יום שני, 3 ביולי 2023

אימפריאל רד

הבחירות ללשכת עורכי הדין עוררו שיח ציבורי כה סוער, עד לרמה שאפילו אנחנו אירחנו את אחד מכוכבי המערכה רגע לפני הבחירות. קבלו את עו"ד ערן בן-ארי, משפטן בחסד שבחר ללכת עם האמת שלו ממשרדו ביקב פסגות ועד האימפריאל רד, בר הקוקטיילים המפתיע של מלון כרמים המפנק.

כבר שנים שאני מזיל ריר למקרא בלוג ביקורת המסעדות הירושלמי של חברי עדי. גם בזכות האוכל אבל בעיקר משום שהייתי שמח לקחת חלק במפגש האינטלקטואלי עם האנשים המרתקים שסבים לשולחנו המתחלף של עדי. מאחר שאני זוכה לפגוש את עדי מפעם לפעם ביקב זה או בגורן אחר, אפילו הרהבתי עוז באחד המפגשים לפני אי אילו שנים להודיע לו שהיי, גם אני רוצה להתארח. עדי נענה מיד לפנייתי בחיוך והשיב "מתי שתרצה". אך דווקא אז, כשהכדור היה במגרש שלי לא נקבע תאריך והחלום הלך ונגוז. עוד הוכחה ניצחת לכך שמה שלא מכניסים ליומן, פשוט לא יקרה. השנים חלפו ונדמה היה לי שסכר מבוטן הולך ומתעבה ביני ובין מאכלי י-ם. הבלוג הלך מחיל אל חיל, הטרפיק גדל, שורה ארוכה של אנשים מעניינים חיסלו צלחות עמוסות ואני כבר השלמתי עם העובדה שבטח לא נותרו עוד מסעדות שאפשר יהיה לבקר במחוזנו. אניטה לא חיכתה לחואן ועכשיו כבר לא נעים. המומנטום עבר.

ברוכים הבאים לכרמים!

ואז, דאוס אקס מכינה, שעה שהתרגשו על עורכי הדין בישראל עוד בחירות לאיגוד המקצועי שלהם, כבמטה קסם, עיני כל העם היו לפתע נשואות אליהן ויתכן שסדקים נפערו בסכר. בעוד העם בישראל נקרע סביב הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים וכל אדם מן הישוב הפך בעל כורחו למומחה חוקתי על-חוקי, סחבק מקבל טלפון מעדי ששואל אם ארצה להתראיין על פועלי בלשכה לקראת הבחירות הממשמשות. עדי, למי שלא מכיר, בזמן שאינו עסוק בבלוג המסעדות או טרוד בארגון טיולים ליליים פטורים משמש, מוביל סיורים (מומלצים!) בירושלים ומתנה אהבים עם השפה העברית במילים תפוסות, הוא גם מנהל הפורום לחברה האזרחית. בכובעו זה ביקש עדי לכבד אותי בתואר יזם השבוע. מי שמעניין אותו המסע הציבורי שעברתי מוזמן לקרוא שם שם. בכל אופן, כשמגיעה הזדמנות כזו אסור לתת לה לחמוק, יומנים נפתחו והתאריך ננעץ. המקום הנבחר: בר הקוקטיילים אימפריאל במלון כרמים השוכן בינות להרי ירושלים המוריקים.

כיבוי אורות

בתום תקופת ההמתנה, אחר הצהריים שבו קבענו פגש אותי בשיא טרפת קמפיין הבחירות ללשכה. לאוגדה המשוריינת שאני מוביל קוראים "יוזמה – ציונות משפטית". הגעתי בקושי לנקודת הכינוס אחרי שנתקלתי בהתנגדות תנועתית מאסיבית שהאריכה את הדרך ממפקדת המטה לשעה וחצי. כל הדרך הייתי עסוק בקשר בהפצצת שטיח ארטילרית רציפה על בוחרים בלתי מעורבים מתוך בנק המטרות שהכנתי מראש ובתיאום כוונות עם הרמ"ט קמפיין והפעילים הלוחמים בשטח. כשהגעתי בשעות בין הערביים לנ.צ. הטנק חנה וצעדתי ליעד בזמן שאני משגר בקשר בלהט קבוצת פקודות הכוללת דרישה ליעדים מרחיקי לכת לאזניו של תומך שבסך הכל רצה להביע תמיכה ולהגיע הביתה בשלום. מותש מהקרב, כיביתי את הנייד ונכנסתי ליעד עם אוזן בוערת משימוש יתר בסלולרי.

תמונת אווירה אחרונה לפני שנגיע לאוכל...

הדלת הסתובבה ופתאום ראיתי שחור בעיניים. האור פינה מקום לאפלולית, הרעש הפך לשקט, החום התחלף במשב מיזוג קריר שליטף את הפנים ובנחיריים, עשן האגזוזים הומר בבישום עדין ומתקתק. ברגע הראשון חשבתי שלא יכול להיות ניגוד מוחלט יותר בין ההמולה שהציפה אותי עד לכניסה ובין האווירה במלון כרמים. בעודי מחפש את הבר, צדו את עיני האנשים. אני לא האמנתי לעיני, עם כל הרוגע וכל הפנאי וכל הטקס בחלוק לבן. יקום מקביל. איתרתי את הבר ונחתה בי ההכרה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אסקפיזם הנה אני בא.

