‏הצגת רשומות עם תוויות קריית הממשלה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קריית הממשלה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 17 באוקטובר 2020

אגאדיר

אלעד צדיקוב, לוחם בשייטת ואיש רב מעללים, חזר בתשובה והפך להיות רב פעלים, ביניהם חבר מועצה בהרצליה ומייסד פורום 'אחריות יהודית' להנעת חוזרים בתשובה לפעילות אזרחית. החלטנו להפוך ישיבת עבודה לארוחה עסקית בסניף הכשר (למהדרין!) של רשת אגאדיר, ולהזכיר לכם, שגם בימים אלה אפשר לתמוך במסעדות בכלל, ואגאדיר המצוינת בפרט, באמצעות הזמנת משלוחים. 

זכיתי לארוחת צהריים מדהימה עם עורך הבלוג וידידי יקר, עדי ארבל, באגאדיר ירושלים, אשר במתחם הסינמה סיטי.

אגאדיר 1
מתיישבים

ראשית לכל, חווית הכניסה למסעדה הנפלאה בצהרי היום היא בבחינת דברי הגמרא במסכת ברכות: ...דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם. ללא ספק המקום מרווח מאוד (בקביעות... לא רק בתנאי 'תו סגול') עם אווירה ואופי, מרחב ישיבה, תאורה טבעית ממרפסת גדולה עם עיצוב בסטייל, כשרות בד"צ הרב מחפוד. התחלה נפלאה.

אגאדיר במקור השם – היא עיר נופש קסומה במרוקו והמנות שהיא מציעה בהחלט מעלות ניחוחות ותחושה מתאימות לכך. מנת הפתיחה המעולה שבחרנו הייתה מנת סיגרים מרוקאים במילוי בשר טלה וצנוברים, עם מטבל טחינה ורוטב חריף ברביקיו. מנה מדהימה ובהחלט שפותחת את התיאבון ומפתחת ציפיות. 

שנתחיל?

משם עברנו לשתי מנות עסקיות. העיקרית הראשונה הייתה בורגר אגאדיר ענקי עשוי מדיום-וול. הקציצה עצמה משובחת וגדולה מאוד, שמגיעה בלחמנייה פתוחה ומעוררת השראה. עונה לחלוטין לסטנדרט של מנת בית. המנה השנייה הייתה כריך אסאדו מעולה, שמכיל חלקי אנטריקוט חתוכים לרצועות בתוך ג'בטה ענקית. טעים מאוד מאוד. אבל אין על בורגר אגאדיר, מנת הבית. לסיכום ביניים - הבשר טעים, טרי, מתובל היטב, עם נגיעות פיקנטיות. כתוספות לקחנו טבעות בצל וסלט ירוק, כדי להרגיש טוב עם עצמנו, לקראת שלב הקינוחים.

תפריט הקינוחים עשיר ביותר. בחרנו להגזים עם פאי פקאן מעולה ועשיר, וממתק אגאדיר שללא ספק הוא מהקינוחים המעולים ביותר שאכלתי. מומלץ, שלא לומר חובה. אחד הדברים הייחודים במסעדה הם בקבוקי המים והסודה שמוגשים בבקבוק הבית ועוברים סינון מוקפד. המים נקיים וטעימים מכל סוגי המים האחרים. 

מבט על. אל תקנאו.

השירות היה מצוין ואדיב, ואף כלל אספרסו על חשבון הבית. המקום הוא לא הכי זול (260 ₪ עבור כל הטוב שתואר לעיל) אבל אם כבר יוצאים למסעדה, אז אגאדיר ירושלים היא בחירה מעולה עם חווית לקוח מדהימה ורצון לחזור שוב. 

כמעט שכחתי לפרגן לחברותא לצלחת ולשיח – עדי ארבל היקר והאהוב שהשיחה המרתקת שגילגלנו הפכה את האירוע והחוויה למושלמים. תודה גדולה לקב"ה, להוריי היקרים, לאשתי וילדיי וכמובן כמובן לעורך המדור עדי ארבל היצירתי, שזיכה אותי בהזדמנות נדירה להיות מבקר מסעדות – המקצוע המבוקש בעולם.

שנה טובה לכולם!


לאתר הסניפים הכשרים של רשת אגאדיר

יום חמישי, 18 ביוני 2020

וופל פקטורי

כשנגמרה הקורונה (לכאורה, זמנית) ביקשנו מעוקבי הבלוג לאתגר אותנו עם מסעדות שנפתחו ועדיין לא היו בבלוג. עזר אברהם, תולעת ספרים, מדריך ריקודי-עם ומנחה קבוצות בהווה (ומורה לספרות לעתיד בקרוב), קפץ בראש עם הוופל פקטורי (שבעמק רפאים!) וקיבל את מבוקשו. השתלם לו. וגם לנו. היה יאמי! 

וופל פקטורי: המתוק היום מתוק מאוד
מיקום: עמק רפאים 24, ירושלים
דרכי הגעה: אוטובוסים מספר: 77,77א, 34, 34א, 18, 18א
ברכב פרטי: חניה כחול-לבן. לא לשכוח להפעיל פנגו/סלופארק וכדו'.
מרחק הליכה: כעשר דקות מגן הפעמון, אז אפשר לחנות שם במגרש העפר ולא לשלם על החניה.
כשרות: יש, חלבית
קלוריות: לא מעניינ'תי
מחירים: סטנדרטים. ולזכור שבאנו ליהנות.
לא לבוא: שבעים
גילוי נאות: אני אוהב לאכול בוופל פקטורי.
גילוי נאות 2: אם לא יהיו שינויים בתפריט, אני אוהב את כל מה שיש להם להציע, אפילו בתחום הסלטים שעל רובם דילגנו לטובת הבצקים, שלהם תמיד יש מקום בבטן ובלב.

תקציר הפרקים הבאים

היה זה אך טבעי שהמסעדה הראשונה שאבקר בה אחרי העוצר, אם לא מחשיבים את השווארמה שאכלתי בחוץ, תהיה זו שמכינים בה את הוופל בלגי הכי טעים בעולם. ואני לא מגזים! אני אישית מאוד אוהב את העיצוב של המסעדה. אתה מרגיש שאתה יושב בתוך וופל בלגי.

האגדה מספרת שהזכיין של מסעדת וופל בר קנה מהרשת את המסעדה והפך אותה ל"וופל פקטורי". האגדה מספרת גם שזה היה בעקבות סכסוך עם הבעלים, אבל לא התכנסנו לכאן בשביל הג'וסי אלא בשביל המתוק וגם המלוח.

הימים ימי קורונה ובכניסה למסעדה בודקים לנו את החום. יצא לי 37. הכי גבוה שלי ever!!! המסעדה לא עמוסה באנשים בשעות האלה. לוופל פקטורי מגיעים בערב. בימים כתיקונם, תמיד עמוס ואנשים ממתינים בחוץ הרבה פעמים. אני גר קרוב אז אני יודע.

עזר: שתינו כמה דברים טובים!

קיץ עכשיו, הימים חמים ואנחנו בשעת צהריים, אז איך לא, נפתח במשקה מקרר ומחייה את הנפש. מבחר של מילקשייקים צוננים ייעשה את העבודה. אני אישית אוהב את משקה הלוטוס שמגיע בכוס גדולה ומפנקת, כשהלוטוס נשפך במידה נעימה גם על דפנות הכוס, כך שאפשר לטעום עוד ועוד מהמשקה גם כשהכוס כבר ריקה. כמובן שהמשקה מוגש גם עם ערימת קצפת, שהפעם הייתה פחות מתוקה, אבל המשקה המתוק מביא חיפוי.

