יום ראשון, 6 ביוני 2021

נחמן

מיכל יזרלביץ היא המייסדת של דאבל, אתר היכרויות חדשני ששומר על הפרטיות של המשתתפים בו ומפקס אותם להצעות רלוונטיות בלבד. רגע לפני שהאתר חוגג חצי שנה של פעילות, הזמנו את מיכל למסעדת נחמן הנהדרת, לתת לנו כמה הצעות על קולינריה, דייטים והקשר ביניהם... 

ביום ראשון הלכנו לבדוק את נחמן, מסעדה חלבית בכיכר המוזיקה. הלכנו במסגרת הבלוג מאכלי י-ם, או כמו שעדי מכנה זאת: ציונות קולינרית. איזה פרויקט גאוני. כמה מתאים לעדי היצירתי (הערת העורך: תפסיקי עם זה עכשיו) לחבר הרבה דברים ולרקוח משהו חדש מיוחד שכולל אוכל, ציונות, מקומות חדשים, פרגון לעסקים, במה לפרויקטים חברתיים, ולשבת עם אנשים :)

תכירו את מיכל. כדאי לכם!

כעת נספר על נחמן: המסעדה מבוססת על המטבח האיטלקי, שכידוע, הוא מעולה. כמו יתר המסעדות במתחם, גם נחמן כשרה (ואפילו למהדרין!). יש לכך סיבה, זה לא במקרה (נראה אם מישהו יודע...). המסעדה מעוצבת בטוב טעם וניכרת בה ההשקעה הרבה.

התחלנו, כמה מפתיע, במנות פתיחה. למנה הראשונה הראשונה הלכתי על בטוח: כרובית מטוגנת, כי זה תמיד טעים. כאן הכרובית מוגשת עם טחינה וסילאן (מזכיר חציל אה? אבל ממש לא). מנה ראשונה שנייה שלקחנו הייתה הארנצ'יני - כדורי ריזוטו מטוגנים במילוי מוצרלה נמסה בדיוק כמו שצריך על מצע רוטב עגבניות. מנה ראשונה שלישית והכוכבת של אגף הראשונות בתפריט, היא האגז בנדיקט: בריוש קלוי היטב ועליו ביצים עלומות, סלמון מעושן (בכמה רמות מעל הרגיל), רוטב שמנת ותרד. ממש נחמן סטייל! זו מנה שנהנים ממנה כמו בורגר טעים, וגם הגובה שלה כזה (בגובה של המנה רמזתי על אזהרה מאוד ספציפית למי שעלולים להיות מובכים מהתעסקות עם מנה שכזו במצבים מסוימים...).

מבט על שלל מנות ראשונות

לסיכום החלק הזה, אני מתקשה לענות על השאלה באיזה מנת פתיחה כדאי לבחור? בניגוד לדייטים, אולי הפעם כדאי לבחור פשוט בכולן, שנראות טעימות ומיוחדות...

למנות העיקריות בחרנו בקנלוני תרד, שלווה ברוטב שמנת, פטה פרמזן, תרד, ערמונים ועגבניות מיובשות. עוד מנה טובה, אבל כזו שעלולה להיות מורכבת לאכילה. רק אומרת... לצדו הזמנו סלט לורנט, שהסתבר לא באמת כסלט אלא כצלחת יפה שחציה פרוסות עגבנייה ועליהן פרוסות מוצרלה (קצת כמו סלט קפרזה, רק שבמקום עגבניות שרי יש עגבניות רגילות) וחציה מגוון עשיר של ירקות על הגריל בסגנון מיוחד. היה טעים, אבל אני מודה שמנות פתיחה גנבו את ההצגה.

וביניהם: שתי מנות עיקריות

איך אפשר בלי קינוח? לטובת הקינוח בחרנו להיכנס פנימה כדי להרגיש את המסעדה גם מבפנים. את הקינוח בחרנו באמצעות משחק דייטים שעדי פיתח: כל אחד בתורו פוסל קינוח אחד מתפריט הקינוחים. הקינוח (או שניים, תלוי בגודל הפיתוי ורמת הרעב) שנשאר אחרון - נבחר. לאחר התלבטות קלה עם המלצרית הנחמדה שליוותה אותנו לאורך כל הערב, הלכנו על מינה טומיי, קינוח שמלא בכל טוב: שברי ביגלה מלוח עם שוקולד וקצפת, תחתית שוקולד לבן, עוגיות אוריאו, קרם נוגט בציפוי שוקולד ואגוזי לוז. גם מתוק גם מלוח. מוש. לצד זה לקחנו שתייה חמה. עדי על הסיידר ואני על התה. 

3 ראשונות ו-2 עיקריות הן לא סיבה לוותר על קינוח

הגיע שלב הסיכום... איך לסיים? מאיפה להתחיל? המקום יפהפה, השולחנות ערוכים ומזמינים, התזמורת המנגנת מלווה את השיחה, מזג האוויר המושלם של ירושלים בערבי האביב, המיקום המושלם שמסתתר במרכז העיר כפנינת חמד בתוך ההמולה, האוכל הטעים, השירות הלבבי ואפילו הכשרות - מהודרת!

עד כמה התרשמתי לטובה? מאד. וממליצה בחום לפעם הבאה שאתם באזור, ואפילו להגיע במיוחד!


לאתר של המסעדה


יום רביעי, 26 במאי 2021

סימה

את מתן גדליהו, חוקר כלכלת ישראל, פגשתי לראשונה בתכנית אדם סמית' של מכון ארגמן. בתכנית דיברנו על כלכלה, מדיניות וחברה חופשית. בדיוק אותם נושאים עליהם דיברנו אצל סימה, מסעדת בשרים מעולה המקשטת את רחובות ירושלים מאז 1969. איך היא עוד לא הייתה בבלוג? שאלה טובה. אבל אף פעם לא מאוחר לתשובה...