אבל קודם: לחיים!

אני מתיישב ופוגש את עדי מהנדס זוויות צילום של אובייקטים על השולחן העגול הקטן בתאורה בלתי אפשרית. גמרנו אומר ביננו לעמוד בציפיות המחמירות של קהל הקוראים אנין הטעם, לא לוותר לעצמנו, לנגוס בכל מה שיש לתפריט להציע ולהוריק קוקטיילים כאילו אין מחר בכדי שתוצג בפניו התמונה המלאה. עדי החכם והאחראי הגיע בתחבורה ציבורית ובחר מקום ממנו אוכל להגיע רגלית הביתה שלם ובריא.

עתידות: בקרוב יגיע סשימי!

כמו שאפשר להבין, הלוקיישן הצליח ליצור את הניתוק האידיאלי ואפשר לנו להתמקד בסיבה שלשמה התכנסנו והיא לתת לכם, קהל הקוראים הנאמן, את כל מה שאתם צריכים לדעת וקצת יותר כדי שתוכלו לקבל החלטה מושכלת אם לסור בעקבותינו אימפריאלה. אני מצדי החלטתי להפוך כל אבן על מנת שבסיס הנתונים שלכם לא יחסר. ישמין כמה שישמין, ישכר כמה שישכר ויעלה כמה שיעלה. לזכותי יאמר שבנקודת הזמן ההיא עוד לא הבנתי שאני נלחם עד טיפת הדמים האחרונה של עדי והכוונות שלי היו אלטרואיסטיות למחצה.

קוקטייל וכדורגלן, תמונת אילוסטרציה

התפריט כלל 11 מנות בהיקף של איפשהו בין מאזט למנה ראשונה במסעדה. המנות מתכתבות עם 11 קוקטיילים, כאילו היו כדורגלנים המשתדכים עם דוגמניות, נעים בין המר למתוק באלגנטיות מתוחכמת. שיפוד האננס טופו לא זכה להיכנס למבחן שלנו כי הוא נחזה להיות בריא מדי. גם החציל השרוף בגריל מצא את עצמו על רצפת חדר העריכה על סעיף סטנדרטיות. שאר המנות היו הצגה.

מנות שהן יותר מדוגמיות, ודוגמן שירד עליהן בקרוב ממש.

פתחנו עם סשימי דג ים ונגיעות גספצ'ו פיקנטי ועם סינטה כבושה וסלט קיסר מחוזק. למשקאות הראשונים בחרנו את הספרינג פאנץ' – שני סוגי רום, אננס, דבש, מיץ תפוחים, מיץ לימון ולמון גראס, ולצדו את הסניור החריף והעשבוני – טקילה בחלפיניו, מיץ פלפל ירוק וסירוף אגבה. הסשימי היה טרי ומרענן והשתלב נהדר עם הספרינג פאנץ' החמוץ-מתוק הדינאמי. הסינטה מצידה הסתרגה עם איולי צ'יפוטלה לחוויית פתיחה מושלמת. הטקילה הייתה חרפרפה וכבדה משהו ביחס לשלב ההתחלתי בו לגמנו אותה. בגזרת הסלט נציין לשבח את הטריות של העלים ואז השילוב המנצח בין ביצי השלו לאנשובי המלוח לחובבי הזאנר.

הבר שמבטיח וגם מקיים

המלצרים הסופר-חביבים התחלפו בזה אחר זה, משל שמרו עלינו איזורית בזמן שהספקנו להחליף חוויות ילדות מהכדורגל הישראלי מסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. עדי שאתרע מזלו לאהוד את צפרירים ואני עם רכבת ההרים של בית"ר ירושלים. 

המשכנו עם מוטיב הדגה בואך סביצ'ה דג ים סלסה אננס שהיה מאסטרפיס, גם בכמות המפתיעה וגם באיכות ובמגוון הטעמים שנעו בין חמוץ למתקתק. כדי למנוע התייבשות הצטיידנו ביוזו קאזה – וודקה עם מיץ לימון וקאונטרו ובלירוי בראון – רום בהשריית בננה קקאו ואמרה. כאן מדובר בשני קוקטיילים לפנתיאון. היוזו הדרי מתוק והאלכוהול כמעט אינו מורגש בו. הרום עם הבננה היה מחוספס ומעניין יותר לאנשים שמבינים.

מצליחים לעקוב? סינטה וסביצ'ה עושות סדר

בשלב זה מצבנו לא יכול היה להיות טוב יותר, טרדות היום נשתכחו, השיחה קלחה, המוזיקה ברקע נעמה, הרעב הפך לזיכרון רחוק ואפילו צמאים כבר לא היינו. בפנינו עמדו שתי ברירות, האחת לשאוף להפסקת אש ברוח נוסחת שהשקט יענה בשקט והשנייה לחרוק שיניים ולדבוק במשימה הקדושה שחרטנו על דגלנו. לאחר התייעצות קצרה עם מלצר מספר 4 ממנו למדנו על סגולות השעה השמחה בגדרה מסתבר שניצבנו (50 אחוז הנחה על כל הקוקטיילים!), החלטנו לא לוותר לעצמנו כדי לפרוס בפניכם שותפינו הקוראים את מלוא רוחב היריעה שיש לאימפריאל להציע.

לא נפסיק לשתות!

