יום שישי, 30 באפריל 2021

סילו קפה

שרונה שיר זבלודובסקי היא מנהלת פרויקטים במרכז לחקר מדיניות מזה"ת ע"ש בדין. לרגל סיום הקורונה (כוכבית ורייאנט הודי) הזמנו אותה לנהל את פרויקט חקר הקפה ע"ש סילו שבלב המזרח התיכון. התוצאה לפניכם.

מבחינתי ירושלים היא גיחה לחו"ל מבלי לעבור בנתב"ג ולכן כל ביקור נושא בחובו במרבית המקרים הפתעות. אפשר להוציא את הבחורה מתל אביב (AKA אנוכי) אך לא את תל אביב מהבחורה. נעניתי לאתגר שניצב בפניי בחיפוש מקום שיזכיר לי את הנוף האורבני המוכר ושיהיה בו היצע של מנות נטולות גלוטן ונטולות לקטוז. לשמחתי גיליתי את סילו קפה ברשימת המסעדות שעדיין לא הגיעו למאכלי י-ם. בתיאום ציפיות מראש עם המקום, הובהר לי שאין הרבה מנות אך ישנו היצע ואוכל למצוא את עצמי בסבך הרגישויות.

קוף אחרי בן-אדם וכמה מנות אוכל...

בית קפה סילו נחבא אל הכלים וממוקם בסמוך למתחם התחנה. על פי הסושיאל מדיה שלו, ניכר בתמונות שהוא משלב ניחוח תל אביבי יחד עם חוף שליו בסיני. ההזמנה מתבצעת בדלפק, את פנינו קידמה מלצרית יפה, נעימה, שירותית ומתוקה להפליא. בהמשך יסתבר שהיא גם זו שמכינה את רוב העוגות והמאפים שנמכרים במקום. הזמנו כמעט את כל המנות שאני יכולה לאכול על פי הפרמטרים הקודמים: ללא גלוטן וללא חלב (זוכרים?). "אנחנו זללנים... אל תראי אותנו ככה", זרקנו לחלל האוויר בעוד אנחנו מזמינים מנה ועוד מנה.

עם סיום ההזמנה צוידנו בפסל קוף מוזהב קסום שנועד לזהות את השולחן אליו להגיש את המנות שלנו. עדי החליט ובצדק שהקוף יככב בכל התמונות של הפוסט. בינינו? אני חושבת שהוא גם הקמע של המקום, אבל היי אולי אני עכשיו הופכת להיפית, היפסטרית או שילוב של השניים? האם אני עוברת טרנספורמציה? ימים יגידו...

המנה המנצחת של היום!

המנות התחילו להגיע לשולחן: קציצות עדשים ברוטב קארי חריף על מצע של אורז, שקשוקה שהגיעה עם טחינה גולמית ולחם רגיל עם שומשום, סלט עדשים עם גזר וסלק חתוך בפרוסות גדולות, דקות ומושלמות בצורתן יחד עם טחינה גולמית מעל. המנה הכי מוצלחת בעיני הייתה קציצות העדשים שהפתיעו בטעמם הפיקנטי והחריף (בצורה מתונה!) עם נגיעות מדויקות של קארי. כל ביס היה טעים מקודמו.

במעבר חד לשקשוקה, שהייתה בגודל של מנה אישית אציין שטעמה היה טוב. כוח ההרגל הוא שאני אוכלת את השקשוקה של אמי והיא מתובלת בפלפלים חריפים אז כאן ההשוואה הייתה אוטומטית אבל אפשר לסכם את המנה כחוויה נעימה. מנה עיקרית נוספת הייתה סלט העדשים עם השורשים שהפתיע לטובה והכניס רעננות למנות המבושלות, אי אפשר לומר שהייתה כאן חדשנות אבל בהחלט אפשר לומר שטעים פה. מחירי המנות העיקריות נעים בין 46 ₪ ל-52 ₪.