בערב ירושלמי קריר, כשברקע הרמזים להפסקת אש, יצאנו עדי ארבל ואני לשוק מחנה יהודה במטרה למצוא מקום בו נוכל להתנתק במעט מאירועי השבוע שחלף. ומה משכיח צרות טוב יותר מאוכל ירושלמי חם ומנחם? התיישבנו במסעדת סימה הוותיקה ברחוב אגריפס, וכדי ליהנות מהאקלים הירושלמי בקשנו לשבת בשולחן בחוץ.

כולם יודעים מה קורה לפלטת בשרים שמופיעה במערכה הראשונה...

חיש קל הגיש לנו המלצר החביב תפריט, והמליץ לנו על הארוחות המשותפות. הארוחות המשותפות כוללות פלטת בשרים, תוספת לכל סועד ומגוון סלטים ים-תיכוניים. ישנם שלוש סוגי פלטות בשרים מתוכם ניתן לבחור, המחיר נע בין 115-145 לסועד. רצינו להתפנק עד הסוף ולכן בחרנו את היקרה ביניהן הכוללת סטייק אנטרקוט, כבד אווז, צלעות כבש ומעורב ירושלמי (מנת הדגל של המסעדה). 

המלצר לקח את הזמנתנו, הודיע קבל עם ועדה שהוא יפנק אותנו גם בחומוס וטחינה על חשבון הבית, ופנה לגרילמן שיתחיל במלאכתו. בינתיים אני ועדי התחלנו לשוחח על ענייני דיומא, על כלכלה, חברה אזרחית ופוליטיקה. במקביל הגיעו הסלטים והפיתות. 

מגוון סלטי הבית על הרחוב הירושלמי

המשכנו לשוחח. ההחלטה לשבת בחוץ התבררה כטובה, מלבד מזג האוויר הנעים, מיקומה של המסעדה על רחוב מרכזי כמו אגריפס מאפשר לפגוש מכרים שבמקרה חלפו במקום, להזמין אותם לשבת איתנו, לשמוע מה חדש ולהיחשף ליוזמות תרבותיות וחברתיות חדשות בעיר.

ואז הגיעה פלטת הבשרים. שרר שקט לכמה שניות. השקט נשבר בהצעתו האדיבה של עדי: "לשים לך סטייק?". לא סירבתי, והמשכנו לאכול ולשוחח. הבשר היה טוב מאוד, בייחוד הסטייק וצלעות הכבש. הוא הגיע חם והיה במידת העשייה הרצויה. המג'דרה שהגיע כתוספת הייתה מצוינת וגם החומוס 'על הבית' היה לא רע בכלל. עם זאת, יש להודות כי ציפינו למגוון רחב יותר של סלטים המלווים את המנה.

פלטת בשרים, לעיונכם

לסיום, איך אפשר שלא, ביקשנו קינוח. מתוך כמה אופציות ביניהן מלבי (עדי לא אוהב), בקלוואה ומוס שוקולד בחרנו בקרם ברולה. האמת שחששתי, מכיוון שלהכין קרם ברולה פרווה הרגיש לי לא אפשרי. התבדיתי, הוא היה לא רע בכלל, כאשר כתחליף לשמנת חלבית, נעשה שימוש מעולה בשמנת קוקוס. להרגשתי הקינוח לא היה מספיק גדול (להרגשת העורך: כי אכלתי לך את רובו, סליחה!). על כך פיצתה הזמנתו של המלצר החביב לשתייה חמה 'על הבית'.

הברולה קטן מדי? ישפוט הציבור!

לסיום יצאנו בהחלט מרוצים (ושבעים). כמובן שלא עזבתי את המקום לפי שדאגתי גם לחברה הטובה שלי, הכלבה מיקה (אשתי צמחונית אז לא יכולתי לדאוג גם לה הפעם). בקשתי מהמלצר לארוז לי בשקית את העצמות שנשארו מצלעות הכבש, אמרנו תודה יפה והתפזרנו איש לביתו. כשהגעתי הביתה מיקה זכתה ליהנות גם היא מהביקור אצל סימה.

כשמיקה פגשה את סימה


לאתר המסעדה


יום שני, 17 במאי 2021

קפה דניה

צריכים משו??? תכירו את איתן פסקר הגיבור, מייסד ומנהל קבוצת החסד צריכים משו???, שעבר לפני לא הרבה שנים לעיר הקודש. עכשיו הגיע הזמן שעוד ירושלמים יכירו אותו ושהוא יכיר את הקולינריה הירושלמית במיטבה. איתן בחר שנלך לבוקר מפנק בקפה דניה שבבית הכרם ושרד כדי לספר לכם מה טוב ומה נעים היה...

בוקר יום ראשון. חברי הטוב עדי ארבל היקר אוסף אותי לארוחת בוקר מפנקת בקפה דניה. קודם כל המיקום באזור היפה של בית הכרם. בדרך אנחנו עוברים ליד מפעל החסד העצום של יד שרה וכבר יש לך הרגשה טובה. איך שנכנסו קבלה את פנינו מלצרית מאוד חביבה שנתנה אחלה שירות בלבביות ומקצועיות מורגשת לאורך כל השהות שלנו במקום. גם המקום עצמו נותן הרגשה נעימה ע"י צמחיה ותאורה יפים שנותנים אווירה מיוחדת.

אז מה היה לנו שם? פירוט בקרוב...