בטוחים בעצמנו ונחושים למלא את האתגר הסתערנו על שיפוד פילה הבקר הבשרני וטבלנו אותו בצ'ימיצ'ורי ובאיולי החרדל. במנה כזו, אם הבשר איכותני ועשוי במידה הנכונה הדרך לציון גבוה קצרה וכך אכן היה. למען שלמות התמונה זרמו לשולחננו שני קוקטיילים אחרונים בשלב זה אף אחד לא יכול להתחייב איך קוראים להם או מה רמת העפיצות, המזל הוא שהם תועדו בתמונה המצ"ב ושהם גרמו לנו לחייך. 

הקינוח שלפני הקינוח

לפני שגלשנו לקינוחים, בהחלטה מנהיגותית של רגע, הזמנו בתזמון מושלם גם את הבייבי ריב טלה. שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לזה. ספריבס טלה ברוטב ברביקיו וכרוב צלוי עם ג'ינג'ר ונענע. קונצרט של טעמים, נימוחות, ריחות וצבעים פשוט התפוצצו לכדי יצירת אומנות קולינארית מהמעלה הראשונה. בפער ניכר מדובר במנה הכי טובה שיש לאימפריאל להציע וגם הרחק מעבר לגבולותיו לא יהיה פשוט לעמוד בסטנדרט הזה. פשוט חוויה. מהשיא הזה לא היה לאן להמשיך בגזרת המלוחים אז קינחנו במסלעת שוקולד, נוגט ושטרוייזל נחמדה ביותר אך לא מאסט.

לקינוח: קינוח!

לסיכום, האימפריאל הוא מפלט אפלולי ונהדר מהמולת החיים, תמצאו שם משקאות מרעננים ומקוריים לצד טאפסים מרוכזי טעם. מומלץ מאוד. לגבי העלות, בסך הכל ביחס לכמות ואיכות בזמן ההאפי האוור אפשר להגיד שהיחס עלות תועלת היה משביע רצון, במיוחד אם יש לכם חברים טובים כמו עדי שמפנקים. 

יצאנו מהמלון כשאור אחרון נח בינות לכרמים שמסביבו ומערסל את הרי ירושלים הקסומים, בהרגשה הרבה יותר טובה. שווה ++


יום ראשון, 14 במאי 2023

מסודי

כזה דבר עוד לא קרה לנו: 2 אורחות בארוחה אחת. גם רחלי ניניו וגם יעל אורן, מנהלות קבוצת אחוקי. ועוד משהו שלא קרה לנו: מסעדה שהספיקה להיסגר עוד לפני פרסום הרשומה אודותיה. מזל שהמקום הופך לקייטרינג (כל הפרטים בדף הפייסבוק של המקום), כך שיש לכם סיבה נהדרת לקרוא את חוות דעתה של רחלי.

אנחנו כבר שנתיים מנסים לקבוע. בפעם האחרונה שכמעט סגרנו הגיעה הקורונה וכל המסעדות נסגרו ונאלצנו לגנוז את האירוע... בפעם אחרת בלת״ם מהעבודה... עבר הזמן, ופתאום ליעל הייתה פגישה בירושלים, וידענו שזה הזמן וזה חייב לקרות! פתחנו את היום במוסללה, בשיחה מרתקת של היזם החברתי הירושלמי אורי עמדי, ומשם רצנו לפגוש את עדי בהתרגשות.

מתרגשים...

היו לנו 2 אילוצים מרכזיים: מקום שיהיה קרוב לבניין כלל ומקום שעדי לא ביקר בו עדיין במסגרת הבלוג.. (מאתגר!), אבל אחרי חיפוש מעמיק בבלוג, גילינו מקום קטן ומשפחתי על פסי הרכבת הקלה, ממש דקה ממרכז כלל ומשוק מחנה יהודה - מסודי. בחיפוש קצר בגוגל מראש, אני מגלה שזה מעבר לסתם מקום עם אוכל טוב. אלא מקום עם סיפור. 

ככה זה נראה מבחוץ...

את המקום מנהלת תהילה וקנין, שכל חייה חלמה לפתוח מקום של אוכל. תהילה שהתה כמעט שנה במקלט לנשים מוכות ולפני שנתיים יצאה לחיים חדשים. בסרטון אודותיה היא מעדיפה לא לדבר על הסיבות שגרמו לה להגיע למקום אלא היא בעיקר מדברת על היכולת לקום ולצמוח, ובמילותיה: ״במקום ליפול הכי נמוך שיש, אפשר לבחור לצמוח״. המקום נקרא על שם סבתא שלה, והיא קיבלה את המימון והמקום דרך אחד הסוחרים מהשוק שמעדיף להישאר אנונימי, ממש אדם שהחליט לפתוח לה את הדלת ולהגיש לה את החלום. 

וככה זה נראה מבפנים!

אחרי שנחתנו והתיישבנו, הסתכלנו מיד על התפריט שתלוי במקום בגדול והזמנו. התפריט פשוט, ביתי ולא מתייפייף. אפשר לבחור ממספר אופציות של מנות עיקריות: שניצל, שווארמה פרגית, קציצות על האש, חזה עוף או קציצות דגים, ואת כל הנ"ל אפשר לקבל בתוך פיתה / לאפה / חלה / פיתשניצל. בימי שלישי מגישים קוסקוס ומרק ירקות, אבל הגענו מוקדם מדי והמנה עדיין לא הייתה מוכנה. 

