מסעדת ברונו עברה לאחרונה למשכנה החדש ברחוב עמק רפאים, וזו סיבה מצוינת להזמין את ניקולאי טבך חובב הבשר לבקר את המקום. את (עוד מעט ד"ר) ניקולאי טבך אני מכיר עוד מימי ייסוד בית המדרש לציונות של המכון לאסטרטגיה ציונית, ומיזם ההמשך שהקים ניקולאי הנושא את השם '70 פנים לציונות'. יצאנו לחגוג 13 שנים להיכרותנו כדי ליהנות מתחביב משותף נוסף שלנו: אוכל טוב!
שאלה: מה משותף לסרט 'ברונו' של סשה ברון כהן ולסנדוויץ' בר 'ברונו' בעמק הרפאים 24? שום דבר למעט ששניהם מציגים תוצרים מעולים כל אחד בתחומו. על שניהם אני ממליץ בחום עם אזהרה לצמחונים ואנשים חסרי חוש הומור. מכיוון שעדי ואני לא נמנים אם אף אחת מקבוצות יסוד אלו של העולם הפרוגרסיבי של היום, שמחתי להיענות להזמנה לנסות מקום בשרי חדש בעמק הרפאים.
.jpeg) |
| למנה ראשונה: סלפי |
המקום עצמו, שנמצא על הציר הראשי, מכיל בתוכו כ 5-6 שולחנות ויוצר תחושה של מקום ירושלמי אותנטי, כזה שאפשר למצוא במרכז העיר ובסמטאות השוק. הצוות היה אדיב מאוד, אך העיקר היו המנות שהגיעו במהירות שיא עוד לפני שעדי הספיק להגיד 'הפרטה'. על אף התמחות המקום בסנדוויצ'ים הלכנו על צלחת אחת של ראמפ סטייק עם כרוב צלוי וצלחת שנייה של קבב ותוספת אורז אסור וירוקים. שתי המנות היו טעימות מאוד, החל מהבשר עצמו ועד התוספות המיוחדות.
בנוסף קיבלנו לחם ממש מעולה ומטבלים על חשבון הבית. בשלב מאוחר יותר, הגיעו גם ממולאים נהדרים, גם הם כפינוק על חשבון הבית. כדי לעמוד בסטנדרט המקצועי הנדרש של ביקורת המנות, הזמנו באיחור מה גם צ'יפס, שהגיע טעים ומילא את מקומו של הקינוח. המחירים עצמם היו גבוהים למדי לארוחת צהריים, בוודאי למי שמזמין בצלחת, אך שווים כל שקל או כל אותם עשרות רבות של שקלים שעדי שילם.
.jpeg) |
| לחם ומטבלים שהוגשו על חשבון היזם הפרטי והקפיטליסט |
לאור מהירות הגעת האוכל ובהיותי רעב סיכמנו כי טרם ננהל שיחה אידיאולוגית מעמיקה כיאה לבוגרי המכון לאסטרטגיה ציונית נעשה סלפי עם האוכל כך שגם אתם, תוכלו להתרשם מהמטעמים ולהשתכנע לבקר במקום. אכן בעיניי, התמונות מדברות בפני עצמן ומזכירות לי דבריו של גדול כהני האוכל, אייל שני: "כן, אני מאמין באלוהים אבל גם מאמין בכרובים ובצבים". אין לי שמץ של מושג מה זה אומר ומה הקשר לאוכל שאכלנו למעט העובדה שאכן אכלנו כרוב והיה טעים.
משסיימנו את הארוחה, עדי סיפר על המאמר שכתב לכתב העת 'שילוח' ודן בחשיבות החברה האזרחית בתפיסה הלאומית השמרנית בציינו כי "חברה אזרחית יכולה – וצריכה – להיות חלק בלתי נפרד מתפיסת העולם השמרנית הישראלית". כן כן עדי ציטט אחד לאחד מזיכרונו בציינו כי החברה האזרחית לא זכתה למקומה הראוי בדמוקרטיה הישראלית בימי שלטון תנועת העבודה וזאת מכיוון שלטענתו: "... במשך עשרות שנים שיתקה המדינה לחלוטין את החברה האזרחית בישראל. עם קום המדינה, וכחלק משלטונם של דוד בן־ גוריון ומפא"י, הונף אל על דגל הממלכתיות. ברוחה הושפעה ממלכתיות זו מן האידיאולוגיה הסוציאליסטית ... העברת מרכז הכובד מהקהילות והקבוצות השונות באוכלוסיית ישראל אל מוסדות המדינה (ושלוחותיה המפא"יניקיות) כמעט שהעלימה את החברה האזרחית ומוסדותיה". מכאן מסיק עדי כי החברה האזרחית כי קריטית דווקא לתפיסה השמרנית ולערכי היסוד שלה שמבוססים בין השאר על תחרות והבנה כי החברה האזרחית יודעת לעבוד טוב יותר מהממשלה.
