חצות

אוריין שוקרון הוא מנצח, פסנתרן, מלחין, מפיק מוזיקלי, כותב, מעבד וזמר.
אני רק חיפשתי תירוץ לבלות איתו ערב.
"למה שלא תהיה גם מבקר מסעדות לערב אחד?"
לפיכך נתכנסנו במסעדת חצות, לחגוג שנה להיכרותנו ו-50 שנים לסטייקייה שחתומה על המעורב הירושלמי. 

כירושלמי ב-5 שנים האחרונות (עם הפסקה של שנה בבודפשט) וכתושב שכונת משכנות האומה, שוק מחנה יהודה על שלל צבעיו וטעמיו מוכרים לי היטב. יצא לי לאכול בהרבה מסעדות ברחוב ולשתות בכמה וכמה ברים טובים. האמת שלא פעם שאלתי את עצמי מה הסיפור עם זה שאנשים מוכנים לעמוד בתור הארוך ההוא למסעדת חצות, שגולש וחוסם את המדרכה לעולים ברחוב אגריפס.

פסנתרן, זמר, מנצח, מעבד

את עדי, הכרתי במסגרת תכנית מנדל למנהיגות בתרבות יהודית. נפגשנו ודי מהר התחברנו. הוא סיפר לנו על הבלוג המיוחד שלו מאכלי י-ם (הערת העורך: כל אחד ומשפטי הפתיחה שלו) ועל הרעיון המדליק, ואני מיד התחברתי. אמרתי לו שאני מחכה להזדמנות הקרובה ונצא לשבת באחת המסעדות בעיר. מפה לשם, ואחרי ניסיונות של כמעט שנה, מצאנו סוף סוף זמן ששנינו יכולים ובאנו לחצות.

כשהגענו, קיבלה את פנינו המלצרית הודיה בסבר פנים יפות, והכניסה אותנו לשבת בתא מיוחד בפנים המסעדה. בגלל ימי הקורונה רוב אורחי המסעדה ישבו בשולחנות שהוצאו לרחוב הפתוח. היינו רעבים והזמנו מהר מנה ראשונה: חומוס פטריות חמות מתובל בפטרוזיליה ושמן זית שהיה טעים, ולידו כרובית מטוגנת בציפוי פריך ברוטב איולי, שהייתה מנה מדהימה. בשבילי לאכול מטוגנים מאז הקורונה כבר לא אמור להיות בתפריט, אבל ניצלתי את החגיגה ואת ההזדמנות שהגעתי אחרי שעה וחצי של אימון אינטנסיבי במכון הכושר.

כותב, מלחין, זמר, מפיק מוזיקלי 

למנה עיקרית הזמנו שיפודי חזה מולארד וכמובן את מנת הדגל בשבילה מגיעים מכל רחבי הארץ. המעורב הירושלמי המפורסם של חצות. האגדה מספרת שהמעורב הירושלמי הומצא ב-1970, שנת ההקמה של חצות, ממש בין כותלי המסעדה. הכול החל כאשר מייסד המקום, אברהם אגמי, גילה שאין לו מספיק פחמים לצליית הבשר. אז את חלקי הבשר הוא החליט לצלות על פלטת ברזל שחוממה על הגז.

עדי ואני התחלנו לשוחח על נושאים מגוונים ומעניינים. בין היתר על הייטק, פוליטיקה, אומנות, רווקות בגילאים מתקדמים ועל עוד הרבה נושאים שפשוט כיף לשוחח עם איש אשכולות ורחב ידע שכמוהו (הערת העורך: אתה חייב להפסיק עם זה אוריין).

מנצח, מעבד, מפיק מוזיקלי

בלי לשים לב ודי בזריזות, המנות הגיעו יחד עם פיתות חמות וטעימות ומגוון סלטי הבית. השיפודים היו עשויים בדיוק במידה הנכונה עם לא מעט שומן. יש כאלה שאוהבים , לי זה היה טיפה יותר מדי, אבל הטעם שלהם היה מצוין. ואז נגשתי למעורב, טעמתי כמה איברים פנימיים יחד ופשוט ליקקתי את האצבעות. התיבול המסתורי הזה אכן שווה את העניין שכולם עושים ממנו. התור לא סתם תור ולא הצטערתי ששנה שלמה חיכיתי למפגש הזה במקום שהוא סך הכל 5 דקות מהבית שלי.

אני ממליץ בחום להגיע וליהנות מהאוכל המסורתי והטעים שיש להם להציע. אני כבר הולך לשם שוב השבוע להמשך חגיגות ה-50 שנה למקום. מברוק!