אז מה היה על השולחן? נתחיל מזה שבתפריט הטאבלט שלנו הייתה גם ברכת המזון ועוד פרטים מיוחדים של כשרות שמראים שהם מהדרין לא רק בכשרות אלא גם במחשבה האכפתית.

מנות ראשונות:

פתחנו בכריך מיוחד בשם 'בריוש קריספי סלמון' שהיה טעים להפליא. גם הקרנצ'י של הסלמון המטוגן בשילוב של הסנדוויץ' בריוש הטוב עם הירקות והרבה רוטב מחבר היה מדהים! לאחר מכן עברנו למנה של פולנטה כרובית שבהתחלה הייתה קצת משעממת עד שעדי עלה על הרעיון הגאוני של הוספת מלח ואז היה הרבה יותר טעים.

בריוש הסלמון - יותר נאה מלחמניה יותר טעים מהמבורגר!

מנות עיקריות:

נגשנו למנת הרביולי ארטישוק ירושלמי כשבתכל'ס הרוטב שמסביב לרביולי היה לי העיקר באותה המנה (מה שאיפשר לעדי לחגוג על הרביולי). גם למדתי מעדי שארטישוק ירושלמי דומה בנראות מאוד לשורש ג'ינג'ר אבל כמובן שלא באותו הטעם. משם התקדמנו לסלט הפטריות שהיה מאוד מפנק עם כל שילוב כל הפטריות החמימות, חסה עגבניות, בצל סגול ועוד עם רוטב הטריאקי שלא מאכזב. בקיצור היה טעים מאוד.

חלוקת הגזרות: איתן עף על הסלט, עדי חגג על הרביולי

בשלב הזה כבר היינו די מלאים אבל במסירות נפש ולשם שמים הזמנו קינוח רק בשביל לתעד עבור העולם. ואז קרה פלא גדול! סיימנו בקלות את מנת הקינוח בשם נמסיס שוקולד שהייתה מלאת שוקולד עם קצפת וגלידה שמעלה חיוך! אך אל דאגה, המצפון שלנו נשאר שקט כי המנה הייתה ללא גלוטן...

המלצרית החביבה גם ארזה לנו את הסלט והלחם שנשארו במארז מאוד איכותי ויפה. תכלס זה הוסיף לי כלקוח הרגשה טובה ואכפתית נוספת של המקום. בסופו של דבר יצאתי שבע ומבסוט להפליא!


לאתר של קפה דניה

יום שישי, 30 באפריל 2021

סילו קפה

שרונה שיר זבלודובסקי היא מנהלת פרויקטים במרכז לחקר מדיניות מזה"ת ע"ש בדין. לרגל סיום הקורונה (כוכבית ורייאנט הודי) הזמנו אותה לנהל את פרויקט חקר הקפה ע"ש סילו שבלב המזרח התיכון. התוצאה לפניכם.

מבחינתי ירושלים היא גיחה לחו"ל מבלי לעבור בנתב"ג ולכן כל ביקור נושא בחובו במרבית המקרים הפתעות. אפשר להוציא את הבחורה מתל אביב (AKA אנוכי) אך לא את תל אביב מהבחורה. נעניתי לאתגר שניצב בפניי בחיפוש מקום שיזכיר לי את הנוף האורבני המוכר ושיהיה בו היצע של מנות נטולות גלוטן ונטולות לקטוז. לשמחתי גיליתי את סילו קפה ברשימת המסעדות שעדיין לא הגיעו למאכלי י-ם. בתיאום ציפיות מראש עם המקום, הובהר לי שאין הרבה מנות אך ישנו היצע ואוכל למצוא את עצמי בסבך הרגישויות.

קוף אחרי בן-אדם וכמה מנות אוכל...

בית קפה סילו נחבא אל הכלים וממוקם בסמוך למתחם התחנה. על פי הסושיאל מדיה שלו, ניכר בתמונות שהוא משלב ניחוח תל אביבי יחד עם חוף שליו בסיני. ההזמנה מתבצעת בדלפק, את פנינו קידמה מלצרית יפה, נעימה, שירותית ומתוקה להפליא. בהמשך יסתבר שהיא גם זו שמכינה את רוב העוגות והמאפים שנמכרים במקום. הזמנו כמעט את כל המנות שאני יכולה לאכול על פי הפרמטרים הקודמים: ללא גלוטן וללא חלב (זוכרים?). "אנחנו זללנים... אל תראי אותנו ככה", זרקנו לחלל האוויר בעוד אנחנו מזמינים מנה ועוד מנה.

עם סיום ההזמנה צוידנו בפסל קוף מוזהב קסום שנועד לזהות את השולחן אליו להגיש את המנות שלנו. עדי החליט ובצדק שהקוף יככב בכל התמונות של הפוסט. בינינו? אני חושבת שהוא גם הקמע של המקום, אבל היי אולי אני עכשיו הופכת להיפית, היפסטרית או שילוב של השניים? האם אני עוברת טרנספורמציה? ימים יגידו...

המנה המנצחת של היום!

המנות התחילו להגיע לשולחן: קציצות עדשים ברוטב קארי חריף על מצע של אורז, שקשוקה שהגיעה עם טחינה גולמית ולחם רגיל עם שומשום, סלט עדשים עם גזר וסלק חתוך בפרוסות גדולות, דקות ומושלמות בצורתן יחד עם טחינה גולמית מעל. המנה הכי מוצלחת בעיני הייתה קציצות העדשים שהפתיעו בטעמם הפיקנטי והחריף (בצורה מתונה!) עם נגיעות מדויקות של קארי. כל ביס היה טעים מקודמו.