בגזרת השתייה, הזמנו תה קר ואת משקה הבית המתוק שהוא שילוב של אפרול עם מיץ (יש גם ורסיה מרירה אבל לא הגענו אליה). התה הקר שהזמנתי היה נחמד אבל חסר מעוף, בהזמנה ביקשתי שיגיע עם עשבים, נענע, לימונית או אחד מחבריהם אך ההסבר היה שהם נמצאים בתערובת ופה הרגשתי שהתה לא קיבל את מקומו הראוי לו ומבחינתי הוא מדורג הכי נמוך מבחינת כל ההיצע של הארוחה הזו. משקה הבית המתוק הוא פינוק של שעות אחה"צ, משקה אלכוהולי קליל ביותר. אפרול שהוא קרוב משפחה של קמפרי שרוצה להיות קמפרי כשהוא יהיה גדול עם מיץ. עבורי המשקה היה מתוק מדי, אני אישית שייכת לז'אנר של המריר ומלוח בארוחה. מחירי השתייה נעים בין 14 ₪ ל-36 ₪.


מה היינו עושים בלי קוף הזהב?

חיש מהר זללנו את כל המנות והשתייה והחלטנו להזמין את סלט הכוח! מיהו סלט הכוח? אתם שואלים ובצדק. זהו סלט עגבניות שרי עם בצל סגול פרוס דק דק על טחינה גולמית מושלמת. כי מי יכול לעצור אותנו בארוחה הזו? אז כן גם סלט כוח היה כאן וחשתי את עצמי מינימום וונדר וומן כולל הגובה של גל גדות אחרי שאכלנו אותו.

מהי ארוחה ללא קינוחים אני שואלת אתכם? איפה שמחת החיים? ולכן החלטנו לנקוט בגישה פרו אקטיבית ולהזמין גם קינוחים. ניגשנו לדפלק כשאנחנו זוכרים שגם כאן נשארים בגזרת ללא לקטוז וללא גלוטן, ומזמינים קרטיבי PALETAS בטעמי מלבי טבעוני ופיסטוק.

קרטיב המלבי היה מושלם, כל ביס נימוח בפה אומנם לא חשתי בשום דמיון למלבי אורגינל בתצורה המוכרת אבל היי, היה טעים ומבחינתי זה מה שחשוב. לא נהיה קטנוניים, בכל זאת אנחנו בווייב של סיני ודאון טאון איפשהו אז לא נהרוס את המסיבה.

לקינוח: שכחנו את הקוף!

כאילו כל זה לא מספיק, הזמנו גם כדורי תמרים שהגיעו מעט קטנים אך טעימים להפליא ובמתיקות מדויקת כזו שעושה חשק לעוד כדור. בלב רציתי להזמין המון כדורי תמרים, אבל אנחנו יותר משנה בתוך הקורונה ועוד לא חזרתי לכושר שיא... קיבלתי החלטה שלא לקפוץ מעל הפופיק והסתפקנו בשלושה כדורים. אם הייתי מרגישה שאפשר לפרגן לעצמי עוד אוכל, אז בהחלט הייתי אוכלת חמישה כדורי תמרים ושני ארטיקים בלי להניד עפעף...


לדף הפייסבוק של סילו קפה




יום ראשון, 4 באפריל 2021

דוד לאור

מה עושים כשיש בירושלים (והסביבה) שני סניפים של קונדיטוריה מאד מדוברת? ענת שאער, בודקת דגימות קורונה לפרנסתה ומקצוענית בהכנת קינוחים בעצמה, זרמה עם פתרון נועז ושרדה כדי לספר איך חוגג הבלוג את חזרתו לחיים בתום הגל השלישי של הקורונה.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתי למצב שאני מתארחת במאכלי י-ם בפעם השנייה?! הרי זה חוק יסוד שלא מתארחים בבלוג פעמיים. אז ככה, הכל התחיל באהבה הגדולה שלי לשלג וברצון להוכיח עד כמה אני אופטימית חסרת תקנה. הזמנתי את חבריי היקרים להתערבות פייסבוקאית על השלג. אם יורד שלג, אני מנצחת וזוכה בקפה ומאפה ואם אני מפסידה, כל מי שהתערב איתי זוכה במארז עוגיות חמאה מעשה ידיי. 

