יום רביעי, 23 במרץ 2016

הפי פיש - Happy Fish


מסעדת הפי פיש הירושלמית שנפתחה לאחרונה בשדרות ממילא היא ההוכחה לכך שלא צריך ים כדי להגיש דגים טריים ברמה הכי גבוהה שיש.

צריך לא מעט אומץ כדי לפתוח מסעדה בירושלים באמצע החורף, בטח לאור המצב הבטחוני שלא בדיוק מעודד את הישראלים לצאת ולבלות. אבל כנראה שאם אתה יודע מה אתה עושה, אז מדובר פחות בהימור ויותר בהשקעה. וזה בדיוק הסיפור של הפי פיש.

רגע – מסעדת דגים בירושלים, העיר שהרים סביב לה אבל ים לא ממש? אז זהו, שכן. ואפילו דגים טריים המגיעים מדי יום למסעדה. ועוד רגע – מי נותן למקום בו דגים מוגשים על צלחת את השם "דג שמח"? כנראה שאותו אחד שהחליט שדייג אוהב דגים. קחו אותי לדוגמא: אחרי ביקור אחד במסעדת הפי פיש, אני יכול להעיד שעכשיו אני אוהב דגים הרבה יותר...

למסעדת הפי פיש ניתן להגיע דרך מלון ממילא וגם דרך שדרת החנויות. המסעדה ממוקמת על טראסה רחבה הצופה על האזור. אנחנו העדפנו לשבת בחלל הפנימי, המעוצב באופן מוקפד בסגנון ים תיכוני. על כל שולחן מונחים חומץ בלסאמי ממודנה (כי מלח ופלפל זה לחלשים) ועציץ קטן עם תבלין מטבח מתחלף. אנחנו קיבלנו שיח רוזמין קטן. כי על טעם וריח, אי אפשר להתווכח.

הטראסה והעציצים
את הארוחה פתחנו עם לחם כפרי ומבחר סלטי הבית ביניהם סלט איקרה (ביצי דגים, אלא מה?), סלט ביצים בתיבול מקורי, סלסה עגבניות ושאר מזטים מתחלפים. זה הזמן שלא ליפול במלכודת השירות האדיב ולא להתפתות למילוי מחדש של הלחם והסלטים. אין מה לדאוג, השירות המצוין יישמר לאורך כל הארוחה.

המלכודת
למנות ראשונות אמליץ שלא לפספס את הפלאפל שנעשה במקום עם עשבי תיבול ומוגש עם טחינה ורוטב צ'ילי ירוק וכן את הסביצ'ה דג ים המורכב גם מזיתי קלמטה, מלפפונים ובצל אדום. אם תשאלו אותי, הסביצ'ה יכול לשמש גם כתוספת מרעננת ורטובה לצד המנות העיקריות.

בין קטגוריית הראשונות לקטגוריית העיקריות, ניתן למצוא את קטגוריית המיוחדים עליה לא מומלץ לדלג. אנחנו ניסינו את מנת קציצות דג הבורי ברוטב עגבניות, מנה שמזכירה טעם של בית, ואת מרק הדגים הכוללת נתחי דג פרידה ותיבול מקורי המבוסס על אניס וזעפרן.

תמונה עיקרית
אם לא שבעתם עד כה, אפשר לעבור לעיקריות. אנחנו הלכנו על דניס ומוסר. זה המקום לומר משהו על הפער בין המינמליסטיות של התפריט לעושר הקולינרי של המנות. כמעט כל המנות בתפריט מתוארות במילה אחת או שתיים. ההגשה האסתטית שלהן לעומת זאת, מגרה את מיצי הקיבה ולא משנה כמה אכלתם קודם: דג הדניס הגיע פתוח עם מצע עלים לאחר שנפרש על הגריל מתובל בדיוק בצורה הנכונה והמוסר האפוי הגיע כשבבטנו הפתעה בדמות פרוסות לימון, טימין, שום ופלפל חריף.

בניגוד להרבה מסעדות דגים, הפי פיש היא מסעדה חלבית (חובבי הז'אנר יוכלו גם למצוא בתפריט המיוחדים גם פלטת גבינות). למה זה חשוב? כי זה אומר שגם הקינוחים יכולים להיות חלביים! ותאמינו לי שגם את הקינוחים פה שווה לבדוק. לאחר התלבטויות לא קלות, זרמנו על המלצת המלצר והלכנו על פאי לימון וטארט פקאן. וגם במקרה הזה, התגלה הפער בין המינימליזם שבתיאורי התפריט לבין העושר של המנות, שהוגשו בקעריות עם שלל קישוטים והפתעות.


קינוחים חלביים!
המרחב הגדול של המקום מאפשר לכל מי שרוצה למצוא את מקומו במסעדה: זוגות החוגגים אירוע רומנטי, קבוצות שהגיעו לטעום את טעמה של ירושלים, ואפילו משפחות עם ילדים, עבורם מוצעות מנות מיוחדות בתפריט. ובמילים אחרות: אין לכם סיבה לא להגיע.