במעבר חד לשקשוקה, שהייתה בגודל של מנה אישית אציין שטעמה היה טוב. כוח ההרגל הוא שאני אוכלת את השקשוקה של אמי והיא מתובלת בפלפלים חריפים אז כאן ההשוואה הייתה אוטומטית אבל אפשר לסכם את המנה כחוויה נעימה. מנה עיקרית נוספת הייתה סלט העדשים עם השורשים שהפתיע לטובה והכניס רעננות למנות המבושלות, אי אפשר לומר שהייתה כאן חדשנות אבל בהחלט אפשר לומר שטעים פה. מחירי המנות העיקריות נעים בין 46 ₪ ל-52 ₪.

בגזרת השתייה, הזמנו תה קר ואת משקה הבית המתוק שהוא שילוב של אפרול עם מיץ (יש גם ורסיה מרירה אבל לא הגענו אליה). התה הקר שהזמנתי היה נחמד אבל חסר מעוף, בהזמנה ביקשתי שיגיע עם עשבים, נענע, לימונית או אחד מחבריהם אך ההסבר היה שהם נמצאים בתערובת ופה הרגשתי שהתה לא קיבל את מקומו הראוי לו ומבחינתי הוא מדורג הכי נמוך מבחינת כל ההיצע של הארוחה הזו. משקה הבית המתוק הוא פינוק של שעות אחה"צ, משקה אלכוהולי קליל ביותר. אפרול שהוא קרוב משפחה של קמפרי שרוצה להיות קמפרי כשהוא יהיה גדול עם מיץ. עבורי המשקה היה מתוק מדי, אני אישית שייכת לז'אנר של המריר ומלוח בארוחה. מחירי השתייה נעים בין 14 ₪ ל-36 ₪.


מה היינו עושים בלי קוף הזהב?

חיש מהר זללנו את כל המנות והשתייה והחלטנו להזמין את סלט הכוח! מיהו סלט הכוח? אתם שואלים ובצדק. זהו סלט עגבניות שרי עם בצל סגול פרוס דק דק על טחינה גולמית מושלמת. כי מי יכול לעצור אותנו בארוחה הזו? אז כן גם סלט כוח היה כאן וחשתי את עצמי מינימום וונדר וומן כולל הגובה של גל גדות אחרי שאכלנו אותו.

מהי ארוחה ללא קינוחים אני שואלת אתכם? איפה שמחת החיים? ולכן החלטנו לנקוט בגישה פרו אקטיבית ולהזמין גם קינוחים. ניגשנו לדפלק כשאנחנו זוכרים שגם כאן נשארים בגזרת ללא לקטוז וללא גלוטן, ומזמינים קרטיבי PALETAS בטעמי מלבי טבעוני ופיסטוק.

קרטיב המלבי היה מושלם, כל ביס נימוח בפה אומנם לא חשתי בשום דמיון למלבי אורגינל בתצורה המוכרת אבל היי, היה טעים ומבחינתי זה מה שחשוב. לא נהיה קטנוניים, בכל זאת אנחנו בווייב של סיני ודאון טאון איפשהו אז לא נהרוס את המסיבה.

לקינוח: שכחנו את הקוף!

כאילו כל זה לא מספיק, הזמנו גם כדורי תמרים שהגיעו מעט קטנים אך טעימים להפליא ובמתיקות מדויקת כזו שעושה חשק לעוד כדור. בלב רציתי להזמין המון כדורי תמרים, אבל אנחנו יותר משנה בתוך הקורונה ועוד לא חזרתי לכושר שיא... קיבלתי החלטה שלא לקפוץ מעל הפופיק והסתפקנו בשלושה כדורים. אם הייתי מרגישה שאפשר לפרגן לעצמי עוד אוכל, אז בהחלט הייתי אוכלת חמישה כדורי תמרים ושני ארטיקים בלי להניד עפעף...


לדף הפייסבוק של סילו קפה




יום ראשון, 4 באפריל 2021

דוד לאור

מה עושים כשיש בירושלים (והסביבה) שני סניפים של קונדיטוריה מאד מדוברת? ענת שאער, בודקת דגימות קורונה לפרנסתה ומקצוענית בהכנת קינוחים בעצמה, זרמה עם פתרון נועז ושרדה כדי לספר איך חוגג הבלוג את חזרתו לחיים בתום הגל השלישי של הקורונה.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתי למצב שאני מתארחת במאכלי י-ם בפעם השנייה?! הרי זה חוק יסוד שלא מתארחים בבלוג פעמיים. אז ככה, הכל התחיל באהבה הגדולה שלי לשלג וברצון להוכיח עד כמה אני אופטימית חסרת תקנה. הזמנתי את חבריי היקרים להתערבות פייסבוקאית על השלג. אם יורד שלג, אני מנצחת וזוכה בקפה ומאפה ואם אני מפסידה, כל מי שהתערב איתי זוכה במארז עוגיות חמאה מעשה ידיי. 

להפתעתי הרבה עדי, סרבן התערבויות ידוע, נאות להתערב. כלל ידוע הוא שלא חוסמים עדי בטיפשותו ולכן אי לכך ובהתאם לזאת, שמחתי לי בשקט בשקט וחיכיתי בציפייה לניצחון המתוק. כמה חודשים קדימה, יורד שלג, מתבטלות לי שתי משמרות לילה וירושלים צוהלת ושמחה! בעודי בונה לו"ז קפה ומאפה, אני פונה לעדי שלא מבין מה אני רוצה מחייו וכשאני שולחת תיעוד של ההתערבות הוא מנסה להבין מי השתלט לו על היוזר. 