כיאה לאדם שאני ולמנהגים מבית אמא ואבא, הזמנו מספר מנות שיישבו ביחד בשולחן. אצלנו אין סלטים ואז אוכל, אוכלים הכל ביחד ומה שרוצים. אחר כך הקינוח. מהראשונות הזמנו את הברוסקטה סלסה עגבניות. למי שלא אוהב עגבניות אין מה להזמין את המנה. העגבניות נשפכות כמפל על הצלחת, בליווי של ממרח פסטו מעולה ביחד עם גם גבינת שום שמיר בצל סגול וגבינת מוצרלה בייבי. ברוסקטה, אני מסביר לאנשים כמוני, זה בעצם לחם טוסט מאוד טעים.

מהפסטות בחרנו את הרביולי מיקס – רביולי במילויים שונים בטטה, גבינות וערמונים. יש מספר רטבים לבחירה. הלכנו על הרוטב שמנת פטריות שהתגלה כבחירה מצוינת. מה עוד? עוד מלוח ומתוק מתערבבים להם. מהרולים בחרנו את הפטריות המוקפצות עטופות בבצק עם גבינות שום שמיר ומוצרלה מטובלות בצ'ילי מתוק.

און דה האוס!

לפני הקינוח שהזמנו, קיבלנו און דה האוס כמו שאומרים, לא ברור אם זה בגלל החן של עדי או שלי, קינוח סודי וטעים. בתפריט הוא נקרא מאונט קייק. מוזמנים להתרשם מהתמונה. פחמימות זה החיים מבחינתי והבצק הפעם היה משהו מיוחד בטירוף שעליו נשפכו דברים מתוקים-מתוקים.

ואז הגיע הקינוח... הדבר שלשמו התכנסנו, מגוון של וופלים בלגים שמחכים שרק תבחרו אחד מהם. אני אישית אוהב מאוד את הסופר בננה ונוגט שמגיע עם כדור גלידה וניל. מאוד מאוד מתוק אבל גם בריא! יש בננה! על הוופל. בנוסף יש אפשרות להרכבת וופל אישי, אז תנו ליצירתיות שלכם להשתגע עם מבחר תוספות ומתוקים.

קבלו את העזר פקטורי!

הרכבתי אחד ויצא מוצלח וגם טעים בטירוף. תשאלו את עדי, שקורא למנה הזו 'העזר פקטורי':
בוחרים שני קרמים מתוך, ובכן, שני קרמים: וניל ושוקולד
2 ממרחים לבחירה (ממבחר): עוגיות ונוגט
3 תוספות (ממבחר): בננה (אמרתי כבר שאני אוהב?), טים טם וקינדר בואנו לבן
חסר לכם מתוק? אל תדאגו. גם המנה הזו מגיעה עם כדור גלידה בטעם וניל.

סלפי לפני סיכום

בסוף הארוחה יוצאים בתחושת ריחוף מכל המתוק הזה, אז גם היה לנו טעים וגם זכינו בסטלה, אבל חוקית. תודה לעדי שעמד בגבורה בכל המתוק הזה ובברכת גם מתוקים הם סוג של נחמה, נתמתק. מיד כשיצאנו קבעתי תור אצל רופא השיניים שלי. כי על גילטי פלז'ר משלמים.

יום שני, 29 באפריל 2019

סקייליין

רועי דרור, הוא תושב בית הכרם וראש צוות ממשל באגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. אם השם שלו מצלצל לכם מוכר, זה בטח בגלל שנחשפתם לאחד הפוסטים של רועי בפייסבוק, במסגרתם הוא מבקש להפוך את המגזר הציבורי לאטרקטיבי עבור העובדים הכי איכותיים בישראל. כשגילינו על קיומה של מסעדת סקייליין בגבול שבין קרית הממשלה לבית הכרם, בחרנו לקחת את רועי להביט על קריית הממשלה מזווית שאפילו הוא לא הכיר. 

היינו יוצאים פעם בשבועיים מהפנימייה בבויאר הביתה, זו הייתה תקופת הפיגועים ולא יכולנו לצאת יותר מדי. אני זוכר שאמא שלי הייתה מביא לי מידי פעם שווארמה בלאפה מצדקיהו או מציון הקטן, למרות שלא ידעתי איפה הן היו ממוקמות תכל'ס גאוגרפית בעיר. ידעתי שהן גרות במקום טוב כי האוכל היה מצוין.

עדי אמר לי שאנחנו הולכים לאכול במסעדה שנמצאת במלונות שליד משרדי הממשלה. עכשיו עד שנותנים לי לכתוב ביקורת אוכל. רציתי משהו מיוחד. איזה מקום שמעלה לך על ראש את שמחת ירושלים. פחות המלונות של קריית הממשלה. עכשיו אם אתם לא סגורים איפה זה - זה ממש הגיוני. קריית הממשלה לא ממש נגישה לאף אחד, וליד זה יש מלונות שבדרך כלל מכסים אותם בשלט מתחלף לפרסומת כלשהי בכניסה לעיר או לקמפיין בחירות.

מזהים?

אז בין שכונת בית הכרם, בה אני גר, למשרד ראש הממשלה, שם אני עובד, יש אזור של כמה מלונות שעד הפגישה עם עדי היו עבורי כמו משולש ברמודה. אי אפשר לצאת ואי אפשר להיכנס. וגם אם בטעות היית נכנס, מיד היית שוכח שהיית שם.

נפגשנו בכניסה למלון גני ירושלים. שנינו הקדמנו במעט. המעלית טיפסה קשה מהלובי במלון. הגענו למעלה ונכנסו ראשונים למסעדה. למזלנו היו כמה דקות של המתנה. למרות שאמרו לי שבשוק הפרטי הכל יעיל, נאלצנו לחכות עוד איזה רגע. עדי הוא איש שיחה נהדר, והפנורמה מקומה 13 במסעדת סקייליין היא יוצאת דופן: מגשר המיתרים, דרך בנייני האומה בואך משרדי הממשלה המבוצרים. אחלה נוף. לבהות בו. כמו מסעדה מול החומות, רק על כיוון אחר של העיר.

קריית הממשלה המתחדשת ואחד המנופאים הבכירים בה. 

האמת, אנחנו הפקידים רגילים לאכול ב-12:00 וזה היה מזמן. אין דרך יותר טובה ממרק מעולה שנחת לנו על השולחן מרק ירקות, עם המון ירקות. הייתי בסוף המרק, מרק מעולה, עמוק, כזה דיפ. זה היה שבוע מטורף, כזה שהעט לא נפלה בו ב-15:30. המרק היה כל כך טוב שעדי דיבר כמה דקות לעצמו. תוך כדי שמתי לב שאני הקיבוצניק היחיד במסעדה. התחיל הסבב הראשון של הערב ופתאום קלטתי שזה מקום לאירועים של האוכלוסייה על הרצף הדתי-חרדי.

איך שהתחלתי לאתר אנשים שיבואו למכרזים בשירות המדינה מקרב האוכלוסייה החרדית (כבר חשבתי לגייס לזה את עדי) הגיע באן עם בשר ולידו סלט אסייתי. המארח המליץ בחום על הסלט, ממש בחום, אבל אנחנו בפקידות פחות מאמינים שמחוץ לממשלה יש חשיבה הגיונית. אבל הוא ממש צדק, הסלט האסייתי היה הפתעה מעולה.

