אימפריאל רד

הבחירות ללשכת עורכי הדין עוררו שיח ציבורי כה סוער, עד לרמה שאפילו אנחנו אירחנו את אחד מכוכבי המערכה רגע לפני הבחירות. קבלו את עו"ד ערן בן-ארי, משפטן בחסד שבחר ללכת עם האמת שלו ממשרדו ביקב פסגות ועד האימפריאל רד, בר הקוקטיילים המפתיע של מלון כרמים המפנק.

כבר שנים שאני מזיל ריר למקרא בלוג ביקורת המסעדות הירושלמי של חברי עדי. גם בזכות האוכל אבל בעיקר משום שהייתי שמח לקחת חלק במפגש האינטלקטואלי עם האנשים המרתקים שסבים לשולחנו המתחלף של עדי. מאחר שאני זוכה לפגוש את עדי מפעם לפעם ביקב זה או בגורן אחר, אפילו הרהבתי עוז באחד המפגשים לפני אי אילו שנים להודיע לו שהיי, גם אני רוצה להתארח. עדי נענה מיד לפנייתי בחיוך והשיב "מתי שתרצה". אך דווקא אז, כשהכדור היה במגרש שלי לא נקבע תאריך והחלום הלך ונגוז. עוד הוכחה ניצחת לכך שמה שלא מכניסים ליומן, פשוט לא יקרה. השנים חלפו ונדמה היה לי שסכר מבוטן הולך ומתעבה ביני ובין מאכלי י-ם. הבלוג הלך מחיל אל חיל, הטרפיק גדל, שורה ארוכה של אנשים מעניינים חיסלו צלחות עמוסות ואני כבר השלמתי עם העובדה שבטח לא נותרו עוד מסעדות שאפשר יהיה לבקר במחוזנו. אניטה לא חיכתה לחואן ועכשיו כבר לא נעים. המומנטום עבר.

ברוכים הבאים לכרמים!

ואז, דאוס אקס מכינה, שעה שהתרגשו על עורכי הדין בישראל עוד בחירות לאיגוד המקצועי שלהם, כבמטה קסם, עיני כל העם היו לפתע נשואות אליהן ויתכן שסדקים נפערו בסכר. בעוד העם בישראל נקרע סביב הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים וכל אדם מן הישוב הפך בעל כורחו למומחה חוקתי על-חוקי, סחבק מקבל טלפון מעדי ששואל אם ארצה להתראיין על פועלי בלשכה לקראת הבחירות הממשמשות. עדי, למי שלא מכיר, בזמן שאינו עסוק בבלוג המסעדות או טרוד בארגון טיולים ליליים פטורים משמש, מוביל סיורים (מומלצים!) בירושלים ומתנה אהבים עם השפה העברית במילים תפוסות, הוא גם מנהל הפורום לחברה האזרחית. בכובעו זה ביקש עדי לכבד אותי בתואר יזם השבוע. מי שמעניין אותו המסע הציבורי שעברתי מוזמן לקרוא שם שם. בכל אופן, כשמגיעה הזדמנות כזו אסור לתת לה לחמוק, יומנים נפתחו והתאריך ננעץ. המקום הנבחר: בר הקוקטיילים אימפריאל במלון כרמים השוכן בינות להרי ירושלים המוריקים.

כיבוי אורות

בתום תקופת ההמתנה, אחר הצהריים שבו קבענו פגש אותי בשיא טרפת קמפיין הבחירות ללשכה. לאוגדה המשוריינת שאני מוביל קוראים "יוזמה – ציונות משפטית". הגעתי בקושי לנקודת הכינוס אחרי שנתקלתי בהתנגדות תנועתית מאסיבית שהאריכה את הדרך ממפקדת המטה לשעה וחצי. כל הדרך הייתי עסוק בקשר בהפצצת שטיח ארטילרית רציפה על בוחרים בלתי מעורבים מתוך בנק המטרות שהכנתי מראש ובתיאום כוונות עם הרמ"ט קמפיין והפעילים הלוחמים בשטח. כשהגעתי בשעות בין הערביים לנ.צ. הטנק חנה וצעדתי ליעד בזמן שאני משגר בקשר בלהט קבוצת פקודות הכוללת דרישה ליעדים מרחיקי לכת לאזניו של תומך שבסך הכל רצה להביע תמיכה ולהגיע הביתה בשלום. מותש מהקרב, כיביתי את הנייד ונכנסתי ליעד עם אוזן בוערת משימוש יתר בסלולרי.