סיפורן של 3 מנות

יעל ועדי הלכו על קונספט החלות: יעל עם שניצל ועדי עם קציצות דגים. בתוך חלה! יעל תהתה מי בכלל אוכל קציצות דגים ומה יש בזה... עדי סיפר שהוא גדל על קציצות דגים עוד מימי המעון. לא יודעת... אצלי יש כלל ברזל שקציצות אוכלים רק אצל אמא. אני הזמנתי מנה שצדה את עיניי פיתשניצל (פיתה מטוגנת עם פירורי לחם) עם שווארמה פרגית. התלבטנו אם לאכול ככה, כי אי אפשר כל כך לחלוק, אבל הלכנו על הקונספט פוסט קורונה הזה. בפעם הבאה נמצא מקום שנוכל לחלוק.

פיתשניצל, תמונת תקריב

השיחה שלנו נסבה בין יזמות חברתית לרבעון הרביעי, עולם הקהילות, נסיעה לסלוניקי, ומנוי המטמון שעדי והאחת לא מספיק מנצלים😂…(לתשומת לב קוראינו מרשות הטבע והגנים, בלוג טיולים של עדי זה הדבר הבא!). כמובן שעם חברה כזו טובה ושיחה מעניינת ברור לנו שניפגש שוב בקרוב בירושלים.

המנות היה טובות, סלטים טריים, אני אהבתי את הרעיון של פיתשניצל שהיה ממש טעים בעיניי! המקום קטן, אפשר לשבת בפנים אבל די בצפיפות או על הרחוב ולהרגיש קצת אווירה ירושלמית. לסיכום, אחלה מקום לארוחת צהריים פשוטה וטעימה, או אם אתם מחפשים משהו מהיר לאכול בין פגישות או באמצע יום עבודה. פלוס רציני שיש משלוחים בוולט. 


יום חמישי, 13 באפריל 2023

רחמו

אמרתם מסעדת פועלים אמרתם רחמו. ואת מי ניקח לבכר מסעדת פועלים אם לא סוציאליסט וציוני נלהב כמו אורי מתוקי, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הנוער העובד והלומד וחבר תנועת דרור ישראל. בתיאבון!

סוציאל דמוקרט ועובד פורום קהלת אוכלים במסעדת פועלים. זה טור ביקורת האוכל שתמיד היה חסר לכם.

בימים קשים אלו של ניסיון לעשות הפיכה משטרית (בסדר עדי, רפורמה) וקרע עצום בעם, קבעתי עם עדי, שותף ותיק ליוזמות ומאבקים משותפים לימין ושמאל. עדי הציע שנעשה ביקורת אוכל לבלוג המעולה שלו על הדרך. מה יותר יכול לתת תקווה לישראליות חזקה שתתגבר על הקשיים מאשר מסעדת רחמו הירושלמית? מסעדה שיושבת בלב שוק מחנה יהודה שנים ארוכות. האוכל אוכל ביתי, סירים מהבילים של אורז, שעועית ומיני תבשילי בשר. גולש הונגרי בסגנון עירקי ושאר שילובים מעניינים שהתפתחו פה. בשעה 17:00 המקום נסגר כמו מסעדת פועלים אמיתית.

תפריט! 

עם עדי ניהלנו בעבר מאבק גדול נגד התוכנית להפריט את מקרקעי ישראל. הכרנו כשהוא היה איש המכון לאסטרטגיה הציונית, ואנחנו אנשי דרור ישראל, ראינו בתוכנית זאת של ממשלת נתניהו השנייה, תוכנית רעה גם בהיבט החברתי-כלכלי וגם בהיבט הציוני-לאומי. החיבור הלא מובן מאליו הזה יצר קואליציה של ארגונים מימין ומשמאל שבאמת היו גם מימין וגם משמאל. לחצנו על חברי הכנסת בסגנון של שמירה אישית לוחצת. החיבור הזה הביא גם לכך שבהצבעה הראשונה הממשלה לא הצליחה וגם הכנסנו מספיק שינויים שהקשו על הפגיעה באופייה הלאומי של מדיניות המקרקעין של ישראל. במאבק אגב היה כרוך גם בג"ץ כך שפעלנו כנגד כל הרשויות.

בימים קשים אלו אני שמח לנהל שיחה שלא נשארת ברובד הסיסמאות. המאבק הנוכחי יוצר קרע חסר תקדים בין ימין ושמאל. לצד השתתפותי הנלהבת בפעילות המחאה, אני זוכר שכך או אחרת בסוף נצטרך למצוא את הדרך לנסח מחדש חוזה חברתי. אולי בסגנון של גולש עיראקי.

לקחנו שתי מנות עסקיות. 69 ₪ למנה עיקרית, שתי תוספות, סלט/חומוס ושתייה. לצערי מרק הקובה האהוב עליי נגמר, אז הלכנו על קציצות ברוטב עם אורז מקלובה. במנה השנייה, בחרנו בגולש המדובר, אורז לבן ושעועית. חומוס לאחד וסלט ירקות לשני. 