השמש שקעה על גשר המיתרים, והייתה הרגשה לגמרי של ירושלים, וקיבלנו טחינה וצ'אטני דלורית וירקות ולחם, והתחלנו לדבר על פיתוח של המרפסת שיהיה אפשר לעמוד בחוץ על הדק ולצפות במשרדי הממשלה מלמעלה. וכבר חשבתי להביא איזה סבסוד ממשלתי בשביל זה ואז הגיע הבשר. אנטריקוט, עשוי מעולה, עם תפוחי אדמה שרופים במידה.

בלי תמונה של קצת אוכל אי אפשר

האנטריקוט הזה היה ממש טעים, והיה שום וצ'ימיצ'ורי ונוף של ירושלים, ולא היה צריך שום דבר יותר בעולם. תוך כדי שאכלנו, ואני רוצה להגיד לכם שממש כדאי לכם להזמין את עדי לאכול אתכם, כמו כל פקיד רציני באתי עם כרטיסיית נושאים מוכנה בכיס ולא הייתי צריך להשתמש בה בכלל.

אחד הסיפורים שסיפרתי לעדי, או לפחות חשבתי שסיפרתי לו בזמן שאכלתי להנאתי את הסטייק הייתה שהמדינה שלחה אותי לארצות הברית לייצג את ישראל. זו הייתה הטיסה הראשונה שלי לחו"ל מטעם המדינה והגעתי לארוחת ערב חגיגית בפריז והגעתי בזמן והייתי לבוש טיפ-טופ והתיישבתי והיו לצדדי מלא סכינים משונים וסוגים שונים של מזלגות ואני הייתי רגיל לקחת איזה סכין מהחפיסה, בכל צורה, אפילו חד"פ. סיפרתי לו איך תלו לכבודי את דגל המדינה באחד המשרדים וחיכתה לי משלחת על המדרגות, ומרוב מבוכה לא ידעתי מה לעשות אז הצדעתי לדגל...

הנה התכניות שלכם לקיץ הקרוב: הקוקטיילים של הסקייליין.

מפה לשם, היו שתי מנות שלא היו כל כך קשורות לירושלים. האחת, הייתה סוג של בשר, וכבר היינו שבעים, ממש ורק רצינו לשתות עוד קצת ולהסתכל על הנוף. וקינוח אמריקאי עם מלא חמאת בוטנים. במגוון של צורות, שתכל'ס לא מאד מתאימה לירושלים. ונזכרתי במרק, בצ'אטני ובאנטריקוט והסתכלתי על הנוף שכבר החשיך והיה מופע אורקולי של גשר המיתרים, והיו כמה אורות דלוקים בקריית הממשלה, כי יש פקידים חצופים ששכחו לכבות את האור, והייתי מבסוט לאללה על מסעדת סקייליין באזור המלונות.

וידעתי שאני אזכור את המקום.


לאתר המסעדה

יום שבת, 15 בספטמבר 2018

קפה גן סיפור

את עינת קורמן אני מכיר כבר שנים לא מעטות בזכות פעילותה הנמרצת בפורום המשפטי למען ישראל. עינת היא גם תושבת ותיקה בנחלאות, וכשסיפרה לי שנפתח הקפה החדש והמסקרן בגן סאקר, מיד הצעתי לה לעשות מעשה ולהצטרף למשימת ביקור מעבר לקווי שדרות בן צבי. קפה גן סיפור, נעים להכיר!

קפה. גן. סיפור. כמה פשוט ויפה, ואיך זה שעד עכשיו לא הוקם בית קפה בגן סאקר? אבל הנה, ירושלים מתחדשת במסעדת שף משובחת שהוקמה ממש בכניסה לגן סאקר. אז יש קפה ואוכל טוב, יש גן רחב שנפרס מסביב, יש מוזיקה טובה ועיצוב מרשים. מה עוד צריך בחיים?

עם הנוף לגן. ברקע: סאקר שנשאר רעב.

המקום הוא חלק מרשת של בתי קפה שהוקמו בגנים עירוניים בחולון, ראשון לציון והרצליה וזה בית הקפה הראשון של הרשת שהוא גם כשר למהדרין (רבנות ירושלים וגם בד"ץ הבית יוסף), כיאה לעיר הקודש. בית הקפה בנוי משלושה אזורי ישיבה, האחד בתוך מבנה סגור וממוזג ועוד שני מפלסים שגולשים בעדינות לתוך הגן, כך שהיושבים בחוץ נהנים ממזג האוויר הירושלמי ומגן סאקר שמעולם לא נראה ירוק יותר.

החלטנו לפתוח בשתי מנות ראשונות, שהיו טובות מאוד לאוהבי המטוגן: אינצ'ילדה שהיא טורטייה במילוי פטריות, בטטה בצל ומצופה בפירורי לחם קריספיים ומנה נוספת, כרובית ממולאת בגבינות. שתי המנות גדולות ומספיקות גם לשלושה אנשים.

היכונו לביאת הקפרזה

למנה עיקרית חלקנו סלט קפרזה: עגבניות שרי מכמה סוגים, קוביות פוקצ'ת שום, קרעי גבינת מוצרלה ורוטב בלסמי שהיה מרענן וטעים מאוד. הרוטב היה במידה הראויה ולא השתלט על המנה כולה. ניסינו גם מאכל חדש, שלא ראיתי בשום מקום אחר: פסטת 'היער השחור', פסטה שחורה שנצבעת בעזרת אבץ ומוגשת ברוטב שמנת וטריאקי עם פטריות ובצל. המנה הייתה יפהפייה בצבעים שלה, וטעימה מאוד. גם הניוקי בטטה ממולא גבינות מומלץ מאוד, הוא עשיר בטעמים ומורגשת הטריות של המנה.

פסטה. יער. שחור.

תפריט הקינוחים שהגיע ממוסגר (וכך ראוי!) היה מלא במנות שאינן נפוצות כמו פאי מנגו, צנצנת מלאה בקצפת ואלפחורס, לצד המנות הקלאסיות כמו פאדג' שוקולד, קראמבל תפוחים ועוד. 11 מנות שונות של קינוחים, ועוד שלוש הצעות למשהו קטן ליד הקפה (מאפינס גזר, בראוניז שוקולד ועוגיית אלפחורס). זה מבחינתי עושה את המקום למושלם! אז לא עמדתי בפיתוי, והגיעו לשולחננו שתי מנות גדולות של פאדג' שוקולד קלאסי שהיה טעים מאוד, ומנת 'מרי פופינס' – עוגיות שקדים על גלידת וניל-מקופלת שגם היא מומלצת.

מרי פופינס. תזמינו לפה את ג'ולי אנרוז!

כל המנות, הראשונות, העיקריות והאחרונות, הן מנות גדולות, מוגשות על צלחות קרמיקה יפות, גדולות ומזמינות וההגשה עצמה מרשימה, ויחד עם זאת לא צריך להיות הנדסאי בניין כדי להבין מאיפה מתחילים לפרק את המנה...

הרעיון של קפה. גן. סיפור הוא להתייחס גם לילדים: המקום מציע ספרי ילדים לעיון ולמכירה (בשיתוף 'סיפור חוזר'). פעם בשבוע תתקיים הפעלה או שעת סיפור, יש תפריט ילדים מיוחד וצורת ההגשה תשכנע גם את הילד הכי סרבן לאכול את תלתלי הפסטה של הילדה שמצוירת על הצלחת. אפילו הכיור נמוך במיוחד בשביל הילדים.