תמונת אווירה אחרונה לפני שנגיע לאוכל...

הדלת הסתובבה ופתאום ראיתי שחור בעיניים. האור פינה מקום לאפלולית, הרעש הפך לשקט, החום התחלף במשב מיזוג קריר שליטף את הפנים ובנחיריים, עשן האגזוזים הומר בבישום עדין ומתקתק. ברגע הראשון חשבתי שלא יכול להיות ניגוד מוחלט יותר בין ההמולה שהציפה אותי עד לכניסה ובין האווירה במלון כרמים. בעודי מחפש את הבר, צדו את עיני האנשים. אני לא האמנתי לעיני, עם כל הרוגע וכל הפנאי וכל הטקס בחלוק לבן. יקום מקביל. איתרתי את הבר ונחתה בי ההכרה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אסקפיזם הנה אני בא.

אבל קודם: לחיים!

אני מתיישב ופוגש את עדי מהנדס זוויות צילום של אובייקטים על השולחן העגול הקטן בתאורה בלתי אפשרית. גמרנו אומר ביננו לעמוד בציפיות המחמירות של קהל הקוראים אנין הטעם, לא לוותר לעצמנו, לנגוס בכל מה שיש לתפריט להציע ולהוריק קוקטיילים כאילו אין מחר בכדי שתוצג בפניו התמונה המלאה. עדי החכם והאחראי הגיע בתחבורה ציבורית ובחר מקום ממנו אוכל להגיע רגלית הביתה שלם ובריא.

עתידות: בקרוב יגיע סשימי!

כמו שאפשר להבין, הלוקיישן הצליח ליצור את הניתוק האידיאלי ואפשר לנו להתמקד בסיבה שלשמה התכנסנו והיא לתת לכם, קהל הקוראים הנאמן, את כל מה שאתם צריכים לדעת וקצת יותר כדי שתוכלו לקבל החלטה מושכלת אם לסור בעקבותינו אימפריאלה. אני מצדי החלטתי להפוך כל אבן על מנת שבסיס הנתונים שלכם לא יחסר. ישמין כמה שישמין, ישכר כמה שישכר ויעלה כמה שיעלה. לזכותי יאמר שבנקודת הזמן ההיא עוד לא הבנתי שאני נלחם עד טיפת הדמים האחרונה של עדי והכוונות שלי היו אלטרואיסטיות למחצה.

קוקטייל וכדורגלן, תמונת אילוסטרציה

התפריט כלל 11 מנות בהיקף של איפשהו בין מאזט למנה ראשונה במסעדה. המנות מתכתבות עם 11 קוקטיילים, כאילו היו כדורגלנים המשתדכים עם דוגמניות, נעים בין המר למתוק באלגנטיות מתוחכמת. שיפוד האננס טופו לא זכה להיכנס למבחן שלנו כי הוא נחזה להיות בריא מדי. גם החציל השרוף בגריל מצא את עצמו על רצפת חדר העריכה על סעיף סטנדרטיות. שאר המנות היו הצגה.

מנות שהן יותר מדוגמיות, ודוגמן שירד עליהן בקרוב ממש.

פתחנו עם סשימי דג ים ונגיעות גספצ'ו פיקנטי ועם סינטה כבושה וסלט קיסר מחוזק. למשקאות הראשונים בחרנו את הספרינג פאנץ' – שני סוגי רום, אננס, דבש, מיץ תפוחים, מיץ לימון ולמון גראס, ולצדו את הסניור החריף והעשבוני – טקילה בחלפיניו, מיץ פלפל ירוק וסירוף אגבה. הסשימי היה טרי ומרענן והשתלב נהדר עם הספרינג פאנץ' החמוץ-מתוק הדינאמי. הסינטה מצידה הסתרגה עם איולי צ'יפוטלה לחוויית פתיחה מושלמת. הטקילה הייתה חרפרפה וכבדה משהו ביחס לשלב ההתחלתי בו לגמנו אותה. בגזרת הסלט נציין לשבח את הטריות של העלים ואז השילוב המנצח בין ביצי השלו לאנשובי המלוח לחובבי הזאנר.