האוכל מוגש מחלון מהמטבח. אין תפריט, מלצרים או גינונים. פשוט עומדים עם מגש כמו בחדר אוכל של מקום עבודה או קיבוץ ואומרים מה רוצים. מה שיש כתוב על הלוח ומשתנה כל יום. את המקום מנהלות בנותיו של רחמו המיתולוגי. לאחר שאכלנו בהנאה, ישבנו לשוחח שיחה ארוכה כשהאווירה  נוחה וללא תחושה שמאיצים באנו למרות שהיינו ממש לקראת הסגירה. 

אז מה היה לנו שם?

האוכל טעים מאוד. במיוחד אהבתי את הגולש אבל הקציצה לא נפלה ממנו בהרבה. הקציצה בסגנון קבב (ארוך) מבושל, באה ברוטב אדום טעים. האורז מקלובה היה מצוין, לא יבש ועשוי מדויק כך שמורגש היטב טעמם המתקתק של הירקות. האורז הלבן היה מצע נהדר למעין מרק שעועית ברוטב עגבניות שמוגש עליו. תכלס יכול לבד לשמש כמנה משביעה ומאוד זולה. נדמה לי שאבא שלי בימיו כסטודנט דלפון בירושלים היה אוכל בדיוק את זה, או מנת חומוס. 

מבחינתי גולת הכותרת הייתה הגולש. בשר טעים שבושל הרבה זמן עם הרבה טעמים. בטעמו אני לא בטוח שיוצאי יהדות הונגריה היו מוצאים זיכרונות מבית אבא בבודפשט אבל מדובר במנת בשר גדולה, עסיסית, משביעה ומלאת טעמים. 

לסיכום קולינרי, מדובר במוסד ירושלמי ותיק מאוד, שממוקם במקום שהוא סמל לירושלמיות והישראליות, שוק מחנה יהודה. האוכל לחלוטין עומד בשמו המפורסם. המקום נעים ומזמין.  אבל מילה צריך לומר על יוקר המחיה בישראל. מדובר במסעדה ממש זולה ביחס לסטנדרט למשל בתל אביב וגם באזור שוק מחנה יהודה עצמו. ניתן בהחלט בכמה עשרות שקלים לאכול, ליהנות ולשבוע. אלא שאם הכותרת היא מסעדת פועלים, אציין שעלות של 70 ש"ח לארוחת פועלים מתאימה לפועל שמרוויח שכר מינימום סקנדינבי, ופחות לפועל מקומי. גם מבחינת אווירת השוק, המקום מלא בעיקר תיירים (פנים וחוץ) ופחות בעובדים קשי יום. אין בארץ כמעט מסעדות פועלים בהם אוכלים עובדים בהפסקת יומם, אלא אם מדובר למשל בפועלי ההיי-טק, או קהלת, עם כרטיסי הסיבוס שלהם.


לאתר המסעדה




יום ראשון, 26 במרץ 2023

דרך הגפן

מסעדת דרך הגפן קמה לפני 11 שנים, עת קם הבלוג מאכלי י-ם. איכשהו הדרכים לא הצטלבו, ולטובת ביקור הביקורת ליהקנו את ד"ר אשר מאיר, עמית בכיר בפורום קהלת שעלה לאחרונה לכותרות. הנה מה שלאשר יש לספר לכם על המחקר שערך במקום...  

בספר הכוזרי של הרב יהודי הלוי, מסביר החכם היהודי למלך כוזר שתכליתן של ברכות הנהנין היא לגרום לאדם לשים לב להנאות שלו, כך שאלו יתעצמו בתודעתו. ובכן, כאשר הגעתי יחד עם עדי למסעדת "דרך הגפן" במושב בית זית, נזכרתי שהצורך לכתוב ביקורת צריך לזרז אותי לשים לב היטב לאוכל שאני שם בפה, ובכך להעצים את ההנאה שלי, לצד כמובן התועלת לקוראים. כך הפך הביקור לחוויה לא רק קולינרית אלא גם רוחנית.

אשר ועדי בדרכים: דרך הגפן, דרך הטבע ודרך הצלחת

המקום נגיש מאד, הוא נמצא דקות אחדות בלבד מן העיר בזכות כביש 16 החדש. בחודשי החורף עוברים דרך המאגר היפהפה. חנייה בשפע בסמיכות מקום. עיצוב המסעדה הוא בסגנון כפרי שמתאים לסביבה של המושב בית זית, יש סביב שבילים ובריכות קטנות ואף משתלה צמודה. שתי עובדות הסבירו לנו פנים בכניסה ודאגו לנו לשולחן. כמות הסועדים הייתה מרשימה בהיחשב בשעה המוקדמת – 4:15 בצהריים. 

כלל אחד שמנחה אותי בבחירת מנות במסעדה לא מוכרת הוא, לבחור דברים ששף לא היה מעז לעשות אם הוא לא היה עושה אותם טוב. אך נוכחתי שבדרך הגפן כמעט כל מנות הפתיחה נשאו אופי נועז למדי: מנות לא שגרתיות דוגמת טאקוס דג ים, מוצרלה בורטה, או ניוקי סלק. לכן נשענתי על כלל שני שלי, להישמע לעצות של סועדים מנוסים. ובכך בהתייעצות עם עדי החלטנו על המוצרלה ועל מנה בשם PPP המורכבת מפולנטה, פורטובלו ופרמזן. בזה האחרון מצאתי תעוזה כפולה, שכן מדובר במנה שאינה נדושה ובנוסף מסתכנת בבנליות בשל האופי הסתמי של פולנטה, אוכל במקור עממי.