(פורסם במקור באתר רול)

יום שני, 7 במרץ 2016

קפה קדוש

מאכלי י-ם קיים כבר יותר משלוש שנים ועוד לא היה בקפה קדוש. להשלמת המחדל, אירחנו את בר שלו, ירושלמית כבר ארבע שנים שעדיין לא ביקרה במקום. מה התירוץ שלה? אולי העבודה הקשה והטובה שהיא עושה עבור אם תרצו.

לקדוש הגעתי לראשונה אחרי ארבע שנים בירושלים, לא פחות. עוול של ממש. בית קפה לא גדול, על רחוב שלומציון, אחד מבתי הקפה הוותיקים בעיר שכל ירושלמי מכיר. נכנסתי רעבה, יצאתי ירושלמית.

הגענו בשעת ערב לא מאוחרת, והמקום, כרגיל, היה מלא. זוגות בדייט, חברות שיושבות לקפה, חבורות של אנשים שהחליטו לשבת בחוץ (עם כירבוליות שמספקת המסעדה) – והכול באווירה אירופאית ויוקרתית משהו (למרות הכירבוליות) עם מוזיקה רגועה ברקע. מעין קסם ירושלמי שצריך לראות כדי להבין. אם לא היינו מזמינים מקום, סביר להניח שלא היה לנו איפה לשבת. את סוד הקסם של בית הקפה הזה היה לי קשה לפצח, לפחות עד שהתחלנו לאכול.

הדבר הראשון (כמעט) שתופס את העין ב"קדוש" הוא לוח הספיישלים: על לוח גדול של פעם (עם גירים והכול) כתובות המנות המיוחדות להיום:

הריזוטו אמנם קרץ לנו, אבל מאחר ואני לא חובבת אפונה ופטריות (ואחרי המלצה חמה של המלצרית) – החלטנו לנסות את ה"קרואסון טונה אדומה" – שמגיע עם ירקות קצוצים דק, מעליהם נתחי טונה אדומה צרובה, שתי ביצים עלומות והולנדייז. לצד הפינוק הזה מגיע גם סלט עלים מושקע שהיה יכול להיות בקלות מנה נפרדת בתפריט ולגמרי משדרג את החוויה. לא התאכזבנו. המנה, אשר מוגשת יחד עם שתיה חמה / קרה, יצאה תוך כמה דקות ואחרי עוד כמה דקות - לא נשאר ממנה זכר...

אחר כך, כשפתחתי את התפריט, מיד קפצה לי לעין הכותרת המזמינה "האוכל של קרן" ומתחתיה המשפט המופלא: "הפסטות שלנו נעשות במקום מחיטת דורום וחלמונים טריים". לחובבת פסטה כמוני, המשפט הזה הוא לא פחות ממוזיקה לאזניים (או שמא ציור לעיניים? הבנתם את הרעיון...). אחרי התלבטות קשה בין הפפארדלה (רצועות פסטה רחבות) לרביולי, החלטנו ללכת על רביולי בטטה עם קרם פרש, מסקרפונה, עירית, קשקבל ופרמז'ן ברוטב שמנת.

לא התאכזבנו. הרביולי אכן היה טרי, עשוי אל דנטה, עם רוטב שמנת עשיר – לא כבד מדי ולא מיימי מדי. פשוט מ-ע-ו-ל-ה. המנה לא גדולה במיוחד, אבל שווה כל ביס. למי מכם שיחליט לנסות – ממליצה בחום לבקש רוטב פסטו בצד ולנסות את השילוב. עדי פחות התחבר, אבל אני בטוחה שמצאתי את השילוב המנצח... מוזמנים לשפוט בעצמכם! :)

אחרי כל התענוגות הללו, החלטנו לנסות את ה"קרוק מדאם פרנץ' טוסט" – זוג בריושים מטוגנים, האחד ממולא בגבינת גאודה והשני בגבינת סנט מור, מעליהם רוטב בשמל וביצי עין. גם המנה הזו הגיעה עם שתיה חמה (או קרה) וסלט מפנק (שונה מהסלט שקיבלנו עם הקרואסון!). גבינת הגאודה הייתה מעולה, גבינת הסנט מור כבר לא תתאים לכל אחד, רק לחובבי הגבינות האמיתיים.

והקינוח... הו, הקינוח. "קדוש" ידועים בפינת קונדיטוריה עשירה ומגוונת (שמשתנה בקצב מהיר יותר ממה שמתעדכן בתפריט), מתוכה בחרנו את ה"פייטה" – מעין עוגת שכבות - שכבת תערובת של אגוזים ושקדים, שכבת מוס נוגט, שכבת מוס שוקולד וגנאש שוקולד אגוזים מלמעלה. מעדן אמיתי, שלצד קפה אמריקנו לא מתוק במיוחד – היה סיום מעולה לארוחה.


האמת שלא ציפיתי למצוא מגוון מנות מיוחדות ומפתיעות כל כך בבית קפה. למי שפחות התחבר – יש כמובן גם מנות סטנדרטיות כמו כריכים, טוסטים וסלטים (שגם בהם יש טוויסט קטן לכל מנה). כל התענוג הזה גם כשר, מה שאולי מסביר איך "קדוש" מצליחים לפנות לכל שכבות האוכלוסייה הירושלמית.

שורה תחתונה:  בדומה לאבני יסוד אחרות בתרבות הירושלמית – אסור לפספס.


לדף הפייסבוק של קפה קדוש