מבקר מסעדות, צלם

מחכה שתספרו לי איך היה. תודה רבה לעדי על ההזמנה!

לאתר המסעדה
לדף הפייסבוק של חצות

חוות עזי הר איתן

נעמה גלאובר טסה לנאס"א וחזרה אלינו מוקדם מהמתוכנן בעקבות הקורונה. כפיצוי, שלא לומר כרצון לספק את הסקרנות על החוויות בסוכנות החלל המתקדמת בעולם, הוזמנה נעמה להתארח בבלוג במקום לבחירתה. הבחירה התגלתה כמפתיעה ומצוינת: חוות עזי הר איתן של משפחת זלצר. 

לא מזמן חזרתי מחו"ל בעקבות הקורונה. הנחיתה בארץ הייתה מעט קשוחה כי לא הייתה לי תוכנית מוגדרת ואני לא רגילה להיות ללא תכניות. התחלתי לחפש עבודה ואף כתבתי חצי-פוסט-חצי-שיר בנדון וציינתי שלפחות יש לי קצת יין להתנחם בו בתקופה המבאסת הזו. פתאום קיבלתי הודעה מעדי ארבל שהזמין להתארח בבלוג שלו "מאכלי י-ם" ולהמליץ על יקב ירושלמי. אמרתי לו שאני די גרועה ביינות והזכרתי יין בפוסט רק בשביל החרוז... אבל, בתור ירושלמית ותיקה וגם local guide לענייני מקומות ומסעדות (ממליצה רמה 6 ב-google maps, בעיקר בירושלים). החלטתי להיענות בחיוב כששאל אם רוצה להמליץ על מקום אחר. עדי הסביר לי שאני צריכה לבחור את המקום אבל אסור שיהיה מקום שכבר נכתב עליו (ויש איזה 170 ברשימה). פתאום זה היה נשמע קצת מסובך, אבל אני לא אמרתי נואש. נחתוך מהרשימה שלי את רשימת המקומות שאצלו ויישאר בתקווה משהו. כמה דקות אחרי אני שולחת לו הודעה- "עדי, בחוות עיזים של שי זלצר בסטף, היית?" הוא אמר "לא" וכך נבחר לו המקום בן רגע ובקלות :)

סלפי לפתיחת התיאבון

האמת היא שלא סתם חשבתי על חוות העיזים הזו. היא מעט מרוחקת ודי לא מוכרת (חבל, אבל בשביל זה אנחנו פה), אבל בעיקר כי זה מקום פשוט מיוחד ומעניין. מדובר במחלבה פרטית קטנה ולא תעשייתית בחוות בודדים בה מתגוררת משפחה יחידה בשם זלצר. זה בדיוק סוג המקומות שאני מחפשת כשאני טסה לחו''ל ורוצה לראות משהו אותנטי, שמערב אורח חיים מיוחד של קהילה או משפחה, שאינו שגרתי או דומה לשלי. 

העסק מתנהל בין 'מכולת' ל-'בית קפה' קטן, קומפקטי וחמוד. בגומחה-מערה משופצת כזו יש דלפק ומקרר גבינות. מתחילים בטעימות של הגבינות ואז בוחרים מה לקנות לפי יחידה (המחיר בהתאם למשקל). אפשר לקחת לארוז הביתה ואפשר לשבת במקום ואפשר גם וגם. הגבינות משתנות לפי עונות השנה, ולרוב יש מבחר של כ-8 גבינות שונות וגם עוד כל מיני תוספות. כל הגבינות הן מחלב עיזים. מי שאוהב גבינות מאוד חריפות, כבדות או מיושנות עם עובש וכדומה, אז לא נתקלתי בכאלה שם, אבל יש סוגים שונים, רכות וקשות…

הזמנה בימי קורונה

הישיבה במקום נעימה, יש שולחנות עם מפות משובצות מתחת לעצי זית או תחת כרם גפנים. אפשר לצפות על העיזים תוך כדי האוכל. יש מי שיפריע לו/ה להריח את עיזים תוך כדי שאוכלים. בעיניי זה ביתי, מקומי, טבעי וקסום. המקום מתאים לבוקר שישי או שבת שקט ורגוע לשבת עם מישהו\י שאוהבים, מתאים בעיניי גם לדייט. אם יש לכם ילדים והם אוהבים גבינות, אז ראיתי משפחות מגיעות והילדים נהנו עם העיזים, ובכלל מאווירת ה'כפר'.