מנות ראשונות נועזות שעומדות בציפיות.

הבורטה היא כדור מוצרלה במילוי קרם שמנת, גוש לבן-בתוך-לבן שופע על רקע של ירקות טריים בשמן זית איכותי. מנה עדינה וטעימה. מוצרלה היא גבינה טעימה אבל בלי המון אופי, הייתי ממליץ לזווג לו יין הולם (עם נהג תורן אם צריך). הצורך בנהיגה מנע ממני להתנסות במיני אלכוהול, אבל תפריט היינות נראה מושקע. בדקתי ובירה יש רק בקבוק ולא חבית. הפולנטה הצליחה לשמור על המרקם והטעם של גרגירי התירס – משימה לא מובנת מאליה.

דבר העיקריות

למנות עיקריות הזמנו פילה לברק בגריל וצלחת ירקות ממולאים. הלברק היה בסדר גמור, אם כי לא מיוחד. מסתבר ששכחתי את הכלל השלישי שלי – כאשר שוקלים להזמין דגים, תמיד לשאול מה הכי טרי. הממולאים היו מושקעים, הירקות בעטיפה שמרו על טעמם והיוו חלק אינטגרלי של המנה ולא רק תירוץ למילוי. העדשים טעימים מאד, שוב (כמו הפולנטה) הצליחו שמור על מרקם האורזים ולא ליצור גוש, כנ"ל עם האורז המלא, אותו ניתן לכנות אורזים מלאים. פה חזרני לדיני הברכות, ובזכות השמירה על המרקם הטבעי של האורז הסתפקתי אם יש לברך על האורז בורא מיני מזונות או די בברכת בורא פרי האדמה, ולרגע הסתפקתי אם בכלל מדובר באורז בר.

אשר מכוון: בורא פרי הפאדג'

בשל העדפתי שלא לצרוך גלוטן, סיימנו עם עוגת שוקולד פריזאית ללא חיטה, אז כנראה זה יותר בקטגוריה של הפאדג' מאשר העוגה אבל זה היה טעים, לא ממש עדין אבל גם לא מכביד. לצליאקים ושאר בעלי רגישויות לגלוטן, לא קל להסתדר במסעדות חלביות, אבל התפריט המגוון של המקום מצדיק את הביקור גם למי שהמאפים, הפסטות ושאר לחמים עושים להם פחות נעים.


לאתר המסעדה

יום רביעי, 22 בפברואר 2023

שמולה

אחרי תריסר שנים במועצת יש"ע, יגאל דילמוני הודיע על פרישתו מכס המנכ"ל. יצאנו לציין את האירוע במסעדת שמולה, אשר מבטיחה "אוכל ביתי שיזכיר לכם טעמים של פעם". מבטיחה ומקיימת. 

האורפלים באים 

קחו חצי פרסי שהוא גם חצי טריפוליטאי יחד עם אפגני שלם ותכניסו אותם למסעדה של אורפלי שהוא גם חצי ג'רמקולי. מה תקבלו? אקזוטיקה. זו תהיה גם תחושת החך שלכם כשתצאו ממסעדת 'שמולה' בירושלים. 

עדי ארבל, האיש של החברה האזרחית בישראל, מהלוחמים הגדולים שצמחו בעם היהודי נגד טיולים בשמש, איש שיחה מעניין ובלוגר מסעדות ירושלמי שיודע להקשיב ולייעץ, הזמין אותי לארוחה ירושלמית. את ההפתעה האקזוטית הוא לא תכנן. היא הפתיעה גם אותו. 

מי שטוב לו ושמח כף ייקח

קבענו במסעדת 'שמולה' ברח' אגריפס בלי לדעת מה ולמה. ידענו רק שהבעיה הגדולה היא החניה, והיתרון המנצח הוא הקרבה לשוק מחנה יהודה, שמאפשרת לקיים אחרי הארוחה את מצוות "אצא לי א-שוקא". מי שהשיר הזה מתחבר לו לאיזה פורום סודי – שידע שהוא גם בברנז'ה. את השיחה המקצועית והעדכונים ההדדיים נשמור לפעם אחרת. עכשיו נדבר על האוכל. 

התחושה הראשונה כשנכנסים לשמולה היא הרגשה של בית. כל המטבח פתוח מולך. לא מחביאים כלום, החומרים על השולחנות. אמא עומדת מעל השיש, סבא עומד וחותך סלט טרי טרי, סירים ומגשים בעיצוב של פעם. אפשר לסמוך. 

זה מרגיש כמו ילד ירושלמי שחוזר הביתה מבית הספר ביום גשום ומגלה שסבתא ואמא בישלו עשרים סירים עם מטעמים, והכל מחכה לך ילד קט שתזרוק את התיק על הספה בסלון, תרוץ לתת חיבוק גדול לאמא וסבתא, ותטרוף צלחת חמה. אווירה שמעוררת טעמים מהדהדים של תבלינים בשיירות גמלים בדרך המשי, ריחות של יסמין וניגון ישן שלסעודה מזמין. 

אפשר תפריט?

"מה תרצו להזמין" שאלה אותנו אשה נאה עם שער שחור ארוך ותווי פנים מיוחדים. לידה עמד גבר עם שיער לבן וזקן מעוצב עשוי היטב, גבוה ואצילי. נראה ששניהם נוצקו בתבניות ברונזה בהיכלות מזרח מערבים. 

