז.

ממשיכים ללעוס ולפטפט. חזרה לשגרה, העולם אחרי (ולפני?) הקורונה, ימי רווקות בביצה והבשר מגיע. די מהר אציין. קצת מהר מדי לפני שבטני הגיעה לדיפון הרצוי. אז עוברים לסלט, סלט, ביס בשר, לאפה וחוזר חלילה.

האנטריקוט ופילה בקר היו מצוינים. ממש טעימים, אבל אני עדיין לא סגור על מי זה מי בין שניהם, וגם המלצר ששאלנו איזה שיפוד הוא מה, חזר אלינו אחרי התייעצות (לקח את השיפוד) ונתן תשובה, אבל מהוססת. כך או אחרת, אולי זה אני אבל שניהם היו טעימים באותה מידה וחסרי הבחנה. לא יודע למה יש הבדל (משמעותי) במחיר, אבל אני הייתי הולך על הזול מהשניים.

גם נקניקיות המרגז היו מעולות. ספייסיות במידה שגם אשכנזי כמוני יכול ליהנות, וגם עשויות כמו שנקניקיה צריכה להיות - ציפוי פריך של בשר טעים למאכל. נכון שהן היו קצת קטנות, אבל גם פולנים צריכים ליהנות מהמנה וזה בסדר. שיפוד חזה אווז היה החלק שהכי פחות התחברתי בעיקר בגלל חלקי השומן. אמנם הוא היה עשוי במידה ראויה, אבל מה לעשות שאני פשוט פחות מחבב את הקונספט של השומן. אפשר להניח שמי שבעניין ימצא גם שם מנה כיפית. נניח עדי, שניצל את המצב בשמחה...

שי ובשר, סיפור אהבה

בסקירת הבשר אני שוב רוצה להצביע על הנקודה של הקור הירושלמי שלא איפשר לחתיכות האחרונות שאכלנו להיות מענגות כמו הראשונות, אבל אולי המסקנה הנכונה היא פשוט לשבת בתוך המתחם ולא במרפסת. מצד שני, קורונה וזה.

בינתיים מגיעה לה עוד לאפה, הפעם חמה אש, אכילה על השובע. פיניש של חתיכת שיפוד אחרונה ועדי ואני לא מסוגלים יותר לזוז. מאושרים.

מילה לסיכום: בשבילי עזרא היא מסעדה עם שירות נהדר שמספקת אוכל טעים, ומשאירה אותך שבע עד להתפקע. אין ספק, גם בפעם הבאה אני בא רגוע אל עזרא.


לאתר המסעדה