יום שבת, 13 בפברואר 2016

יוסף הדייג

מתי אתה לוקח אותי ליוסף הדייג? מתי שרק תגיד. רק קצת יותר משנה עברה, וכבר מצא עצמו הבלוג מארח את יוני וייץ, אקולוג חוקר, שזה מקצוע חדש שהומצא הרגע כדי שניתן יהיה להציג את הבחור בקלות.

הדבר הנכון ביותר לעשות בראש חודש אדר הוא לציינו באופן רשמי במסעדת דגים, המזל העברי שניתן לחודש אדר. הדבר נכון אף יותר כשמדובר בחודש אדר א', שלא מתרחש כל שנה, אז חבל להחמיץ את ההזדמנות לארוחת דגים. עדי ידע והבין את כל זה עוד לפני שציינתי זאת באזניו בכניסה למסעדת יוסף הדייג בעמק רפאים 54, וואנס - המושבה 54. היום - מסעדת דגים ירושלמית.

דגים זה נושא טעון, מחד זה טעים נורא, מאידך - קשה להתעלם מנושא הירידה בדגי הים התיכון שסובל מדיג יתר, והסכנה המוחשית לקריסת הדיג באגן הים התיכון. הקלישאה שיש הרבה דגים בים כבר לא כל כך נכונה, מינים רבים נעלמים והענף נמצא דעיכה במדינות רבות. בעוד שנים ספורות לא יישארו עבורנו יותר מדי דגים בים . זהו לא רק עניין אקולוגי, זה עניין גסטרונומי. השתדלתי לא לשתף באסוציאציות הקשות שעלו לי בדרך הקצרה שעשינו מהכניסה למסעדה ועד לשולחן, את עדי. עדי ידוע כרגיש ביותר לשאלות סביבתיות ולא רציתי להעציב אותו יתר על המידה.

מסעדת דגים ירושלמית תמיד נשמע כמו סתירה פנימית, כי לכו תמצאו מזח בירושלים, ואוויר מלוח מרסס ים. אולם מוח יצירתי כמו שלכם יוכל למצוא את הדרך לגשר על הפער, ועם קצת דמיון פעיל עמק רפאים וטיילת הרכבת הופכים למארינה, כאשר הרכבים השכורים של בני חו"ל הרבים מתפקדים כיאכטות לעת מצוא.

טברנת יוסף הדייג, ממש על גדות נהר רפאים
כשאתה נכנס למסעדת דגים, כמו למסעדות ירושלמיות אחרות, חשוב לך להרגיש חלק מהמשפחה, וללא ספק אבי משפחת בעלי המקום - סבא יוסף המנוח, שעל שמו נקרא המקום נוכח שם, נוסך אווירה מזרח-טורקית נעימה (אנחנו יודעים את זה כי שאלנו את בעלי המקום, אין לי מושג באמת מה האווירה במזרח טורקיה).

רק התיישבנו וכבר נפרסה מולנו קשת צבעונית של סלטים עם פיתות חמות. יש שיגידו שזה סטנדרטי במסעדות דגים או מסעדות ירושלמיות, אותי זה תמיד קונה. נותני השירות האדיב והיעיל דאגו שלא יחסרו לנו מכל אלו אפילו לא לרגע, אבל השתדלנו לא ליפול יותר מדי במלכודת רשת הדיג של הסלטים והפיתות (שימו לב למשחק המילים המהמם) - והמשכנו למנות הדגים, שלשמן באנו ולשמן מוקדשות כל המילים האלו.

מנה ראשונה:
סביצ'ה - מנה קטנה אך מוצלחת ביותר, טעם עשיר. פיסות קטנות של דג נא מתובלות שיושבות על משהו שהזכיר לי טעם של מצה, אבל בקטע טוב, לא ידעתי שזה בכלל אפשרי. הסביצ'ה הונח על לא מעט עלים כרקע לגוון האדמדם. ציינתי באזני עדי שאני אוהב את הצבע הירוק באוכל שלי, עדי דווקא הביע את חיבתו לגוון האדמדם, השיחה על שילובי צבעים באוכל הביאה אותנו לתהות על ההבדלים הרבים בין בני אדם, לא הצלחנו להתקדם מעבר לתהייה כללית בנושא. זו פשוט הייתה דרך להעביר את הזמן המועט עד להגעת הדגים שהזמנו.

דגים וסלטים בצידם
מנות עיקריות:
התפריט מכיל, לצד הדגים, גם מנות בשריות שונות, אבל כשהולכים למסעדת דגים חשוב ללכת על דגים. בלי להתמקד יותר מדי במיכלול האפשרויות בחרנו בהמלצות של בעל המקום - שניים מדגי הדגל של המסעדה העשויים על פלנצ'ה - לברק ודניס. קיבלנו אותם פרוסים, מתובלים ובעלי ריח נהדר. מידת העשייה של הדגים היתה מדויקת וכך גם הטעם המוצלח, במיוחד של הלברק (הערת העורך: היי יוני, אני חשבתי שהדניס יותר טעים!). לא כל כך שמנו לב לעובדה שהדגים הגיעו עם תוספת קטנה של סלט או צ'יפס, כלל לא היה צורך בכך.