מי שלא בא סאקר!

אז לירושלים יש במה להתחדש לקראת השנה החדשה. מקום מתוק, שמזמין להירגע, לאכול טוב וליהנות מהעיר הכל כך מיוחדת שלנו.


לדף הפייסבוק של הסניף הירושלמי

יום שבת, 2 ביוני 2018

לנדוור

בלוג מסעדות רציני צריך להיות מקצועי ורלוונטי. האורח שלנו הפעם, רועי בר-שלום, מנהל תחום שירות בנציבות שירות המדינה ו-DJ בזמנו הפנוי, הפגין מקצועיות ורלוונטיות ובחר לבדוק מקרוב את הקמפיין החדש של רשת לנדוור, דודלך לרוזלך. תזכרו איפה שמעתם על זה בפעם הראשונה. ותזכרו לקפוץ לבדוק בעצמכם עד סוף חודש יוני. 

בדרך כלל אני מגיע למתחם הסינמה סיטי לצורך צפייה באיזה סרט קולנוע טוב, למעט פעם אחת ומיוחדת שהגעתי לחגיגת יומולדת משמחת בפאב החשוך והמדליק 'פטריקס'. הפעם נפלה בחלקי ההזדמנות לבקר בקפה לנדוור כחלק מפגישת עבודה של עדי ושלי.

כאילו הכינו לנו מסיבת הפתעה
אז נפגשנו לצהריים בקפה לנדוור שהתחיל כבית קפה קטן בברלין, המשיך כבית קליית קפה הראשון בארץ ישראל (בתל אביב) והיום הוא רשת בתי קפה מוצלחת ואיכותית. הידעתם כי בתקופת הצנע בשנות ה- 50 רוב הקפה ששווק בארץ היה תחליף קפה שנקרא 'ציקוריה'? ובכן, גם אני לא. מסתבר שאז קפה לנדוור היה היחידי בארץ ששיווק קפה אמיתי!

מבין האפשרויות שעדי נתן לי החלטתי לבחור במקום שהוא גם ייחודי וגם רשת. כן, גם לרשתות מגיע מקום בבלוג! מודה ומתוודה: אני לא פריק של מסעדות (כי אין כמו אוכל של בית) ואם כבר, אז להשקיע במסעדה בשרית כי זה הדבר האמיתי. בנוסף, לאחרונה גיליתי את שיטת הפליאו והתחברתי די מהר (לא קשה להוציא ממוצרי חלב מהתפריט) אז מה מעשיי בלנדוור?

החלטתי שהאתגר מבחינתי יהיה להזמין מנות לא חלביות ושיזכירו לי את הצד השני. כשמולנו נוף ירושלמי לבג"ץ (הם לא יחליטו לי מה להזמין) הלכנו על תפריט העסקיות (פגישת עבודה כבר אמרנו?) ופתחנו בשתי מנות ראשונות: אצבעות חלומי פריכות (די חלומי) וחציל קלוי בטחינה. החציל היה חציל והטחינה אותנטית מה שגרם לי לעבור לאצבעות ולהיזכר בשיר "עשר אצבעות לי יש..." כשלפנינו רק חמש אצבעות פריכות וטעימות להפליא (בצירוף רטבים שעושים מעניין) לאחר הסכמה עם עדי על Double dipping.

יאללה דאבל דיפינג
דיברנו על הבחירות הקרבות לירושלים ועל ניהול ההחלטות של המועמדים לראשות העיר בנושא ולאחר שהעלינו את ירושלים על ראש שמחתנו התקדמנו לעבר המשימה הבאה – החלטה על מנה עיקרית. לאחר לבטים דיי קצרים הוזמנו 2 מנות עיקריות לאחר כבוד והנבחרות הם:

1. סלט סלמון קיסר - בורגול, קינואה ותערובת פטרוזיליה, נענע ובצל ירוק, חסה, רוקט, גזר, כרוב סגול, עגבניות שרי, גרגרי חומוס, אבוקדו (בעונה), זרעי צ'יה וגרעיני דלעת. ברוטב לימון נענע (מוגש עם לחם חם עשוי בתנור לבנים).
2. תבשיל צרפתי ושורשים ביין - רצועות סויה, ירקות שורש ופטריות טריות מוקפצות בשום, בצל מקורמל, יין אדום ורוזמרין. מוגש עם האורז של לנדוור וסלט ירקות.

את הבחירה הראשונה אסביר בכך שמזה זמן מה חשקה נפשי בדג סלמון עשוי טוב ובנוסף אמר לי פעם זקן סיני חכם שרק חלבונים לא טובים לאדם ורצוי לאזן עם קצת ירקות אז הוחלט על השילוב של סלט וסטייק סלמון. סלט איכותי וטרי נמדד אצלי לפי החסה ואכן החסה הייתה פריכה, ירוקה וטרייה וגם שאר הירקות. שילוב הדגנים, הצבעים והרטבים יוצרים חגיגת טעמים ומעל הכול הסטייק סלמון שהיה מונח מעלה בנחת וגם גרם נחת בעולמות עליונים.

תוך כדי שיחה על אפשרויות ייעול ושיפור במגזר הציבורי נשנשנו במקביל את התבשיל הצרפתי שבשלב מסוים הכרזתי בקול שהעוף ממש מתובל מעולה ועדי מיהר לתקן אותי שאנחנו במסעדה חלבית. אם זהו המדד האלוהי למנה שתרגיש לך כאילו היא בשרית, אז הניסיון בהחלט עבד.

לא עוף!
המשכנו בשיחתנו למחוזות קצת אחרים לעולמות הדייטים ומה שבניהם (הבליינדייט). בין לבין חשבתי לעצמי שלבקר מסעדה זה בעצם בליינדייט, גם פה זו הפתעה ואתה יכול להתאכזב או להתרגש. אז למה מסעדה כן ודייט לא? כי דיני נפשות לא כדיני סלט ירקות.

עברנו למנה אחרונה כשהתפאורה במסעדה לא נתנה לנו לפספס שקורה משהו באוויר. בצעד שיווקי מעניין קפה לנדוור החליטו לחזק יותר את הרוזלך, קינוח הדגל שלהם, למותג של ממש והנה המושג 'דודלך' – ארבעה טעמים חדשים במהדורה מוגבלת לחודש יוני, וכך נולד לו קמפיין דודלך לרוזלך... (לא להתבלבל עם קרפלך...)

החלטנו ללכת על רוזלך קוקוס ושוקולד לבן – קרם של שוקולד לבן עשיר, שברי קוקוס ושקדים. זה מגיע חם, עסיסי ומשמח. התענגנו על כל ביס ומכיוון שהמנה גדולה ומכובדת לא הצלחנו לסיים אותה מה שהוביל אותנו להצעת ייעול שעברה למלצרית (נקווה שתעבור בדירקטוריון לנדוור) להוסיף לאפשרויות מיקס של כל הטעמים במנה אחת.

לסיכום: התרשמנו לטובה - השירות היה טוב, האוכל טרי ונקי ובעיקר המפגש והנושאים המעניינים שעלו. קפה לנדוור יכול להיות בחירה טובה למי שמחפש מחיר סביר, אוכל טוב ומיקום נוח וכמובן תודה לעדי על ההזמנה! 


