יום רביעי, 24 ביוני 2015

רופטופ

בתקופת האינתיפאדה השנייה, ימים קשים לעסקים בירושלים, לאלי חזן היה תחביב לבקר במסעדה אחרת כל שבוע. עשור ומשהו אחרי, לקחנו את אלי, ליכודניק מלידה (מודל 1977, כמה מפתיע), לבדוק מה קרה לסצינה הקולינרית בירושלים.

את עדי ארבל פגשתי באין ספור מקרים אשר תכליתם היא קידום אג'נדה לאומית. היית אומר שהוא האדם הכי יצירתי באופן בו הוא מקדם אג'נדה שבה אני מאמין גם אם אני לא מסכים איתו בהכל. ההזמנה שלו לכתוב ביקורת על מסעדה ירושלמית בהתאם להעדפותיי הקולינריות (ובלבד שתהיה כשרה), הפכה את זה למעשה לאומי ומהנה של ממש.

אז הגענו למסעדת "רופטופ" על גג מלון "ממילא". המקום שפעם היו צלפים ירדנים יורים לעברו הפך למלון יוקרה ולמסעדה אותה שווה לבחון. סוג של אינדיקציה לא רע בכלל כיצד השתנו חיינו לטובה. הנה כי כן, נדרשנו לקבוע האם יכול להיות תצריף קולינרי שמשמעו מסעדה יוקרתית, כשרה ואיכותית?

התפריט מציע מגוון רב שמקשה עליך להחליט. המלצרית שלנו קרן הייתה אדיבה וחיננית והמקום לא היה מלא מדי, דבר שתרם להרגשה הנעימה.

המחיר כולל את הנוף
ההתחלה הייתה לא מספיק טובה: קיבלנו פוקצ'ה על חשבון הבית אך היא לא הייתה טרייה או לפחות לא מספיק טעימה. ההמשך מצד שני היה פיצוי ראוי על הפוקצ'ה, כזה שמקבע את רופטופ כמסעדה ששווה להגיע אליה ויותר מפעם אחת.

מהמנות הראשונות בחרנו בשתיים: המנה הראשונה הראשונה הייתה שבקייה כבד אווז בקומפוט ענבים ובלסמי תבלינים. השבקייה היא למעשה כבד אווז על ספינג' – וזה, תאמינו לנו, הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע. המנה הראשונה השנייה הייתה שקדי עגל בגריל פחמיםעם מסבחה, בצלי פנינה שרופים, עגבניות שרי צלויות וחומוס ספרדי. בליכוד קוראים לזה חלוויאת, אבל ברוף טופ צריך להצדיק את המחיר של המנה... תכל'ס יצא שילוב מאוד טעים שמוכיח שניתן למצוא טעמים חדשים ו"אקזוטיים" לא רק על ידי אכילת שרימפסים ולובסטרים או חלזונות אלא גם לקחת חומרי גלם כשרים ולהפוך אותם למעדנים שמותירים טעם של עוד.

היכונו לביאת העיקרית 
בדרך כלל כאשר מגיעים למסעדות מסוג שכזה ישנה נטייה לבחור בסטייק עסיסי אך אנחנו החלטנו לבחור בשתי מנות עיקריות פחות קונבנציונליות: עוף אורגני שבושל 72 שעות וסלמון צלוי עם ברוקולי ואספרגוס. עדי חשש שמה יהיה מדובר בעוף מכובס מדי אך אני חייב לומר שהיה מדובר בעוף טעים דיו שמעלה את השאלה איך הוא לא נשרף לאחר 72 שעות? (תשובת העורך: הוא לא בושל במשך 72 שעות. הוא הושרה במרינדה במשך כל הזמן הזה). הסלמון במקביל היה עשוי לעילא ולעילא והירקות הירוקים שנלוו אליו היו תוספת שבאה בדיוק בזמן ובמקום.

על אף שמד הקלוריות התקרב אל המקסימום, העיקשות של עדי על הקינוח הייתה לא מוגזמת מדי. בדיעבד. הזמנו מה שהם קוראים לו במסעדה Peanut butter & jelly - קרמו חמאת בוטנים, סבלה מלוח ודובדבנים. קינוח יקר, אך משובח.

הקינוח. התותים בתמונה הם אילוסטרציה לדובדבנים. 
אסכם ואומר: "רופטופ" היא לא מסעדה זולה אלא ההיפך אך נדמה לי שהיא שווה את ההשקעה. המסעדה היא מסעדה מצוינת וכשעדי מתלווה אליך זה הופך את החוויה הלאומית למושלמת. 




יום שבת, 13 ביוני 2015

נרקיס שש

כל מי שמכיר את הבלוג, יודע שהגישה שלנו פה לאוכל בריא היא מאד סקפטית. או שאתה אוכל, או שאתה בריא. אם אתה שניהם, אתה קינואה. שזה אומר שאתה לא באמת אוכל. הוהו כהן התעקשה להוכיח אחרת. מוזמנים להשתכנע!