עדי ואני הזמנו שתי גבינות. הראשונה עטופה עלי גפן שהופך את הציפוי החיצוני למעט קשה וחמצמץ יותר. מזכירה קממבר- די קלילה ונימוחה. עדי אמר שהטעם שלה די עדין והוא חושב ששווה להתחיל איתה ואני מסכימה איתו. הגבינה השנייה שהזמנו הייתה גבינה קשה בשם ארבל. הסיבה לבחירה היא כי באתי עם עדי *ארבל*. זוהי גבינה עונתית שהטעם והמרקם שלה תלוי במה שהעיזים אוכלות (מפני שזה משפיע על טעם החלב וסוג הגבינות אותם הם מכינים). הגבינה היתה טעימה, אבל אני מודה שטעמתי אצלם גבינות טובות יותר בעבר (תום למשל עשירה יותר, ממליצה גם על גבינת 'מוני' שלא הייתה הפעם כי זה לא העונה). בסוף הזמנו גבינה נוספת שהיא גם יחסית רכה מבפנים וקראסטית מבחוץ. הגבינה מצופה בפחם והייתה יותר ארומטית, עם טיפה חריפות, ותחושה שהיא מעט 'מעושנת'. מזכירה בסגנון שלה גבינת ברי. היא הייתה ממש טובה ומומלצת למי שאוהב\ת גבינות קצת יותר כבדות, אך עדיין לא ממש נחשב כבד...

שנשב? (תראו את הנוף!)

בנוסף לכל הטוב הזה, יש גם תוספות אחרות כמו יוגורט, דבש, גבינת לאבנה (יחסית עדינה, ולא מרגישים חזק את העיזים), עגבניות מיובשות (ממליצה ממש, נראה ששמים שם חומץ ודבש וזרעי כוסברה, ועוד כמה דברים ארומטיים שטרם פיצחתי מה הם, ולא הסכימו לגלות לי את הסוד. יש יאמרו שזה מתוק או דומיננטי מידי), זיתים שחורים רכים ומעולים (גם מקומיים, נראה כמו כבישה במלח, והתבלון מעט דומה למה שיש בעגבניות), לָאפות (עובד טוב עם הלאבנה). כמו כן ניתן להזמין בקבוקון יין, מתוך מבחר מצומצם יחסית. עדי ואני הזמנו יין לבן שרדונה, לאפה, לאבנה, זיתים ועגבניות מיובשות.

דברים שהייתי מוסיפה ושאר המלצות: אני מאוד אוהבת את המקום והאווירה. יש דברים שכן הייתי מוסיפה לתפריט כמו למשל הגשה של side dish של פירות, ריבה, או אגוזים. כמו כן את הגבינה שמצופה בעלי גפן הייתי שמחה לנסות עם יפרח- חושבת שזה יכול להיות חמוד מאוד להגיש את זה יחד. 

עוד המלצה שלי היא לקנות את הגבינות ולצאת לפיקניק משלכם...

מה בתפריט?

הערות ושינויים בשל מגבלות הקורונה: כרגע הביקור במקום טיפה מורכב יותר כי המקום פועל בכפוף למגבלות התו הסגול. אי אפשר לעשות טעימות והכל ארוז, כך ששצריך לשמוע את תיאור הגבינות ולבחור. כמו כן, בשגרה המנות מוגשות על מגש עץ עם כלים רגילים וכוסות יין. כעת זה חצי כח ויש גם לא מעט חד פעמי. אותי אישית זה די מבאס, הן אקולוגית, והן מההיבט הויזואלי של איך דברים מוגשים. אז שוב, שווה לשקול לבוא להכיר, לתמוך, ולקנות משם גבינות בטייק-אווי לבית או לפיקניק ואחרי הקורונה לבוא לשבת בהזדמנות בשביל החוויה המלאה. למי שזה לא מפריע, שבו כבר עכשיו, בתכל'ס אפילו עוד יותר שקט ונעים מהרגיל וגם השולחנות באוויר הפתוח וממש רחוקים אחד מהשני...

הגעה: כדי להגיע חפשו בווייז "שי זלצר עיזים וגבינות" (לא בגוגל מאפס, שם המיקום מצריך ללכת ברגל בתוך קוצים ואבנים). אחרי החניון של הסטף תרדו בכביש מעט צר, בסוף הדרך תעברו לכביש עפר קצרצר אבל הוא אפשרי לרכב משפחתי רגיל וגם לאופנוע.

ואז בסוף כל השפיות הגיעו לשאול איך היה

הערה אחרונה: המקום פתוח בשישי ושבת בלבד 11:00-17:00, אין תעודת כשרות, אבל הכל צמחוני.

לדף הפייסבוק של המקום