בורגר מרקט

אבי אבלו עלה מארצות הברית בגיל 16 ועזב את עבודתו כפסיכולוג ארגוני כדי להראות לעולם את ישראל האמיתית. את זה הוא עושה באמצעות כל פלטפורמה טכנולוגית אפשרית ועם חיוך גדול - החל מהפקת הסרט משחק ביתי ועד ניהול מיזם IsraelUnwired . פלא שגם את הביקור בבורגר מרקט שבשוק מחנה יהודה הוא החליט לסקר באמצעות פוסט לייב בפייסבוק? צפייה מהנה ומעוררת תיאבון!

לאתר המסעדה

רנדבו

מסעדות צרפתיות זה אתגר. לא משנה איפה הן בעולם, הצוות במקום יופתע אם נכנס למקום מבקר שאינו דובר צרפתית. בדיוק משום כך החלטתי שלמסעדת רנדבו אקח איתי את אילנה צרפתי, שהגיעה אלינו מדרום צרפת. וגם כי זו הזדמנות מצוינת למפגש עם אחת העלמות היותר מוצלחות שיש לירושלים להציע. הנה מה שיש לאילנה לספר לכם על המקום.

יום ראשון, השעה שבע בערב. כנראה שהפעם עדי התקשה במיוחד למצוא אורח לבלוג שלו, כי הוא עושה
מאמצים רבים לשכנע אותי ללוות אותו. הטיעון שלו – אני צרפתייה, למסעדה יש שם צרפתי, אז זה בהחלט רעיון
ג-א-ו-נ-י שנלך ביחד. האמת שגם בלי שיכנועים הייתי באה, אבל צריך לדעת לשחק אותה קשה להשגה לפעמים. ומי לא אוהבת גבר שמתאמץ?

שעה ורבע מאוחר יותר, אנחנו נפגשים מחוץ למסעדת Rendez-vous (נהגה – רנדבו, "מפגש" בצרפתית). המסעדה שוכנת במבנה אבן, משובצת בשולחנות עץ ומראות ענק שמעטרות את הקירות, בפינת דרך בית לחם ורחוב רבקה בבקעה. למרות שלא הזמנו מקום, המסעדה רק בחצי תפוסה כך שאנחנו מוצאים מקום שקט בחוץ ללא בעיה. אני מודה – זאת לא פעם ראשונה שלי כאן, בכל זאת מסעדה צרפתית ואני צרפתייה... אבל זאת פעם ראשונה של עדי, אז זה נראה לי מצדיק פוסט בבלוג שלו.

רנדבו. מצדיק פוסט!

אנחנו מוקפים בדוברי צרפתית, אבל אנא מכם אל תראו בכך דרישת סף. אם כי יש להודות, במבט לאחור – עדי צדק. אם כבר ללכת למסעדה צרפתית, עדיף עם דוברת צרפתית. המלצרית שלנו מביאה תפריטים בעברית, אבל מרגישים שכל הסיטואציה הזאת לא טבעית לה והיא שואלת את עצמה "איך ישראלים הגיעו לכאן בכלל?"

באופן מפתיע, למרות שאנחנו יושבים על דרך בית לחם, הרעש של הרחוב לא מפריע לנו לדבר על כל מיני דברים שטותיים, וגם על דברים רציניים יותר, כמו מה נבחר הערב מהתפריט העשיר? אין ספק שבין סוגי הפיצות, הפסטות והקרפים המלוחים הרבים, עדי מאבד את הצרפתית שלו. אבל אני אוהבת לעזור (= להחליט עבור אחרים) ואין לי בעיה לעשות זאת גם הפעם. אני אוהבת את הפיצות שלהם, אבל הערב, לכבוד הבלוג, אני מעדיפה לנסות מנות חדשות. אנחנו נתחיל עם תפוחי אדמה מוקרמים בשלוש גבינות ופסטה חריפה בסגנון סיציליאני. כל זאת בהתייעצות עם עדי, אני לא איזה דיקטטור אכזר.  אני מגלה שעדי אוהב חריף, כמוני!

תאמינו או לא, מתחת לכל הגבינות הללו יש תפוחי אדמה.

