המוציא

אביעד הומינר משקיע חצי פוסט בלהוכיח שאין לו חוש ביקורתי, ובחצי פוסט השני הוא מוכיח שחוש ביקורתי לא חסר לו. ידעתי שלא סתם לקחתי אותו למסעדה שווה כמו המוציא.

1. פעם אחת כשהייתי קטן וגרתי ברחובות, דודה שלי באה לקחת אותי מהגן כדי לשמור עלי עד שההורים באים. היו לה ספות חומות עם בד כזה של פעם, מין מדרגה באמצע הבית שיצרה עוד מפלס והרשימה אותי מאוד ותקליטים ענקיים כאלה של פרפר נחמד שאהבתי לשמוע עם האוזניות הגדולות.

2. ובדרך לבית שלה היא סיפרה לי כמה כיף יהיה אצלה ושהיא הכינה שניצלים טריים במיוחד בשבילי, כשהגענו היא שמה את התקליט של פרפר נחמד על הפטיפון והביאה לי את השניצלים ואני מייד דחיתי אותה בגבורה ואמרתי לה שאלה לא שניצלים אמיתיים.

3. אמנם באמת אני חושב שצריך להיות צמחונים ואולי אפילו טבעונים אבל אז עוד לא הייתי בדיסוננס קוגנטיבי כמו היום אלא פשוט ידעתי ששניצלים של טבעול הם האמיתיים והשניצלים הבשריים הם משהו מוזר שאני ממש לא רוצה לטעום.

4. ולכן כשעדי הציע לי לבוא ולעשות ביקורת מסעדות המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא שזה כמו לבקש מעיוור לעשות ביקורת על הסרט 'איימי' (מצוין) או להציע לחירש להביע את דעתו על האלבום החדש של 'אבטיפוס' (פחות אהבתי).

5. מתישהו בחיים הכתה בי ההכרה שלעולם לא אוכל להתנשא על בני תמותה רגילים שלא מבינים כלום באמנות, מוזיקה, קולנוע, ספרות ועוד, כי פשוט אין לי טעם ביקורתי וצריך להיות ממש ממש גרוע כדי לא לרצות אותי.

6. וכל מה שידעתי על 'המוציא' הוא שיש להם שם של סלנג של ברכה, שאיזה מישהו ממסטר שף פתח את המסעדה, שהמלצרים שם מחוייבים לבוא ולשיר 'היום יומולדת' לכל מי שיש לו יומולדת ורק רצה מאפינס קטן עם זיקוק של גן חובה ושהאוכל שם נחשב לאיכותי, שזו כמובן נקודת גנאי לטעמי.

סלנג של ברכה

7. הכל התברר כנכון, הברכה, הסלנג, וגם היומולדת. נשבע. האוכל לעומת זאת, דווקא היה טעים מאוד. הלחם שמביאים לפני הארוחה היה חם, טרי וטעים, לגבי הסלטים אין לי מושג כי אני ממש לא בקטע. בפעם הראשונה בחיי שהזמנתי מנה ראשונה נהניתי מאוד, ה"דגים בשרמולה" היו קראנצ'יים וטעימים ועם רוטב מעניין אם כי קצת חריף לחיכי האשכנזי. אם זאת, לא הייתי מתנגד אם הטעם של השילוב של הדגים והרוטב היה קצת יותר דומיננטי ופחות חיוור.

8. וכשהגענו למנה העיקרית הייתי בגדול כבר די שבע. למרות זאת המנה של ה"טאגין של פרגית ודלעת מקורמלת" הייתה מעולה. מתברר שטאג'ין הוא שם של קדירת חרס בצורה מיוחדת שבתוכה מבשלים אנשי צפון אפריקה תבשילים שונים. התבשיל שלנו כלל, כאמור, פרגית ודלעת מקורמלת והיה בטעם החזק אך לא מדי המדויק, בפריכות הנעימה אך לא מדי המדויקת, בדחיסות המשביעה אך לא מדי המדויקת, ובכמות הגדולה אך לא מדי המדויקת. בקיצור היה מדויק וטעים.

9. ביקשנו גם לטעום מה"בולט" שזה שם קוד ל"מחבת של קציצות אלג'יראיות שמעליהן כרוב עם בצל ורוטב מתקתק". אני פחות בן אדם של קציצות ועוד פחות בן אדם של כרוב אבל הקציצות היו בכל זאת טעימות. הן היו פריכות והתפוררו בצלחת עד שהיו כלא היו, אבל מה שאכלתי היה בטעם טוב, לא חזק מאוד ולא חלש מדי והשתלב מצוין בטעם הכללי שהיה ביתי ונעים (בתנאי שהבית שלך ממוצא אלג'יראי ט.ל.ח).

נקמת העורך: תמונה של מבחר קינוחים שאביעד לא כתב עליהם

10. והקטע הכי מוזר שם זה שלכל המלצרים שם יש אוזנייה אחת באוזן כאילו הם בשב"כ ואם הייתי אני אחד מהם ישר הייתי מעביר לרדיו או מוריד את האוזנייה לגמרי כי אם אותנטי אז עד הסוף.

לאתר המסעדה