הבר שמבטיח וגם מקיים

המלצרים הסופר-חביבים התחלפו בזה אחר זה, משל שמרו עלינו איזורית בזמן שהספקנו להחליף חוויות ילדות מהכדורגל הישראלי מסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. עדי שאתרע מזלו לאהוד את צפרירים ואני עם רכבת ההרים של בית"ר ירושלים. 

המשכנו עם מוטיב הדגה בואך סביצ'ה דג ים סלסה אננס שהיה מאסטרפיס, גם בכמות המפתיעה וגם באיכות ובמגוון הטעמים שנעו בין חמוץ למתקתק. כדי למנוע התייבשות הצטיידנו ביוזו קאזה – וודקה עם מיץ לימון וקאונטרו ובלירוי בראון – רום בהשריית בננה קקאו ואמרה. כאן מדובר בשני קוקטיילים לפנתיאון. היוזו הדרי מתוק והאלכוהול כמעט אינו מורגש בו. הרום עם הבננה היה מחוספס ומעניין יותר לאנשים שמבינים.

מצליחים לעקוב? סינטה וסביצ'ה עושות סדר

בשלב זה מצבנו לא יכול היה להיות טוב יותר, טרדות היום נשתכחו, השיחה קלחה, המוזיקה ברקע נעמה, הרעב הפך לזיכרון רחוק ואפילו צמאים כבר לא היינו. בפנינו עמדו שתי ברירות, האחת לשאוף להפסקת אש ברוח נוסחת שהשקט יענה בשקט והשנייה לחרוק שיניים ולדבוק במשימה הקדושה שחרטנו על דגלנו. לאחר התייעצות קצרה עם מלצר מספר 4 ממנו למדנו על סגולות השעה השמחה בגדרה מסתבר שניצבנו (50 אחוז הנחה על כל הקוקטיילים!), החלטנו לא לוותר לעצמנו כדי לפרוס בפניכם שותפינו הקוראים את מלוא רוחב היריעה שיש לאימפריאל להציע.

לא נפסיק לשתות!

בטוחים בעצמנו ונחושים למלא את האתגר הסתערנו על שיפוד פילה הבקר הבשרני וטבלנו אותו בצ'ימיצ'ורי ובאיולי החרדל. במנה כזו, אם הבשר איכותני ועשוי במידה הנכונה הדרך לציון גבוה קצרה וכך אכן היה. למען שלמות התמונה זרמו לשולחננו שני קוקטיילים אחרונים בשלב זה אף אחד לא יכול להתחייב איך קוראים להם או מה רמת העפיצות, המזל הוא שהם תועדו בתמונה המצ"ב ושהם גרמו לנו לחייך. 

הקינוח שלפני הקינוח

לפני שגלשנו לקינוחים, בהחלטה מנהיגותית של רגע, הזמנו בתזמון מושלם גם את הבייבי ריב טלה. שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לזה. ספריבס טלה ברוטב ברביקיו וכרוב צלוי עם ג'ינג'ר ונענע. קונצרט של טעמים, נימוחות, ריחות וצבעים פשוט התפוצצו לכדי יצירת אומנות קולינארית מהמעלה הראשונה. בפער ניכר מדובר במנה הכי טובה שיש לאימפריאל להציע וגם הרחק מעבר לגבולותיו לא יהיה פשוט לעמוד בסטנדרט הזה. פשוט חוויה. מהשיא הזה לא היה לאן להמשיך בגזרת המלוחים אז קינחנו במסלעת שוקולד, נוגט ושטרוייזל נחמדה ביותר אך לא מאסט.

לקינוח: קינוח!

לסיכום, האימפריאל הוא מפלט אפלולי ונהדר מהמולת החיים, תמצאו שם משקאות מרעננים ומקוריים לצד טאפסים מרוכזי טעם. מומלץ מאוד. לגבי העלות, בסך הכל ביחס לכמות ואיכות בזמן ההאפי האוור אפשר להגיד שהיחס עלות תועלת היה משביע רצון, במיוחד אם יש לכם חברים טובים כמו עדי שמפנקים. 

יצאנו מהמלון כשאור אחרון נח בינות לכרמים שמסביבו ומערסל את הרי ירושלים הקסומים, בהרגשה הרבה יותר טובה. שווה ++

לאתר המסעדה