לאתר האינטרנט של סניף סינמה סיטי
לדף הפייסבוק של הסניף 

יום רביעי, 2 במאי 2018

קינג ג'ורג'

יאיר כוכב, כשמו כן הוא, הוא כוכב מלא אור. ובכוכב הזה, זכתה ירושלים, כשיאיר בחר להקים בשוק את תחריר, בר תרבות מזרחית. היום התחריר הוא כבר מותג הפקות מצליח, ולי הקטן יש את הזכות לארח את יאיר הגדול באחד המקומות האהובים עליי בעיר: הקינג ג'ורג'. לא הרחוב. המסעדה.

פנינה טעימה ונעימה במיוחד מסתתרת בתוך הסינמה סיטי. גם אם אתם ממדירי הרגליים מהמתחם, אל תוותרו על חוויה קולינרית מפתיעה ומשתלמת בקינג ג׳ורג׳. ככה הקקופוניה הרעשנית של הסינמה סיטי פוגשת את האקלקטיות המשובחת של הקינג ג׳ורג׳.

״אתה רעב משמע אתה קיים״ חשבתי לעצמי ואז קיבלתי הודעה מעדי. חבל שלא חשבתי על מיליון דולר, הרהרתי לעצמי. בדרך עדי כותב לי ״נולדנו רעבים!״ השבתי לו ״רעב זה אופי״ וכך התחיל לו ערב טעים ומשביע במיוחד.

היכן יש עוד מסעדות איכותיות עם מחירים כאלה?
זה היה יום ראשון בשבוע והמקום היה די מלא, סימן ראשון לכך שמשהו טוב קורה כאן. נתחיל מהסוף, זאת מסעדה עם יחס מחיר-תמורה מהטובים והמשתלמים ביותר שפגשתי. כל חלקי התפריט, החל מהמנות הראשונות וכלה בעיקריות ובספיישלים, עונים על אותה הגדרת מחיר לכל כותרת. דבר שמפשט מאוד את החוויה של בחירת המנות, בייחוד למי שבא עם תקציב ידוע מראש לארוחה. אבל יותר חשוב, כל המנות גדולות ומשביעות, מעוצבות בטוב טעם והכי חשוב מאוד טעימות.

אז מה אוכלים פה בעצם? אגיד לכם דוגרי: הכל! אוכלים כאן כל מה שטעים. לא חשוב מהיכן מוצאו הקולינרי ולאיזה מטבח הוא משתייך. קינג ג׳ורג׳ היא מסעדה אקלקטית לחלוטין. תוכלו למצוא כאן מטעמים מכל דרך המשי. מאסיה הרחוקה, דרך המזרח התיכון ועד איטליה. כמובן שגם ארצות הברית על המפה עם תפריט בורגרים מפתה במיוחד.

חציל בלאדי, 2 קוקטיילים וסמרטפון
התיישבנו ובחרנו כמה מנות: מרגז מרוקאי, חציל בלאדי, לחמג׳ון, הכבדים של קינג ג׳ורג׳ ומהספיישלים: תבשיל אסאדו בירקות שורש. בנוסף 2 קוקטיילים ולקינוח: צ׳ורוס ואיזו פצצת שוקולד בצורת עוגה. מה אגיד לכם? הכל היה מאוד טעים, ההגשה הייתה מוקפדת ומעניינת והשירות טוב.

הערותיי היחידות נוגעות לדיוק של המנות. דבר מקובל במסעדות בעלות אופי קולינרי-אקלקטי הוא קצת להוציא את המנה המסורתית מההקשר שלה. באופן פחות חיובי זה בא בלחמג׳ון שפשוט הוגש כפיצה עם בשר, שזאת אולי דרך נחמדה לשכנע ילדים לאכול בשר אבל זה ממש לא לחמג׳ון. הבצק היה לא נכון במרקם שלו והבשר טעים אבל לא עונה על הגדרות התבלון הנכונות למנה. אותה הוצאה מההקשר באה בצורה חיובית בהגשה של המרגז, שהיו מיני נקניקיות משופדות על מצע מעולה של פיתה וסלט עגבניות וכל טוב ובאופן דומה בחציל הבלאדי עם שלל התוספות המרעננות.

הכבדים של קינג ג׳ורג׳, מנה בהחלט מוצלחת עם קריצה למשמעות נוספת. נהוג לחשוב שהקינג ג׳ורג׳ היא מסעדה של כבדים, יענו ערסים. מעבר לתחושה המעצבנת שהסטיגמה הזאת מעלה בי, הרי שלקרוא למנה הזאת כך זה גאוני. המנה עצמה עשירה ומוגשת על מצע פירה משובח, הכבדים עשויים במידה הנכונה והרוטב טעים מאוד.

כבד. לא לערסים בלבד.
וגם מילה על העיצוב, כי אתם יודעים… אוכל טוב זה חשוב אבל מסעדה זה לא רק אוכל. גם כאן, אני בוחר לשבח את הקינג ג׳ורג׳ על הקו עיצובי האקלקטי. כמו באוכל זה נראה. נראה שכמסעדה זאת אוירה והעיצוב חשוב לא פחות.

תהנו!


לדף הפייסבוק של הסניף הירושלמי

יום רביעי, 2 באוגוסט 2017

ציפורה אקספרס

יהודה עמרני הוא מייסד התנועה למשילות ודמוקרטיה, או בקיצור, התנועה. שזה מזכיר לכם ודאי את ציפי לבני, או בקיצור, ציפורה. שזה מזכיר לנו את מסעדת ציפורה, שצופה על על בית המשפט העליון וקריית הממשלה. מקום נהדר לעשות בו קצת משילות ודמוקרטיה.

כאן אוכלים ח"כים לארוחת בוקר!

זו המסעדה הקרובה ביותר לבית המשפט העליון, מבעד לקירות הזכוכית השקופים מתנשא הכותל המזרחי של היכל הצדק האקטיביסטי ביותר במזרח התיכון, בו חברי כנסת ופועלם נטרפים מעת לעת על ידי השופטים. כאן ניתן למצוא מזכיר ממשלה וחברי כנסת שיושבים לסעוד את ליבם. ציפורה, מסעדה בשרית שמציעה מיקום זמין ונוח לכנסת, לתחנה המרכזית ולקריית הממשלה. המיקום בסינמה סיטי, יכול לשלב את הביקור במסעדה עם בילוי או פגישות עבודה בסביבת קריית הממשל הישראלי.

מעולם לא היינו יותר אקטיביסטים
כמי שמשתדל להיות אקטיביסט גדול למען השמרנות, מצאתי את עצמי במקום נוח מאד עם הצעות מספקות ועשירות לארוחה בשרית טובה, עם תפריט ומנות בעלי שמות מובנים וקריאים, בשונה מתפריטי יוקרה שבחירה בהן עשויה להוות מכה כלכלית הגונה שאין שכרה בצידה.

מנות הפתיחה של הסלטים מומלצות ביותר ומגיעות עם פיתות הנאפות במקום על טאבון. הסלטים, 15 במספר, מגיעים במילוי מתמיד בלי הגבלה, והם טריים, רעננים ומושקעים. יצוין לטובה סלט הכבד הקצוץ שנעשה בטוב טעם. משום מה הוא היה גם הראשון להתרוקן, והמלצרים האדיבים מילאו אותו 3 פעמים. יחד איתו בלטו הכרוב הסגול והתירס (שניהם במיונז), וכן העגבניות המגוררות שמשתלבות נהדר עם הפיתה החמה ושוב עם הכבד הקצוץ.