כשעדי ואני נפגשנו לראשונה, הוא הבין מיד שאני אושיית תרבות די מרגשת ושראוי לו להזמין אותי להתארח בבלוג המסעדות שלו. מאחר ועדי ואני סוג של קולגות, שהרי שנינו בעלי בלוגים מצליחים בצורה בלתי רגילה, לא יכולתי לסרב ונעניתי להפצרותיו הרבות. אמנם לא נעניתי מיד, שהרי ימיי עמוסים ובילויי מרובים, אך לאחר חודשיים וחצי של היכרות אמיצה הכוללת בעיקר התכתבויות פייסבוק, קומנטים ולייקים, מצאתי את הזמן להתלוות אל עלם החמודות המרשים.

ישפוט הציבור
כשנפגשנו, הוציא עדי את רשימת המסעדות האינסופית שלו ושאל כאילו באלגנטיות מה אני רוצה לאכול תוך שהוא רומז לי באצבעו על מסעדת בשרים משובחת. השתנקתי בטבעיות כדי שהוא יבין את הרמז.
-"הוהו! לא אמרת לי שאת צמחונית!"
-"היי וואוו וואוו וואוו, לא צמחונית ואל תעליב!"
- "נו, אז מה הבעיה?"
-"מה הבעיה אתה שואל? הבעיה היא שקשה להיות רווקה מבוקשת ב 2015. אתה מבין? מצד אחד את מקבלת אינספור הצעות להופעות, בילויים ומסעדות. מצד שני את מוכרחה לשמור על חיות תמידית, רזון הולם ושיער מלא ברק".
-"לא מבין".
-"קח אותי למקום שיחזק לי את שורשי השיער, שישאיר אותי רזה, שימלא לי את המצברים, שינקה לי את הרעלים, שיבריק לי את עור הפנים! אני לא יכולה לאכול בשר עתיר שומן או פסטיות ברוטב 5000 קלוריות!".
עדי הסכים, נראה לי מטעמי נימוס.

כך מצאנו את עצמנו מפזזים כל הדרך אל המיבראה הירוקה בנרקיס 6 וכשהגענו מיד שרתה עלינו רוח הנחת, השלווה וה"פיס אנד לאב". המקום מרגיע בצורה שלא תאמן, מזכיר את חושות סיני רק בלי בעיות ההיגיינה. לצד ביתן קטנטן שיכולתי לדמיין כביתן פיס מהתקופה שלפני שהתפלסטקנו, מוצבת פרגולת עץ מרשימה ופורחת שעושה חשק לחלוץ נעליים, לקחת אוויר ולהתמסר למזון בריאות מהסוג המשובח ביותר. עוד לפני שדפקנו את הראש עם איזה שייק בריאות לפנים, חיוך אווילי של שיכורים התפשט על פניי.

הזמנו אוכל, אבל שלא תבינו לא נכון, האוכל במיבראה לא דומה לשום דבר שאתם מכירים במסעדות קונבנציונליות. במיבראה נותנים כבוד לטעמים של חומרי הגלם ולא מעמיסים עליהם תיבול מוגזם, מונוסדיום גלוטומט ושאר מיני רעלים. המנות במיבראה מלאות רעננות ונאמנות לטעמים שאלוהים התכוון אליהם.

המרק החי הוא שילוב מרענן במיוחד של ירקות ועשבים, מקושט בחינניות רבה בעדשים מונבטות ושמיר וטעים למדי. לעומת זאת, לטעמו של מעדן הדגנים הייתי צריכה להתרגל, הביסים הראשונים היו מסקרנים, אח"כ הרגשתי צורך להפסיק, לעכל, להבין, להרגיש ורק אחרי שהגוף שלי השתכנע שהמעדן הזה מצוין, יכולתי לחסל את הקערה תוך ליקוק דפנותיה הפנימיות.

מרק חי שלא תמצאו בו שום דבר חי
השייקים היו טעימים גם כן, אבל המנות הבאמת מומלצות בעיני היו מנת הלדר-רול, ומנת חטיפוני השפע. הלדר- רול הוא לא פחות ממנה גאונית. שכבת לדר המלופפת על מקלוני ירקות חיים הטבולים בטחינה וסילאן. המנה מוגשת יחד עם קערת יוגורט קטנה בה יש לטבול את הלדר-רול לפני הנגיסה. שילוב הטעמים מסקרן וכל ביס לוקח אותי למקום אחר. הצבעים וצורת ההגשה עושים חשק לעוד. אם הייתה לי סושיה, אני בטוחה שהייתי גונבת את המנה הזאת היישר אל תפריט הקינוחים שלי.

חטיפוני השפע אמנם לא מבריקים בצורת ההגשה שלהם כמו הלדר-רול, אבל הם פשוט מאוד מאוד טעימים. אפילו לא מרגישים שהם בריאים! האמת היא שדי הצטערתי שלא לקחתי קופסת חטיפוני שפע הביתה שיהיו לי ככה ליד הקפה. אולי משהו מהנחת הזאת שאפפה את המיבראה הירוקה היה בא איתי אל מחוזות השגרה, הלחץ והפאניקה הנוגעת בדברים שחייבים לעשות כאן ועכשיו ומיד כי אחרת אוי ואבוי.

שפע חטיפוני שפע
מבחינתי, אני כבר סגרתי על ביקור קבוע  במקום, אחת לשבועיים, לטובת רענון הגוף והנפש, מי שרוצה להצטרף שיכתוב לי בפרטי, או שפשוט יגיע ואני אולי אהיה שם.

לבריאות!


לפייסבוק של נרקיס 6