.jpeg) |
| הכרוב הצלוי מזכיר קצת את הפריזורה של התספורת של בן-גוריון |
בהיותי בצד השני של המתרס האידיאולוגי, כאיש מפא"י ההיסטורית, אני מעריץ של בן-גוריון. הערצה שנולדה לראשונה כהערכה בעקבות קריאת ספריו, אך התגברה לכדי הערצה בעקבות העמקה וחקירה בפעולותיו ופעולת תנועת מפא"י בתקופת טרום המדינה עד שהתבססה במחקרי האישי לדוקטורט אותו אני מסיים בימים אלו. עבודת הדוקטורט התעמקה בין השאר בתקופת כהונתו הארוכה כראש הממשלה במדינת ישראל הצעירה הבונה עם ובונה דמוקרטיה ישראלית צעירה בין השנים 1949 – 1963.
למיטיבי לכת שהגיעו בקריאתם עד לנקודה זו... ראשית תודה שלא ויתרתם ושנית אני כבר מסיים ואציין רק בכמה נקודות את המחלוקת וכן ההסכמה עם עדי. בתקווה שיום לא רחוק אחד אוכל לפרסם את הגיגיי המפורטים ביחס למאמרו. ראשית, אני מסכים עם טענתו של עדי כי לחברה אזרחית יש תפקיד קריטי בחברה המודרנית המתיימרת לפעול על פי ערכי הדמוקרטיה. חברה אזרחית בימינו היא אכן לעיתים הביטוי הטוב ביותר לרצונן של קבוצות אינטרס השונות.
.jpeg) |
| האורז האסור מזכיר שפעם רק אורז בן-גוריון היה מותר |
במאמר מוסגר אציין כי יש לכך שתי סיבות עיקריות:
א. התנוונות המערכת הפוליטית - כאשר המפלגות חדלו מלייצג את ציבור הבוחרים והפכו (בעיקר) לכלי המרכזי לקידום פוליטיקאים מסוימים או רעיונות מופשטים שבינם לבין המציאות הכלכלית-חברתית והגיאו-פוליטית כמעט ואין דבר.
ב. התנוונות של השירות הציבורי על זרועות הביצוע שלו - בין השאר כתוצאה מהתפיסה הקפיטליסטית שמרנית של הורדת האחריות של דאגה לאזרח והעברתה ל'מיקור חוץ' לידי קבלן חיצוני בדמות עמותות התלויות בתקציבי ממשלה ולעיתים חיות למענו ושאינן מסוגלות מסיבות שונות לקדם מדיניות קוהרנטית בתחום עיסוקן.
בעיניי קיומה של חברה אזרחית חזקה לא סותר את תפיסת הממלכתיות הבן-גוריונית כפי שהגדירו זאת פרופ' אבי בראלי ושותפו למחקר פרופ' ניר קידר. לטענתם, קיום מרכז של מרות פוליטית-נורמטיבית במדינה הוא תנאי הכרחי לעצם תפקודה וקיומה של קהילה פוליטית יציבה ובטוחה וליכולתה לשמור על הסדר, הביטחון והשלום הציבורי, ולעצב מסגרת שתגן על חייהם של אזרחיה ועל ריבונותם. נוסף על כך, דרשה התפיסה הממלכתית כי מוסדות המדינה יהיו בעלי חזקה בלעדית על אספקת שירותים בסיסיים כגון ביטחון ושיטור, בריאות, רווחה, חינוך, עבודה ודיור, ושיפקחו על אספקתם לכלל האוכלוסייה ללא משוא פנים. טוב... זה היה קצר, אבל לא בטוח שמובן.. ממליץ בחום לקרוא את מאמרם "ממלכתיות ישראלית" שנגיש בחינם במרשתת.
 |
| הפלא ופלא: היד הנעלמה של השוק החופשי מגישה גם ממולאים על חשבון הבית |
בנוסף חשוב להבין כי החזון הממלכתי מעמיד את הפרט במרכז ואף דורש ממנו לקחת אחריות על עצמו ועל המדינה באמצעות חלוציות. הכוונה אינה דווקא ללכת לגור בספר או להישאר לשירות צבאי ארוך, אלא ציפייה מכל פרט ופרט להיות חלוץ במקום עבודתו, שכונתו ובלקיחת חלק במערכת הפוליטית, וזאת מתוך ההבנה שכל עיסוק הבא מתוך תודעה חלוצית הינו בעל תרומה ישירה לחברה.
תפיסת היסוד של תנועת העבודה ביקשה לקדם 'הגשמה עצמית למען הכלל' וזאת בניגוד לחזון הקפיטליסטי שהמאמין כי התועלת האישית בשילוב היד הנעלמה של השוק הם שיובילו בהכרח לתוצאה של שיפור מצבו של הכלל. לאור זאת מפא"י, ובן-גוריון בפרט, ניסו ליזום תנועה חלוצית על-מפלגתית של חלוצים וחלוציות שייקחו אחריות על אתגרי השעה. אך כמו חלק ניכר מהחיים, העניין הסתבך והתעקם... אך לא כאן המקום לפרט.
ברכות! הגעתם לסוף. מקווה שהביקורת שלי גרמה לכם קצת לחשוב ובעיקר לרצון לבקר במקום. תודה גדולה לעדי על ההזמנה וכן על הייעוץ המקצועי האישי המעולה שקבלתי. עם ישראל חי ובועט חברים. זה מה שחשוב...
לאתר מסעדת ברונו