למי שתהה איך אנחנו שומרים על הגזרה המושלמת שלנו. אז ככה!
התפריט מציע בין היתר את מנות השיפודים השגרתיות במסעדות מהסוג הזה: שיפודי עוף ובשר, לצד מנות עוף עשויות ומטופלות יותר, כמו עוף במרינדה מעורב ירושלמי, מרגז וכדו'. הבשרים והמנות היותר אקטיביסטיות מציעים קבבוני טלה, סינטה, צלעות טלה ויש גם סטייק אנגוס.

כדי לטעום קצת מהרבה דברים הזמנו מיקס בשרים זוגי שהגיע על מגש של כסף והכיל פרגית, קבב, מרגז, אנטריקוט, פילה בשר, ובמקום שקדי עגל שאזלו קיבלנו בשר כבש מעולה. פלטת הבשרים הזוגית התבררה כבחירה טובה והיא עלתה למשלם המיסים 199 שקלים. יש אפשרות להגדיל את הפלטה לארבעה ושישה סועדים והיא יכולה להתאים למי שטוב לו לטעום מכל העולמות ולא להתמסר לסוג אחד.

בשרייך סוררים
כאילו כל הטוב הזה לא מספיק, הזמנו גם שתי תוספות: מג'דרה ותבשיל שעועית. טעות גדולה. לא כי המנות האלו לא היו טעימות ומוצלחות, והן היו טעימות ומוצלחות, אלא שזה כבר באמת היה יותר מדי. פעם הבאה נסתפק במנות הבריאות של הסלטים והבשרים.

בשלב המנה האחרונה גיששתי באפילה, לא ידעתי בדיוק מה מציע התפריט. השמות המעודנים לא סיפקו ולו רמז קל על אופי, טעם וכמות המנה. לכן, כששמעתי "קוקוס" במנת קאוור (הערת העורך: שזה שם החיבה שנתן יהודה לקרם בוואריה), קיוויתי שאני בוחר נכון. וכך היה. המנה הייתה פשוט מעולה עם נגיעות שוקולד סביבה, לא כבדה מדי כמו וופל בלגי שעלול לא להחליק בגרון אחרי ארוחת בשרים דשנה. אם אתם לא סולדים מטעם הקוקוס, זו מנה מומלצת עד מאד.

קינוח הרבה יותר טעים מאיך שהוא נראה
מסביבנו ישבו זוגות ומעט משפחות. חצי מאולם המסעדה מוקדש לקבוצות גדולות במתחם חצי פתוח. ישנה אפשרות לישיבה בחוץ, במרפסת של המסעדה אל מול הגשר בואכה בג"ץ, מה שלא בא בחשבון בימי שרב או בחורף הירושלמי הקריר.

למיטב שיפוטי, שירות המלצרים היה אדיב ומאיר פנים. ציפורה מציעה מקום נוח, חנייה חינם בסינמה סיטי, גמישות במנות, כשרות של בד"צ בית יוסף ובעיקר שהות נעימה וטעימה. השארנו טיפ ואשאיר גם לכם: עוד נשוב.


יום שלישי, 14 במרץ 2017

פטריק'ס

דניאלה טראוב חזרה לאחרונה משליחות באירלנד, בה שימשה כסגנית השגריר הישראלי. הסרט האיטלקי החדש והמשובח, 'זרים מושלמים', היה נראה לי כמו הזדמנות מעולה להוציא את עלמת החן בעלת השורשים האיטלקיים לבילוי כפול: ארוחת ערב בפטריקס, הפאב האירי בסינמה סיטי, ואחריו סרט שגם אותו לא כדאי לכם לפספס.

קשה לתאר פאב אירי אותנטי. כזה שממוקם באמצעו של כפר, בין הכנסייה לבתים הציוריים. המרחב הפתוח של הירוק הבלתי נגמר, האח הבוערת בחורף האירי שמתמשך כל השנה, חבורה של נגנים שיושבת ליד האש, הברמן עם המבטא הכבד, העץ העתיק של הרהיטים והאווירה. הו! האווירה. עם, שקצת כמו היהודים, למד לשמוח למרות הכול, בגלל הכול.

לפני שנה טיילתי במחוז קלייר שבאירלנד בכפר שכוח-אל שבמקרה התנהל בו באותו הזמן פסטיבל משוררים. נכנסנו לפאב והברמן הסביר שברחבי העולם מנסים לחקות את הפאבים שבאירלנד. הם אפילו מייבאים רהיטים אותנטיים ומגישים גינס "אבל דבר אחד אין להם," הוא התקרב אלינו ולחש "אין להם ברמן אירי עם המבטא הנכון". ואיכשהו היה זה מדויק להפליא. מעטים היו הפאבים האירים שנכנסתי אליהם בארץ  ובעולם שהצליחו לשחזר את האווירה המיוחדת.

כשעדי הציע לי להתלוות אליו לפאב האירי Patrick's בסינמה סיטי, כיווצתי את גבותיי, שכן אני משתדלת שלא לנסות לשחזר חוויה שלא ניתן לשחזרה. הכניסה הייתה נראית יותר כמו מועדון לרשומים בלבד מאשר האווירה המקבלת של פאב אירי. עם זאת התאורה המעומעמת השרתה קצת מהחוויה האירית. ככל שהתקדם הערב כך התמלא המקום באנשים ושלטו הצחוק, החיוכים, ריחות הבישול ואפילו המוצ"ש לא הצליח לפגום ברגע.

מנקודת מבטו של הברמן
הבירות לא היו אלו שניתן למצוא באירלנד ועדיין היה מגוון לא רע, גם לנשים בינינו שמעדיפות את הטעם המעודן והמתקתק יותר. הזמנו את בירת הפירות ליפמנס הנהדרת (המידות הינן בחצי ושליש ולא בפיינט). עדי, כמנהגו בקודש, הלך על קוקטייל עדין (מי אמר נשי?) שלא מופיע בתפריט בשם זנזיבר. בחירה שעדי היה מבסוט ממנה, למקרה ותהיתן.

"באירלנד יש מנהג," התחלתי להסביר " אם אתה יוצא, נגיד, עם חמישה חברים- כל אחד בתורו מזמין את כל השאר לסבב שתיה. כלומר 5 סבבים,ו-5 פיינטים בסוף הערב. אין דבר כזה שמשלמים רק על עצמך ולא מזמינים את האחרים". בישראל שני הדברים לא נהוגים: לא להזמין את כל החברה ולא לשתות כל כך הרבה.

התפריט עצמו מתאים יותר לקהל הישראלי ולא ניתן למצוא את רוב המנות בפאב באירלנד, עם כי חלקן (כמו פיש אנד צ'יפס, הנקניקייה האירית, הסטייק וההמבורגר בהחלט מככבים בכל תפריט של פאב המכבד את עצמו). גילוי נאות: אני שומרת כשרות ועל כן לא אכלתי בשר באירלנד, אשר ידועה בבשר הטוב שלה (יותר פרות מבני אדם ואותו מספר כבשים כבני אדם, אם אתם בענייני דמוגרפיה) ועל כן עקב המחסור החמור בברזל החלטנו להזמין בעיקר בשרים.