לזכותו של עדי ייאמר שכשהפנים את ההפסד, אמר שאם כבר הולכים על קפה ומאפה, נעשה את זה בסטייל בקונדיטוריה הצרפתית של דוד לאור שטרם הספקנו שנינו לבדוק. הצעתי שנכתוב על הביקור לבלוג, ולהפתעתי ולמרות חוק היסוד האמור, עדי הסכים. אז אולי הבחור כן יודע להפסיד בכבוד. 

מנצח ומפסידה. אל תגלו להם מי זה מי.

כך קרה שקצת לפני פסח הגענו מצוידים בעדי רעב לקונדיטוריה ששוכנת במיקום לא שגרתי בין מוסך לקצבייה באזור התעשייה במבשרת ציון. מכיוון שהגענו בשעה קצת פחות אופטימלית, הלכנו על הקונספט של לקחת קצת מכל מה שנשאר וליהנות. 

להלן האוסף: קרואסון במילוי פלפל ופטה; קרואסון במילוי גבינה עיראקית וסלק, פונדנט מרציפן; מקרונים במגוון טעמים (אננס-קוקוס, פיסטוק וארל גריי), קוביית פררו רושה וערמון מסוכר. הלכנו לשבת בפארק חביב סמוך לקסטל והתחלנו במלוחים. 

מנה ראשונה

הקרואסון עם הסלק והגבינה העיראקית היה חביב עם חתיכות סלק גדולות מדי לטעמי. קיבלנו המלצה לא לחמם את הקרואסונים אבל ההמלצה שלי היא ברורה: חממו בקטנה. זה תורם לרכות המאפה ולהדגשת טעם החמאה. הקרואסון עם הפלפל והפטה היה המוצלח מבין השניים. הבצק היה רך יותר ורטוב ובכלליות השילוב של גבינה ופלפל תמיד מנצח. אחלה מאפה!

עברנו למתוקים והתחלנו בשלושת המקרונים- פיסטוק, ארל גריי ואננס וקוקוס. אני מודה שאני לא מתה על מקרונים כקינוח ולא מבינה על מה המהומה, אז יחסית לקינוח שאני לא אוהבת בכלליות אגיד שהם היו סבבה. במקרון הארל גריי ממש הרגשתי שאני אוכלת תה וזה מפתיע כי כשמדובר בטעמים לא שגרתיים אני מצפה לנגיעות טעם ולא לטעם במלואו. בהחלט מעניין. מצרפת פה את חוות הדעה של עדי שהיא קצת יותר אמינה. קבלו אותה במחיאות כפיים! עדי: הם היו נחמדים מאוד (וזאת הסיבה קוראים יקרים שעדי לא כותב ביקורת מסעדות). 

עברנו בסקרנות לפתוח את הערמון המסוכר. ובכן, התגובות של עדי ושלי למראה הערמון היו בהייה ותהייה עם ראש נטוי לצד. כמו שתוכלו לראות בתמונה, הקינוח הזה מעורר אסוציאציות מעניינות (לא חייבים לשתף). החשש שלי חוץ מהמראה, היה שזה יהיה קינוח עמוס סוכר ובלתי אכיל בעליל אבל לשמחתנו הרבה, טעינו. הטעם הערמוני נותן קונטרה טובה למתיקות ויש כאן פוטנציאל גדול לנשנוש ממכר וטעים מאוד. 

פעם זה היה ערמון

נמשיך לקוביית פררו רושה שהייתה מצוינת. מתוקה מאוד אך לא עמוסת סוכר כמו הגרסה התעשייתית. אה כן, הערה חשובה: צריך ליטר וחצי מים ליד כל המתוק הזה. משם קינחנו בפונדנט מרציפן. וואו!!! מרקם שוקולדי מושלם וסמיך עם עיגול מרציפן באמצעו. הקינוח התחסל כולל הפירורים למרות שכבר היינו מפוצצים. ללא ספק הקינוח המנצח בסדרת המתוקים.

בעוד אנחנו יושבים על ספסל ומדסקסים בקטנה על הבחירות והחיים כמו שתי הריוניות חמודות בחודש שלישי עם קינוחים מתוקים בבטן, עדי זורק כבדרך אגב שיש לו הרהורי כפירה. כשאני שואלת אותו לפשר העניין הוא מעלה הצעה מטורללת לגמרי: ללכת לסניף השני של דוד לאור בבקעה ולהמשיך שם את הביקורת. כמובן שהסכמתי!

מזכרת לסיכום חלק א'

כבר כתבתי בביקורת הקודמת על היכולת המופלאה של עדי להשרות אכילה על הסובבים אותו. נשבעת לכם, הבן אדם מצמיח קיבות. אז לכבוד הביקור השני שלי בבלוג, קבלו לראשונה, ביקורת בשני חלקים...

הגענו שמחים ומתוקים לסניף ברחוב גדעון בגישת השאריות. מדובר בדוכן קטן וחביב, ממש קיוסק שכונתי שכזה השוכן בין מגרש ספורט לבית ספר ובנייני מגורים. הפעם הלכנו על קרואסון עם גאודה, חמאת כמהין ועלי רוקט, מאפה שוקולד פיסטוק, קפה (חלק חשוב בזכייה בהתערבות) ומיץ אגסים טבעי. בקטנה ממש, הקינוח של הקינוח.

חלק ב' (תמונת אילוסטרציה)

הקרואסון היה טעים מאוד, יותר קראנצ'י מקודמיו וחוסל בקלילות. עדיין ממליצה לחמם מעט לפני שאוכלים. המיץ אגסים שימש כמשקה מרענן במעבר בין המלוח למתוק. לאחר מכן עברנו למאפה שוקולד פיסטוק שהיה מעולה אבל למרבה ההפתעה, לא הכיל פיסטוק בשום צורה. חיפשנו. עדיין, גם בלעדיו הוא היה מעולה.