המנות יגיעו אלינו רק בעוד 25 דקות, לבשל תפוחי אדמה בתנור לוקח זמן וכפי שנגלה בהמשך, ההמתנה הייתה שווה לגמרי. שנינו מנצלים את הדקות האלה לעיין בתפריט. המטבח צרפתי-איטלקי, והוא מתאים לחובבי גבינות ריחניות וחזקות. בתפריט יש מנות די מקוריות (לפחות לישראל) כמו קרפ קממבר, קרפ גבינת רקלט, ופיצות על בסיס שמנת, גבינת עזים ודבש. כפי שאמרתי – לחובבי גבינות. אבל הם לא שכחו את הקהל הטוניסאי שלהם ויש להם גם אוסף פיצות על בסיס טונה ואנשובי (בלי גבינה בכלל). למי שביקר במסעדות כשרות בצרפת, יש כאן בהחלט אווירה של הרובע 19 בפריז. האיכות לא פחות טובה והמחירים סה"כ סבירים.

המנות שהזמנו סוף סוף מוגשות, עדי מתחיל עם הפסטה, אני עם תפוחי האדמה. באמצע הדרך, נתחלף. אני מרוצה מאוד מתפוחי האדמה שהזמנתי. עדי מסופק שזאת מנה ששווה להזמין במסעדה – "תפוחי אדמה אני יכול להכין בבית" הוא אומר לי. אבל תערובת הגבינות, ובתוכה גבינת רוקפור, מעניקה טעם ייחודי שלא כזה קל להשיג בבית.

יש עוד משהו כאן שאין לו בבית – השמן החריף. אתם בטח חושבים "עכשיו היא סתם ממציאה". ובכן אני לא... בכל מסעדה חלבית כשרה בצרפת, תמצאו על השולחן תערובת של שמן ופלפלים חריפים. לא לבעלי לב חלש, ראו בזאת אזהרה. אבל זה בהחלט מוסיף טעם (והרבה קלוריות) לכל המנות. עדי ואני משתמשים בשמן כאילו זה הדבר הבריא ביקום, ואנחנו לא מתחרטים. חיים רק פעם אחת.

השמן החריף - טבסקו משודרג

הפסטה הסיציליאנית מורכבת מאנשובי, צלפים, שום ועגבניות. והיא טעימה מאוד. תוך כדי שאנחנו אוכלים, עדי מעביר לי הרצאה על דייטינג מפרספקטיבה של גבר. אני לומדת דבר אחד או שניים, זה לא יכול להזיק. פעם הבאה שתפגשו אותו, אל תהססו לשאול אותו; אין ספק שהוא מאוד נהנה להיות, בפעם הראשונה הערב, זה שיודע. זה מתחיל להרגיש קצת כמו מפגש חברות – אבל לא אגיד זאת כאן כי הוא עלול להיעלב.

מסיימים לאכול, שנינו מפוצצים, ומסכימים שאכלנו מספיק. ואז המלצרית באה אלינו ומדברת על תפריט קינוחים משובח, יש להם כאן טירמיסו אוורירי וקליל, יש להם קרם ברולה , עוגת מוס שוקולד, עוגת גבינה. הכל נשמע די מדהים לאוזניים השבעות שלנו.

עדי אומר לי – "אולי נוותר, אכלנו מספיק לערב, לא?".
עליתם עליי? עדי לא אמר זאת, אני אמרתי זאת, הוא כמובן אומר בואי נזמין כמה.
בחיים צריך לדעת להתפשר, ואנחנו מזמינים קרם ברולה אחד לשנינו. לא התאכזבנו ולא השארנו (= עדי לא השאיר) זכר של קרם במחבת הקטן.

ברולה ברולה צא החוצה, אמא ואבא יקנו לך חילזון

הדבר היחיד שהיה חסר בארוחה הדי מושלמת הזאת היה כוס יין טוב. אין להם כאן תפריט יין, יש להם כנראה סוג יין אחד שניתן להזמין ממנו כוס או בקבוק. אני לא ‘wine connoisseur’, אבל יין זה לא צחוק ואני מאוד מעודדת אתכם לקחת, גם אתם, איפה שלא תהיו, את היין שלכם ברצינות.

מזמינים חשבון. אני מרגישה שהערב מגיע לסופו, סה"כ נהניתי יותר מאשר לראות עוד סדרה בבית וקצת פחות מיום ספא עם חברות.

עדי מלווה אותי עד הבית (50 מטר מכאן) וכמו ג'נטלמן אמיתי מודה לי על ערב צרפתי נעים ומיוחד. הוא מתקרב אליי, הרוח השרבית נושבת בגבינו ויש כוכבים בשמיים. אני מרגישה צמרמורת בכל הגוף, ואז הוא לוחש לי – אילנה. אני מסמיקה. "יש לך ג'וק ענק על הצוואר".

הסוף.


לדף הפייסבוק של המסעדה