לא, זו לא פיצה!
הזמנו את המאפה האירי: בצק באפייה במקום במילוי תבשיל בשר בקר וירקות שורש, טחינה ועשבי תיבול. בפועל קיבלנו פיצה בשרית נהדרת (אבל לא כל כך אירית). המנה הייתה מעניינת מאוד ומשביעה אפילו לשני אנשים ועם זאת נשאר מקום לעוד משולש ועוד משולש. מנה מומלצת ביותר שיכולה להספיק בהחלט לשניים.

המנה השנייה שהזמנו הייתה פלטת בשרים זוגית: נקניקייה אירית, פרגית, סינטה ואנטריקוט יחד עם ירקות קלויים. אלוהי הבשר היה טוב אלינו במיוחד שכן טרפנו את כל הצלחת. בעיקר ניתן לציין לחיוב את הנקניקיות והפרגיות. מידת העשייה הייתה טובה והטעם נהדר. בהחלט מכפר על שנה שלמה ללא בשר באירלנד הקפואה.

וגם בקר עם פלפל, ועוף עם תפוח אדמה יירבץ
אולי הפאב לא הכי אירי אבל מומלץ עבור הפיינטים והאוכל שלפני או אחרי הסרט. ועם מדברים על סרט, קינחנו בצפייה בסרט האיטלקי "זרים מושלמים" (ברומא גרתי גם כן תקופה ועל כן עדי דאג לתת לי את החוויה הנוסטלגית האולטימטיבית). קומדיה טרגית מעוררת מחשבה, חריפה ונוגעת בעצבים הקטנים של כל אחד מאיתנו. ההומור רק מוסיף יותר לטרגיות של... ספוילר, אז לא משנה בעצם.

לסיכום. החוויה האירית-איטלקית- ישראלית שלי מסתכמת בערב נדיר, מלא אלכוהול (כמיטב המסורת האירית) ובניחוח איטלקי רומנטי. הפאב בהחלט מומלץ לבילוי קליל ולארוחה משביעה. באשר לחגיגות האיריות המסורתיות בסנט פטריק'ס דיי החל ב-17.3, ניתן בהחלט לשקול את הPatrick's כמקום ראוי לבלות בו את הערב.


יום רביעי, 7 באוקטובר 2015

מודרן


לרגל פסטיבל היין במוזיאון ישראל, זמם הבלוג תכנית גדולה: לבקר במסעדת המוזיאון בטרם ההגעה לפסטיבל היין, בכדי להכין את הקיבה לכמויות אלכוהול בלתי נדלות. לשם כך צוותה למשימה המרגלת לשעבר, דליה בר מזור.

כל מי שמכיר אותי יודע שאינני מחבבת דברים מודרניים. נימוסים מודרניים, קוד לבוש מודרני, טלפונים סלולריים שאינם מבית נוקיה - כל אלה חזקים עלי כחשודים. מסעדות שמתהדרות בהיותן מודרניות הן בגדר עלבון של ממש, במיוחד כשהן ממוקמות במוזיאון שמתהדר בממצאים בני שלושת אלפים שנה. אבל היות ובעל הבלוג הציע לי הצעה שלא ניתן לסרב לה - ארוחה במסעדת "מודרן" במוזיאון ישראל בירושלים מלווה בשתייה לשכרה בפסטיבל היין שהתקיים בשבוע שעבר בחצר המוזיאון - החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה צ'רלי צ'פלין ולהתחבר לזמנים המודרניים.  

להלן: מינימליזם עיצובי
נאמנה למילה, מסעדת "מודרן" אכן מספקת חווית אכילה מודרנית – מינימליזם עיצובי עד אחרון הפרטים הקטנים. וויזואליה יפיפייה של האוכל שמתכתב במפורש עם יצירות אמנות. דגש על קולינריה פסדו-ירושלמית כמו סולת, פיצוחים וטחינה. צורך לעשות שמיניות באוויר (כפשוטו) כדי לתפוש את תשומת ליבם של לגיון המלצרים שנקבצו לדבר ליד הבר. היו רגעים שנדמה היה שגלימת העלמות הארי פוטרית עוטפת אותנו והופכת אותנו לבלתי נראים לעין מלצרית, ורק רשתית המארחת הצליחה לאתר אותנו ולדאוג לשלוח שירות בכיווננו.

מבחינה קולינרית, "מודרן" איננה מציעה בשורות חדשות ודומה שאף אינה מנסה. מה שהיא עושה, ועושה היטב, היא לספק אוכל טרי, טעים, שהוא בעיקר תאווה לעיניים. המנות הראשונות היו בנאליות, אבל לשם ההגינות, ייתכן שהאשם נעוץ בבחירה הבנאלית שלנו בסלט ירוקים ובאנטיפסטי מוסררה. וכבר אמרו חכמים: מי שגר בבית זכוכית, אל יתפלא אם הוא נתקל מידי פעם בקירות וגו'. הסלט הירוק, שקושט בסלסולים מטוגנים מסוג כלשהוא, היה טעים, אפילו טעים מאוד, אבל לא שום דבר שלא נראה לפני כן במחוזותינו. הדבר היחיד שהציל את האנטיפסטי משעמום טוטלי היה רקיק הלחם האורפלי שעליו הוגש, אבל היות וניתן היה לבצוע ממנו רק לאחר שחוסלו רוב הירקות, קשיים לוגיסטיים מנעו מאיתנו לראות איך הוא הולך עימם.


קדאיף הפתעה
ההקפדה בעיצוב האוכל הבשילה לכדי שלמות במנות העיקריות. התיאור בתפריט של מנת קדאיף פרגית של ג'קסון הבטיח אסתטיקה שג'קסון פולוק היה סומך עליה את ידיו המלוכלכות מצבע. ואכן, העיצוב היה מרהיב – כיפה של חוטי קדאיף זהובים שעוטרה מכל צדדיה בנתזי צבע צבעוניים. משנבצעה, גילתה נתחי פרגית מעורבבים בחמוציות מיובשות (רמזים משיחיים נמצאים אך ורק בראשו של הקורא הפרנואידי). בעוד המילוי היה טעים והמתיקות של החמוציות הוסיפה רבות לפרגית, חוטי הקדאיף השאירו טעם נלווה של נודלס שהתקשה. המנה העיקרית השנייה שהזמנו, קבב משמש, גרמה לבעל הבלוג להטריד את המלצרית בשאלה היכן מתחבא המשמש (התשובה הייתה שהוא נטחן ועורבב בבשר הקציצה). אבל למרות טעמו הבלתי מובחן, המנה הייתה מצוינת, ארבעת הקבבים היו עשויים היטב ומצע העדשים ועשבי התיבול עליו הונחו משך נשנוש מתמיד. המנות לא היו ענקיות כמו בכמה ממסעדות-רשת אבל גם לא מיקרוסקופיות כמו בכמה ממסעדות-שף. בדיוק במינון הנכון לארוחה שנועדה בעיקר להשביע את העיניים והנשמה.


קבב איפה המשמש?
בקיעים ראשונים של חוסר נוחות עם העידן המודרני החלו כשהעליתי את נושא הקינוח. או אז עשה לי בעל הבלוג פרצופים. קינוח? במסעדה בשרית? ועוד לפני שאנחנו הולכים לפסטיבל היין על שלל השוקולדים שמוצעים שם? אולם נדרש כוח חזק ממנו כדי לעמוד ביני לבין קינוח, ומשקיבלנו את תפריט הקינוחים התברר לנו שסוף סוף נתקלנו בו: סורבה הקוקוס שנלווה כמעט לכל קינוח בתפריט. צמרמורת פיסחית עברה בגבנו. אילולא הסכימה המלצרית להחליף אותו בגלידת וניל, היינו בוחרים להישאר במצרים עד היום הזה. במקום זאת בחרנו בכדור גלידת וניל לצד טארטלט שוקולד נימוח שהגיע מעוטר בעיגול דקיק של פיצוחים מקורמלים, מה שחידד את התמיהה שלי על המוטיב החוזר של "אוכל ירושלמי" בתפריט שכלל למיטב זכרוני מלבד קדאיף, גם עוגת סולת ופיצוחים, ארטישוק ירושלמי, עשבים מהרי יהודה, וכינוי רנדומלי של כל מיני מנות כ"ירושלמי/ת".