אחרון חביב, הגיע הקפה המיוחל. הכינו לי רותח כמו שאני אוהבת. קפה מאוד טוב או כמו שאמרה קולגה של עדי שפגשנו, "הקפה הכי טוב באזור". קפה, חשוב לציין, יש לשתות לאט וברוגע. למרות שאלה שני מצבי צבירה שקצת זרים לעדי, הוא עמד בזה בגבורה וחיכה בסבלנות עד ששתיתי את רוב הקפה.

סלפי בסניף המנצח של דוד לאור

לסיכום החוויה, למרות מה שנאמר לנו מחברים שביקרו בשני הסניפים, החוויה היותר טובה הייתה בסניף בבקעה. הסביבה הייתה יותר ידידותית ומזמינה לשבת בניגוד למיקום של אזור תעשייה וזה משפיע על החוויה הכוללת. בשניהם המאפים היו טעימים. המלצה - לחמם מאפים. טעים יותר ככה. תודה רבה רבה לעדי על הפינוק וההשקעה מעל ומעבר. היה ממש כיף. 

אמרתי לכם שהבחור יודע להפסיד בכבוד. 


לדף הפייסבוק של דוד לאור

יום ראשון, 6 בדצמבר 2020

ההמבורגר של שגב

עורך הדין יאיר אריאלי הוא בחור בעל מוח חריף, לב זהב וטעם משובח שבימי שיגרה תורם מכישוריו למשרד האנרגיה ולמשק הגז הטבעי. השילוב הקטלני של התכונות הללו הביאו אותו להתארח במאכלי י-ם ולספר לכם על מה שלדעתו הוא ההמבורגר הכי שווה בירושלים.  

לפני זמן לא רב, מצאתי את עצמי בערב ירושלמי קריר בקצהו הרחוק של גן סאקר, נעלי ספורט לרגליי ומסכת קורונה מקומטת בכיס של הטריינינג. זאת, במסגרת אחד הפרויקטים האחרונים של עדי, לשלוף ("בהסכמה") חברים נאמנים מכורסתם הנוחה והחמימה, ולהצעידם, בשם הבריאות, ברחבי העיר ופרבריה, לרבות מעיינותיה. כן, גם בדצמבר.

בדרך חזרה הביתה, בצומת עמק המצלבה, חלפנו על פני דוכן "ההמבורגר של שגב", אחד מדוכני האוכל שנפתחו בשטחים פתוחים לאחרונה, בהסכמת העירייה, מתוך רצון לאפשר לתושבים לסעוד, ולמסעדות לשרוד. הייתה זו שעת כושר, תרתי משמע, שהובילה להצעה המפתה הבאה: ארוחה מפנקת משגב, לשם תיקון מאזן הקלוריות המופר. מה שנקרא, ירידה לצורך עלייה.

מבט על על הכתוב מטה

התמורה שנדרשה מצדי לכל הטוב הזה היא התחייבות לשיתוף ממצאי הסעודה אתכם, ק"ק נאמני "מאכלי י-ם". היה לא קל להחליט ובעיקר להתחייב, אבל כאשר על הכף עומדים מפגש קולינרי עם עדי בתוספת הזכות להתארח בבלוג מכובד זה, הרי שמדובר בהצעה שדי קשה לסרב לה (לא שמישהו פה מפחד ממעט קשיים).

המבורגר זה קציצה טעימה בניחוח אמריקאי, והמבורגר זה גם זיכרונות ילדות ירושלמיים. זיכרונות נסיעה באוטו עם אבא לסניף הירושלמי היחיד של בורגר ראנץ' בעמק רפאים, להזמין ספרדי כפול, צ'יפס זיגזג וקולה מעורבבת בסודה, בתקופה שעמק רפאים היה בעיקר הרחוב של בריכת ירושלים, טמבורייה או שתיים, וקולנוע סמדר המתחבא בפינה, עטוף בבתים הקסומים של המושבה. זיכרונות בית ספר, של ריצת חברים מאוטובוס קו 6 לבורגר קינג ע"ה, בתור הזהב שלו בקניון מלחה, לזלול בעונג ובחיפזון ארוחת וופר עם 2 צ'יפס, מהר לפני שיתחיל הסרט בקולנוע גיל שבקומה 2.

אוטו אוכל, כמעט אותו אוכל

מאז, עגלים רבים עברו בים הגדול בדרכם הנה מארגנטינה ושכנותיה, ואין צורך להרחיב על ההתפתחות המשמעותית של סצנת ההמבורגרים הישראלית, שקפצה מספר כיתות בשנים האחרונות, באיכות ובכמות. מגמה זו לא פסחה על ירושלים, כפי שמעידות המסעדות המקומיות הרבות, המתפארות במנת ההמבורגר שלהן.

מגבלות הקורונה מנעו מעדי וממני את אפשרות הארוחה במסעדה עצמה, ואם נודה על האמת, יש בכך כדי לפגוע בחוויה הכוללת של הסעודה, על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בביקורת מסעדות. אך לשמחתי, עם עדי קל יותר להפוך את החיסרון ליתרון, וכך זכיתי בארוחה ביתית וחמימה בדירתו של עדי, בערב ירושלמי גשום ומשמח. כמצופה מעדי, הביקור נכרך גם בסיור חווייתי מודרך בין חדרי הבית, ושיחות מפרות על החיים, מה שלמעלה ומה שלמטה. מומלץ בחום! (יש לתאם מראש...)

ברור שיש גם משלוחים, כאילו דא

עדי אסף עבורנו מבעוד מועד מבחר מייצג ממטעמי המסעדה, וכל מה שנותר לי לעשות היה לברך, לאכול ולהתרשם (ושוב לברך).