"הכל הולך" אמרנו.

לקחנו מוסקה, סופריטו עוף, אורז מג'דרה, תבשיל במיה, אפונה, סלט ירקות, חומוס עם פיתות שמנות, וביקשנו גם לטעום קובה בשר, קצת גולש וקציצות בית ברוטב צהוב ירוק. 

לא נמרח אתכם יותר מידי וניגש ישר לפצצה בפרצוף, או בפה ליתר דיוק. הגולש. לקחנו אותו בצלוחית קטנה של טעימות. חשבנו רק לנשנש קצת. אבל הגולש חשב אחרת. ביס אחד ובלוטות הטעם התעוררו. לא טעמתי אף פעם גולש כזה מרתק. הוא התענג לנו בפה בטעמים מיוחדים, רך, נימוח ברמה מדויקת, עשוי ברוטב מיוחד עם תבלין סודי שמהדהד לך בראש מהיכן אתה עוד מכיר אותו. תענוג אמתי. 

תענוג אמיתי, קווים לדמותו

הגולש חייך בחזרה וקרא בקול 'יש כאן משהו שאתם צריכים לבדוק'. אז אמרתי לעדי 'צריך לברר מאיזה מוצא השף כאן'. 

זו אחת מאקסיומות החיים הישראלים. מה שמגדיר היום מאיזה עדה אתה זה לא סגנון התפילה, פסקי ההלכות, צבע העור או שם המשפחה. רק האוכל. מה אמא מבשלת בבית. איזה מאכלים עוברים מדור לדור, מהם התבלינים הסודיים המיוחדים שנותנים טאצ' לכל תבשיל. תשאל נתנייתי מצוי אם הוא יודע מה זה 'כְנָאפֶר' ותדע אם פגשת טריפוליטאי אמיתי או לא. 

עדי לא התעצל, פנה למטבח הפתוח, ושאל את הזוג האצילי – מאיזה עדה אתם? התשובה החזירה את עדי לשולחן בפנים מופתעות, והוכיחה שהגולש צדק. 'אנחנו אח ואחות מהעדה האורפלית' הם ענו, 'סבא שלנו היה גם ג'רמקולי'. 

מבט על ארוחת צהריים כמו שארוחת צהריים צריכה להיות

ידענו שיש דבר כזה בית כנסת אורפלי וג'רמקולי, אבל נדרשנו לגוגל כדי לוודא את הפרטים. אורפלים הם יהודים מהעיר אורפה בחבל כורדיסטן מהצד התורכי שלה (טוויסט אקטואלי), המזוהה עם אור כשדים העתיקה. היא שכנה בסמוך לצ'רמיק משם הגיעו הג'רמקולים. בקיצור, הגולש הגיע מהמטבח של אברהם אבינו לפני שהקב"ה אמר לו 'לך לך'. אז הזמנו עוד מנה. 

גם ההפתעה השנייה חיכתה לנו במנה הקטנה שלקחנו רק לטעימה. קציצות עופבשר. זאת לא טעות הקלדה. המנה הגיעה בגוונים של חום צהוב ירוק כמו בד כורדי עתיק, ובמרכזה קציצות עוף ממולאות בבשר ותפוחי אדמה רכים ברוטב ירוק צהוב עם פטריות. גם במעדן הזה שמו תבלין סודי. אולי של שרה אמנו כשעוד הייתה שרי. טעים בצורה שקשה לפרט, אבל קל להתרשם מהתמונות. זו הייתה הבחירה המוצלחת והמועדפת של עדי.

חפשו את התבלין הסודי

טעמנו מהקובה שהייתה עשויה בצורה קובאית מדויקת עם שפיצים תואמים כאילו הודפסה במדפסת לייזר ונחרטה במכונת CNC כמו שרק סבתא עיראקית אורגינאלית יודעת לעשות. אם הייתי ריבי החברה של שלום, הייתי אומר על הקובה שהיא יודעת מה אני אוהב, אבל יבש וצריך לשים טחינה. קצת רוטב יכול לשדרג. מזל שהצטרף אלינו גם סלט ירקות ירוק ומרענן.

פנינו לתוספות. האורז החום עם העדשים, היה מעולה. מדויק בשילוב ובכמות, מבושל היטב ומשתלב בתבשיל הבמיה הירוקה (בצלחת שלי) והאפונה (בצלחת של עדי). את החומוס והפיתות השארתי לעדי שינגב. חבל לבזבז את החך ואת קיבולת הבטן שלי על זה. 

יש משהו במראה של הסופריטו שמטעה. במבט חיצוני הוא נראה כמו עוד פולקה מהמטבח של הישיבה התיכונית אבל לאחר טיפול של מזלג וסכין הוא התגלה מעדן רך ומבושל היטב מבפנים ומבחוץ. הרוטב שהיה משכנו החם בסיר של הסבתא האורפלית ריכך אותו ונתן בו אותות ומופתים של טעמים. 

מוסקה וקובה, פלאי הבשר הטחון

הגענו אל המוסקה שבעים אך מצפים. היא לא איכזבה. בדרך כלל אני לא עף על מוסקה. מעדיף מפרום טוב. משום מה תפוחי אדמה הם אלה שנועדו יותר להיות הסנדוויץ' של בשר טחון. חציל הוא טעים בכל מיני צורות אך השילוב שלו עם בשר לא תמיד יוצא מוצלח. הפעם כן. חציל רך שעטף בסנכרון מושלם מילוי בשר במרקם נהדר. 