התזה שלי גורסת שאין כזה דבר אוכל ירושלמי. אם לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים, אז לכל אחד יש גם מטבח ירושלמי משלו. אבל לא זו התיאוריה השלטת. בשנים האחרונות, כחלק מהמגמה הפוסט-מודרנית של חזרה לשורשים, נפתחו בעיר מסעדות שף רבות המתיימרות לספק אוכל ירושלמי 'אותנטי', על סמך זיכרונותיו של השף התורן מהבישול של סבתו או מהבישול של סבתא של מישהו או ממה שהוא מדמה שהבישול של סבתות אלו, שמוצאן מוצג בדרך כלל מעיראק, מתימן או מארם נהריים, אמור היה להיות. היינו מצפים למצוא בהן גרסאות מתחרות של מהו אוכל ירושלמי אמיתי, בהתאם למוצאן העדתי או למיקומן השכונתי. אבל בפועל, רוב המסעדות הללו מציעות את אותו תפריט חדגוני שנראה בעיקר כאילו יצא מהזיכרון הקולקטיבי של סיפורי משפחת בנאי ושירי הגשש החיוור. ספק אם תושבי העיר מלפני מאה או אפילו חמישים שנה היו מזהים אותו כאוכל מקומי, אבל היום כולנו נצביע עליו כירושלמי בעיניים עצומות ובבלוטות טעם מריירות. זוהי כוחה של ההבניה החברתית לשתול בראשנו רעיונות קולקטיבים שבפער בינם לבין המציאות ניתן להעביר חטיבת צנחנים שלמה וכותל אחד.

מה שמזכיר לי ערב שביליתי עם חברה לפני זה כמה שנים לצד פלוגות עיתונאים זרים וראשי פת"ח בבר של מלון "האמריקן קולוני" במזרח העיר. שם נתקלנו בסיטואציה שנדמה היה כאילו יצאה מספר לימוד על תורת המשחקים: המלצרים המעונבים, שמוצאם האתני מבני המיעוטים (ככה אומרים זאת בפוליטיקי-קורקט, נכון?), ניגשו לקחת את ההזמנה שלנו; הם ידעו שאנו דוברות עברית. אנחנו ידענו שגם הם דוברי עברית. ועדיין, את השיחה ניהלנו באנגלית. כי זו המציאות המדומיינת שהובנתה עבורנו בפינה זו של העיר, ולא העזנו לסטות ממנה ימין ושמאל.

במקרה של מסעדת "מודרן", המציאות המדומיינת יצרה תוצאה לא רעה. מי שמחפש אוכל אותנטי של סבתא, או לחלופין טעמים חדשים ואקזוטיים, לא ימצא כאן את מבוקשו. אבל מי שמחפש אווירה ירושלמית, עיצוב מודרני, היצע יין נרחב, ואוכל החורג מהשגרה, ישמח על המציאה.

ואסיים בניסוי ותוצאותיו: בעל הבלוג טען שקיבל מפי השמועה שמלצרים נוהגים לשים את הקיסמים על השולחן בסוף הארוחה כאיתות לשאר צוות השירות שהסועדים כבר נשאלו אם הכול בסדר עם הארוחה ולכן אין לגשת אליהם יותר. אני הטלתי ספק בנכונות התזה, שנשמעה לי כמו המצאה חברתית נוספת. כדי להכריע בסוגיה, ערכנו ניסוי: החבאנו את הקיסמים שקיבלנו מתחת לשולחן וחיכינו לריצת אמוק מצד כל מלצרי המסעדה לברר אם הכול טוב בעינינו. אבל שולחננו המשיך להיות אזור נקי משירות. אני לא יודעת אם זה מעיד משהו על חסרונות המלצרות המודרנית או על איכותן של התיאוריות של עדי, אבל זה בהחלט היה רגע ניצחון מתוק למדע המודרני, מתוק יותר מסורבה קוקוס.

תבחרו: לאתר המסעדה או לפייסבוק שלה.

יום ראשון, 31 באוגוסט 2014

קפה העברית

לרגל שבוע הבריאות הבינלאומי (שלא טרחנו לברר עדיין מתי זה באמת) אירח הבלוג את אבי אסבן, מנהל תחום השיח הבין-מגזרי בארגון שיתופים. לחיי המגזרים!

בעל הבלוג המהולל (הערת העורך: לא נגעתי) ואנוכי בחרנו לסעוד ב'קפה העברית' (הקרוי ע"ש אחת מ-100 האוניברסיטאות הטובות בעולם), בית קפה צמחוני וכשר בירושלים. היכונו לפוסט קצר עם הרבה רקע ומעט "בשר"...

כדי להבין במה מדובר, הבא נבחן את המרחב הייחודי בו היא שוכנת:
א.   בית הקפה ממוקם בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, באזור של מרכזי ספורט, מגרשי ריצה, בריכות שחייה (זהירות: אנשים לא בריאים עשויים להקיא מעודף הבריאות באזור)

(צילום: גוגל סטריט)
ב.  המסעדה ממוקמת בטווח של 10 דק' הליכה ממוסדות לאומיים, אקדמיים ותרבותיים חשובים (כנסת ישראל, קרית הממשלה, מוזיאון ישראל, מוזיאון המדע, ג'וינט וכד'). ניתן להסביר את חשיבות מיקום זה על פי הציטוט המפורסם מהמשנה: "כשם שההולך בבבלי צפוי לראות את נינט בתספורתה, כך הסועד בעברית צפוי לשמוע את לבני בתדהמתה".

אז הבנתם שיש אנשים המגיעים למקום כדי לספוג מהאוויר המיוחד (טיפ קטן: בימים לא חמים, כדי לשבת בחוץ - יש רוח ירושלמית נעימה וקולות של מזרקה) ואחרים בגלל האוכל הייחודי (מבחר אופציות צמחוניות וגם טבעוניות שקשה למצוא, למי שרוצה למצוא) ואחרים נוספים יגיעו לשם כי זהו מקום בו כותבים על מפיות דברים חשובים...

אז מה אכלנו?

צ'ילי קון צילי: שעועית שחורה ואדומה על מצע אורז מלא, קצת שום, עגבניות, רוטב צ'ילי ותבלינים. תבשיל שעושה חשק לעוד, עם טעם פיקנטי (חריף של אשכנזים) בסה"כ מנה מעניינת וטעימה.

פנה ארטישוק עם עגבניות מיובשות ושום. המון רכיבים בריאים בצלחת אחת, מסוג המנות שגורמות לך להרגיש לא נעים עם הלאפה שהורדת אתמול...

ולקינוח- פאי תפוחים (בריא!) וקפה שחור (הרגל שלי ממסעדות בשריות בשעות הצהריים)

ולסיכום: ב'עברית' אוכלים בריא. עם פחות שמן אבל עם הרבה עניין ציבורי...