סיפור ההמבורגר של שגב מתחיל בניסים שגב, בעלי המקום. ניסים הוא קצב ותיק בעיר, עם ניסיון עשיר בטיפול בבשר, מומחה ביישון ועישון בשר שאת ניסיונו רכש, בין היתר, בקורסי קצבים באיטליה, ניו יורק ועוד. אחרי מספר שנים כשותף בבורגרייה שאת שמה אין להזכיר (מפאת אותה החיה שאינה מעלה גרה), נמאס לשגב לעבוד בשבתות וחגים, והוא החליט לשנות כיוון ולפנות לדרך עצמאית (וכשרה). לפני 8 שנים נפתחה הקצבייה שלו ברחוב סם שפיגל, ולפני 4 שנים נפתחה מסעדת שגב בורגר הכשרה, בצמוד לקצבייה (הכשרה למהדרין). סניף נוסף של המסעדה נפתח לפני כשנתיים במחנה יהודה.

בשר בקצב הנכון

היתרון הגדול בהחזקות הצולבות המתוארות, הוא שהבשר אצל שגב הוא מאד איכותי, ומאד טרי. לשם הכנת הקציצה, הבשר נטחן ונבדק בקפדנות יום יום על ידי שגב עצמו, ומהקצבייה מגיע ישירות לשתי המסעדות.

המנה הנמכרת ביותר במקום היא הבורגר הקלאסי של שגב (59 ₪ לארוחה), שנטחן מצלעות עגל ומכסה (קצוות) אנטריקוט, אליהם מתווסף שומן של ואגיו (פר שומני במיוחד שמקורו ביפן). אפשר גם לגוון את המנה עם תוספות בלחמנייה כמו בייקון בקר (אסאדו מפורק מהעצם אחרי כבישה של כמה ימים), כבד/חזה אווז מעושן (לא בשבילי), ביצת עין ועוד.

מנת הדגל עמדה בציפיות. הבורגר, שהגיע בלחמנייה חרוכה וטעימה עם ירקות יפים וטריים, היה עסיסי, שומני במידה הנכונה, ופשוט מעולה. הכנפיים בצ'ילי שהזמין עדי (29 ש"ח), שהפתיעו אותנו בחריפות עמוקה - תוצאה של השרייה ממושכת במרינדה, היו טעימות מאד. גם האנטריקוט (80 ₪ ל-200 גרם, ומגיע יחד עם צ'יפס וסלט קטן) היה רך וטוב. עם זאת, הייתי אומר שאנטריקוט שלא נאכל ישר מהגריל הצורב, מאבד לא מעט מהערך המוסף שלו ולכן לא הייתי ממליץ להזמינו במשלוח.

מנת הדגל

עדי, שפחות מתחבר להמבורגרים(??), הלך על קבב הבית בטורטייה (45 ₪), ועשה קולות של הנאה, ככל שהצלחתי לזהות. ככלל, אני את הקבב שלי מעדיף על גריל גחלים, בתוך פיתה עם טחינה, אבל לאחר רחרוחים קלים במטרה לוודא שהקבב אינו מכיל כבש (100% בקר עם שומן ואגיו), טעמתי ממנו גם אני, והטריות והאיכות בהחלט ניכרת גם כאן.

מעבר לבשר, שמגיע כולו מהקצבייה, גם הרטבים המשובחים של שגב נרקחים במקום (ראוי לציון במיוחד בעיניי הוא רוטב המיונז- שום הנפלא), וכך גם התוספות הקלאסיות המתלוות בצד. יוצא הדופן הוא הצ'יפס שמגיע למקום קפוא מחברת תפוגן ומבחינתי זה סבבה לגמרי, כי תכלס, זה הצ'יפס הכי טעים.

לא נעים לראות מסעדה ריקה. קורונה, לכי הביתה!

ועכשיו לנקודה חשובה ביותר. אני אמנם יודע ליהנות מבשר טוב, אבל גם שואף לרסן משמעותית את תאוות הבשרים שלי ולהפחית כמויות. זו הסיבה שבעיניי הבשורה המשמחת ביותר היוצאת משגב, באה דווקא מכיוון מפתיע ונטול בשר, הלוא הוא ה-sensational burger.

המדובר בקציצה טבעונית למהדרין שנכנסה לתפריט בעקבות דרישה מוגברת מצד השכנים של סניף תלפיות, הלוא הם הסטודנטים מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סם שפיגל. שהרי כפי שאומר שגב: כיום, גם הטבעונים הם חבריו הטובים של הקצב. לשם יצירת הקציצה הזו, לקח שגב את הבורגר הטבעוני המפורסם של חברת נסטלה, המבוסס על חלבון חיטה וסויה בתוספת ירקות שעברו ייבוש קל, ושידרג אותו באמצעות הוספת צ'ילי אדום, בצל מטוגן ורכיבים סודיים נוספים שנטחנים כולם יחד. התוצאה היא בורגר טבעוני, עסיסי וטעים להפליא, שאינו כרוך בצער של שום עגל. לא לפספס!

עם סיום הארוחה ובהשראת קריאה בפרשה על יעקב אבינו הנודד, עוד הביע המארח רצון לטיול אפטר-דינר רגלי, לאתר כזה או אחר בעיר. באמת ששקלתי להיענות להצעה, אך הגשם הטוב שהלך והתגבר ככל שנקפו הדקות, הביא אותנו למסקנה שאת הערב הזה מוטב להשלים עם ספר טוב ודרינק חורפי מנחם.