הנושא הכלכלי ידוע לכל המבקר במסעדות דגים, מדובר בהשקעה ולכן אל תצפו לצאת שבעים ומרוצים בלי השקעה של לפחות 130 ₪ לאדם (בהנחה שמדובר באדם שאוהב דגים).

לסיכום - הישיבה במסעדה נוחה ומהנה, השירות יעיל ונעים, מנות הדגים העיקריות היו מוצלחות ביותר, ומדובר בסיבה טובה להגיע למקום ואם איכשהו כל הפוסט הזה עשה לכם חשק לנסות גם כן ואתם בקטע של דגים טובים באזור המושבה – השנה ראש חודש אדר בא פעמיים, אז כדאי לכם לנסות את המזל שלכם ואת יוסף הדייג.


לאתר המסעדה

יום שלישי, 2 בפברואר 2016

חומוס פול הסורי

סניף ראשון של 'החומוס הסורי' נפתח בירושלים. כבוד לחומוס הסורי, כבוד לירושלים.

כשאני מזמין לאפה עם שווארמה או פיתה עם פלאפל, אין מוכר שלא מסתכל עליי בתמיהה כשאני מסרב למרוח חומוס. לך תסביר להם שאני רואה בכך חילול כבודו של החומוס. חומוס הוא לא עוד ממרח. חומוס הוא מנה עיקרית. זה שבמקרה מנגבים אותו עם פיתה, לא אומר שאפשר להוסיף אותו כסייד קיק לפלאפל או לשווארמה, אשר כבודם במקומם מונח. כשאני כן רוצה לאכול חומוס, אני הולך לחומוסיה. רק שם יודעים לתת את הכבוד הראוי לחומוס.

שוק החומוסיות בירושלים הוא לא קטן, כך שפתיחה של מקום חדש היא מהלך עם רמת סיכון גבוהה. לא פלא שלקח לחברים מהסניף המקורי והמפורסם של 'החומוס הסורי' בכרם התימנים לא פחות מ-45 שנים בכדי להגיע גם לבירתנו הנצחית. אחרי ביקור מעמיק במקום, ניתן בהחלט לקבוע שהחבר'ה באו לתת פייט חזק על התואר החומוס הטוב בירושלים.

אחד מסודות ההצלחה של המקום הוא העובדה שגם הסניף הירושלמי, כמו גם בשני הסניפים האחרים שבשוק הכרמל ובבת-ים, מנוהל כעסק משפחתי בו עובדים בני משפחה וחברים. הסוד השני שעליו טרם עליתי הוא מה נותן את הטעם העשיר לחומוס הסורי. כנראה שצריך להיות מהמוצא הנכון כדי לדעת...

מנה לדוגמא
מנת הדגל של המקום היא "הקומפלט" המורכבת מחומוס, פול, ביצה, פטרוזיליה, שמן זית וכמה מתבליני הבית. אישית אני מעדיף את מנת "החומוס המשולש" שהיא בעצם מנת הקומפלט משודרגת בגרגרירים. עכשיו זה קומפלט לגרגרגן חובב גרגרים שכמותי. לא אוהבים פול? כנראה שאתם אשכנזים, לא נורא. לכו על מנת החומוס גרגרים המשובחת. אפרופו פול, למקפידים על כשרות מהדרין נציין שזוהי החומוסייה היחידה בירושלים בה ניתן להשיג פול כשר למהדרין. אפרופו כשרות, זה המקום להזכיר שכל העסק פה הוא בהשגחת מהדרין של רבנות ירושלים.

מנה מומלצת נוספת היא המסבחה – גרגירי חומוס, טחינה, שמן זית ותבלינים, שתעניק לכם טעמים שלא הכרתם. עוד מנה שתפתיע אתכם היא מרק הפול, שמורכבת מפול, טחינה, ביצה, שמן זית ותבלינים. טיפ למתחילים: לא לשכוח לערבב את מרק הפול לפני שמתחילים לאכול. 

כל המנות כוללות פיתה, בצל, ופלפל חריף (כאילו המתבל החריף שמונח מראש על כל שולחן לצד המלח והפלפל לא מספיק...). אם איכשהו לא שבעתם מהמנות הגדולות במחירים המאד סבירים (23-25 שקלים למנה), תוכלו לקבל תוספת של צלחת קטנה בעשרה שקלים נוספים. אני בספק אם תגיעו למצב הזה... בחומוס הסורי תוכלו גם לעבור כדי לקחת מנה לדרך בפיתה: החל מפלאפל וסביח ועד אחת ממנות החומוס שבתפריט.

מבט על

נכון להיום המקום פתוח משעות הבוקר (מי אנחנו שנשפוט את מי שמעוניין להוריד צלחת קומפלט ב8:30?) עד שעות הערב המוקדמות. אני מקווה שעם ההצלחה של המקום ייפתח גם התיאבון והמקום ייפתח גם בשעות המתאימות לאוכלוסיית הבליינים. את המיקום המתאים, רחוב שלומציון המלכה, כבר יש להם.


(פורסם במקור באתר רול)