שנסכם? שמולה זה מילה נרדפת לאוכל ביתי מיוחד בטעמים היסטוריים שבושל ממש עכשיו. טרי טרי, עם כל הלב והאהבה כמו שרק אפשר למצוא בסירים ישנים של סבתא. ואם שאלתם מי זה שמולה – אז תפגשו אותו במטבח. גבוה, אצילי, הדור פנים ושיער. אורפלי חצי ג'רמקולי. 

אקזוטיקה כבר אמרנו? 


לדף הפייסבוק של שמולה

יום רביעי, 4 בינואר 2023

ביקב

רשמית ישי פליישר הוא דובר היישוב היהודי בחברון לתקשורת הזרה. בתכל'ס ישי הוא מפעל הסברה וקירוב לבבות של איש אחד שמוביל מגוון יוזמות המחברות בין יהודים וכן בין לא יהודים לישראל, והכל מביתו אשר באפרת. כשהזדמנה האפשרות לבקר במסעדת ביקב של גוש עציון, היה ברור מי יהיה האורח המקומי שיהפוך למבקר לרגע. 

לאחרונה זכיתי לשבת לארוחה עם עדי ארבל. כבר אפשר לנחש שהשיחה הייתה יותר מעניינת מהאוכל ובאמת גלשנו לנושאים תיאולוגיים ושאלת הבחירות הנכונות בחיים, מעבר לרכילות התדירה על פוליטיקאים. אבל בכל זאת זה בלוג על מסעדות... אז עדי ואני נהנינו לשבת יחד בלב ארץ יהודה, לא רחוק ממקום קבורתה של רחל אמנו בבית לחם, ומקום לידתו של דוד המלך ע"ה - ביקב גוש עציון על יד צומת גוש עציון.  

אז מה היה לנו שם? #הטיזר

האווירה הייתה בהחלט גוש עציונית. המקום תוסס, חיילים מחטמ"ר עציון הסמוך יושבים לאכול משהו מפנק (ואפילו פגשתי שני חברים במדים), גם תיירים, גם סטודנטים, וגם סבים וסבתות עם מבטא אמריקאי מוציאים את הנכדים לערב כיף. אבל שלא תטעו, יקב הגוש זה לא פיצרייה שכונתית - זה מקום יוקרתי יותר. על הקיר שעל יד השולחן תלויים אוסף של פותחני בקבוקי יין לדורותיהם, ומאחורינו קיר שלם של יינות המיוצרים ביקב ממש פה.  

קיר הפותחנים

המלצרים והמלצריות נחמדים ובאים לעזור. אמנם עדי טוען שבגלל הקורונה היו מלצרים שפרשו ולא חזרו לעבוד ולא גידלו דור מלצרים חדש - ולכן המלצרים של היום הם דור יתום ואינם בקיאים בכל מעשה אומנותם. בכל זאת, אנו מקבלים תפריטים עשירים ומתקדמים להזמנה. לעדי יש קופון שווה מאתר 'גרופון' אז יש לנו אופציה למנת פתיחה אחת, שני עיקריות, שתי כוסות יין, וקינוח. עדי גם מפציר בי להוסיף מעבר למגבלות הקופון - עדי מפנק! 

שלל מנות נדיבות, תמונת אילוסטרציה

אז אני מזמין דג - כי זה ה"בשר" של המקום. גם הזמנתי מרק כרובית, סיגרים ממולאים בתפוחי אדמה, סלט חלומי, וירקות בטמפורה. הרוב היה מוצלח. לשתי כוסות היין הלבן היה טעם מקומי מרענן ומרגיע בו זמנית. אני אוהב מרק וזללתי את מרק הכרובית. הרבה זמן לא אכלתי ירקות בטמפורה, והשילוב בין הירק בפנים והטיגון הקראנצ'י בחוץ שימח אותי. לעומתם, הדג קצת איכזב, כי היה חסר לו טעם אותנטי של ים.

עדי נראה מבסוט, מעניין למה

לבסוף הוציאו את הקינוחים - עם מבחר גדול של דברים המזיקים לקו המותניים אבל משמחים את הנפש לכמה רגעים של גן עדן. עשיתי עצמי מתלבט, אבל בליבי ידעתי (וגם המלצרית המליצה) על עוגת הגבינה. וכן המנה לא אכזבה, במיוחד כשהיא הייתה עטורה בקצפת אוורירית. זה היה כל כך טעים עד שעדי הזמין, ברגע רומנטי, עוד עוגה כזאת לקחת עבור אשתו - איזה מותק! 

סוף טוב הכל טוב!

דיברנו, אכלנו, ואפילו יצאנו ידי חובת דברי תורה. עדי עזב עם בטן מלא ועם העוגה. אשרי האיש שמגיע הביתה ומוסר לאשתו עוגה שכזאת. אני נשארתי במקום לעוד פגישה מה שנתן לי זמן לעכל את האוכל ונהנות מהאווירה. אשמח לחזור ליקב גוש עציון שוב, במיוחד עם תיירים או אוהבי יין. מקווה שגם אז יהיה לי בר שיח כמו עדי!


לאתר המסעדה