במקום קינוח: סלפי

לסיכום, ההמבורגר של שגב הוא מקום אידיאלי לחובבי בורגרים שיודעים להעריך בשר טרי ומשובח. לא פחות חשוב, אצל שגב ניתן ליהנות גם ממנה עסיסית ונפלאה, נטולת כל בשר. אז אמנם זה לא עדיין הטעם של הדבר האמיתי, אך מותיר בהחלט מקום לאופטימיות גדולה, ביחס לטעמים שניתן להפיק מרכיבים טבעוניים, טעמים שמותר להעריך שעוד ילכו וישתבחו עם הזמן.


לאתר האינטרנט של ההמבורגר של שגב (את ההמבורגר של שגב תוכלו למצוא במבוא סם שפיגל 4 / רח' השקמה 6 / צומת עמק המצלבה).

יום שני, 16 בנובמבר 2020

מפגש השייח'

הקורונה הזו לא באה טוב לאף אחד. בטח לא לעסקי הקולינריה. גם לא לסניפי מפגש השייח', שמשמשים מקום מפגש בירושלים כבר 30 שנה. המזל (שלנו!) הוא שכבר אפשר ליהנות מהמאפים של מפגש השייח' גם בגרסה ביתית וקפואה. כדי לספר לכם על החדשות, הזמנו את מור אביסרור, עובדת סוציאלית קהילתית שעשתה פלאים בעבודה עם העסקים בשוק מחנה יהודה ובקרוב מגיעה לסייע לבעלי העסקים בתלפיות. 

רואה סטטוס בפייסבוק של עדי ארבל: "מי מחבריי חובב בצקים?"
מיד הגבתי: "חובבת בצקים הולך"?
לא ממש ידעתי לאן התגובה הזו תלך. 

אחרי כמה ימים, אני מוצאת את עצמי, יושבת במשרדו של שי נאור, הבעלים והמייסדים של מפגש השייח', מותג ירושלמי ידוע. אתוודא שזו הפעם הראשונה שביקרתי במקום, אבל יאמר לזכותי, שכן, בטח ששמעתי עליו לפני (מי לא שמע?). הכל קרה ביום חמישי האחרון, שעות אחר הצהריים המוקדמות. פגשתי את עדי והלכנו יחד לסניף המרכזי של מפגש השייח' שנמצא בתלפיות. שם נמצאת גם המאפייה של מפגש השייח'.

שי, עדי ועומר. מה אני עושה פה?

הגענו למפגש השייח' ומיד עלינו לפגוש את הבעלים, שי נאור ובנו עומר. אחרי שיחת היכרות קצרה ירדנו לסיור במאפייה, בו צפינו מקרוב בתהליך ההכנה של הסמבוסקים ושאר המאפים: מלישת הבצק ועד שזה מגיע אלינו חם מהתנור. ספוילר חשוב: החל מהשבועות האחרונים המאפים המופלאים הללו משווקים גם באריזה קפואה אותה ניתן להשיג בכל סניפי רמי לוי, ובקרוב גם ביתר הרשתות. כל שנותר לכם הוא להכניס לתנור בבית ולאכול חם מהתנור. 

מה מיני בסמבוסק הזה?

ברשותכם אחזור רגע לסיור. במאפייה (הנקייה!) ראינו את כל התהליך, מלישת הבצק, מילוי המאפה, החיתוך שלו והאריזה. הכל נעשה על ידי מכונות חדישות ומשוכללות. הכל, הכל! יש רק עובד אחד ליד כל מכונה כדי לפקח שהכל עובד כמו שצריך. מחזה מדהים! שנים אנחנו שומעים שבשנים הקרובות יחליפו רובוטים אנשים, ותכלס זה קורה לעינינו ממש. 

מזל שבמקצוע שלי זה לא יקרה, אני עובדת סוציאלית. או שאולי ימציאו רובוט שידע להנהן בראש ולשאול "איפה זה פוגש אותך?"🤔אהה כמעט שכחתי, על הדרך זכיתי גם לעשות הפרשת חלה😉


הטכנולוגיה של העתיד. הטעם של פעם.

אחרי הסיור עלינו חזרה למשרד, ואז הגיע עומר עם מגש מלא בסמבוסקים שיצאו הרגע מהתנור במילויים כאלה טעימים. עדי עף על מילוי הפיצה ואני אישית אהבתי בעיקר את המילוי של הגבינה המותכת עם הפטריות. אלא שמסתבר שנפלנו בסטטיסטיקה... עומר סיפר לנו שבדרך כלל נשים אוהבות מאוד את המילוי של הגבינה המותכת וגברים את הפיצה. ועוד חשבתי שאני ייחודית. 

המפגש עם שי ועומר היה מאד מעניין. שמענו על ההיסטוריה של המקום, איך שי הקים את המאפייה הראשונה בדיוק לפני 30 שנה, למה הוא החליט שהמקום יהיה פתוח 24 שעות (הראשון לעשות זאת בירושלים באותה תקופה!) ועל הצעד היצירתי החדש שלהם להנגיש סמבוסקים במילויים הנדירים שלהם לכלל בתי עם ישראל. 

היכונו לביאת הסחלב

לקינוח קיבלנו סחלב, שהיה פשוט וואו. אחד הטובים שטעמתי! לצדו הגיעו גם מגוון מאפים מתוקים טעימים, כולל רוגלך, שבלולי קינמון ועוד הפתעות שהוכנו כולן במקום. הכל היה טעים וטרי, אכלתי מלא. עדי אכל אפילו יותר. בקיצור, ממליצה ממש לבקר שם ולטעום מכל הבא ליד. מכיוון שזו מאפייה היא פתוחה (כמעט) כרגיל גם בימי הקורונה.


לאתר של מפגש השייח'