להפתעתי הרבה עדי, סרבן התערבויות ידוע, נאות להתערב. כלל ידוע הוא שלא חוסמים עדי בטיפשותו ולכן אי לכך ובהתאם לזאת, שמחתי לי בשקט בשקט וחיכיתי בציפייה לניצחון המתוק. כמה חודשים קדימה, יורד שלג, מתבטלות לי שתי משמרות לילה וירושלים צוהלת ושמחה! בעודי בונה לו"ז קפה ומאפה, אני פונה לעדי שלא מבין מה אני רוצה מחייו וכשאני שולחת תיעוד של ההתערבות הוא מנסה להבין מי השתלט לו על היוזר. 

לזכותו של עדי ייאמר שכשהפנים את ההפסד, אמר שאם כבר הולכים על קפה ומאפה, נעשה את זה בסטייל בקונדיטוריה הצרפתית של דוד לאור שטרם הספקנו שנינו לבדוק. הצעתי שנכתוב על הביקור לבלוג, ולהפתעתי ולמרות חוק היסוד האמור, עדי הסכים. אז אולי הבחור כן יודע להפסיד בכבוד. 

מנצח ומפסידה. אל תגלו להם מי זה מי.

כך קרה שקצת לפני פסח הגענו מצוידים בעדי רעב לקונדיטוריה ששוכנת במיקום לא שגרתי בין מוסך לקצבייה באזור התעשייה במבשרת ציון. מכיוון שהגענו בשעה קצת פחות אופטימלית, הלכנו על הקונספט של לקחת קצת מכל מה שנשאר וליהנות. 

להלן האוסף: קרואסון במילוי פלפל ופטה; קרואסון במילוי גבינה עיראקית וסלק, פונדנט מרציפן; מקרונים במגוון טעמים (אננס-קוקוס, פיסטוק וארל גריי), קוביית פררו רושה וערמון מסוכר. הלכנו לשבת בפארק חביב סמוך לקסטל והתחלנו במלוחים. 

מנה ראשונה

הקרואסון עם הסלק והגבינה העיראקית היה חביב עם חתיכות סלק גדולות מדי לטעמי. קיבלנו המלצה לא לחמם את הקרואסונים אבל ההמלצה שלי היא ברורה: חממו בקטנה. זה תורם לרכות המאפה ולהדגשת טעם החמאה. הקרואסון עם הפלפל והפטה היה המוצלח מבין השניים. הבצק היה רך יותר ורטוב ובכלליות השילוב של גבינה ופלפל תמיד מנצח. אחלה מאפה!

עברנו למתוקים והתחלנו בשלושת המקרונים- פיסטוק, ארל גריי ואננס וקוקוס. אני מודה שאני לא מתה על מקרונים כקינוח ולא מבינה על מה המהומה, אז יחסית לקינוח שאני לא אוהבת בכלליות אגיד שהם היו סבבה. במקרון הארל גריי ממש הרגשתי שאני אוכלת תה וזה מפתיע כי כשמדובר בטעמים לא שגרתיים אני מצפה לנגיעות טעם ולא לטעם במלואו. בהחלט מעניין. מצרפת פה את חוות הדעה של עדי שהיא קצת יותר אמינה. קבלו אותה במחיאות כפיים! עדי: הם היו נחמדים מאוד (וזאת הסיבה קוראים יקרים שעדי לא כותב ביקורת מסעדות). 

עברנו בסקרנות לפתוח את הערמון המסוכר. ובכן, התגובות של עדי ושלי למראה הערמון היו בהייה ותהייה עם ראש נטוי לצד. כמו שתוכלו לראות בתמונה, הקינוח הזה מעורר אסוציאציות מעניינות (לא חייבים לשתף). החשש שלי חוץ מהמראה, היה שזה יהיה קינוח עמוס סוכר ובלתי אכיל בעליל אבל לשמחתנו הרבה, טעינו. הטעם הערמוני נותן קונטרה טובה למתיקות ויש כאן פוטנציאל גדול לנשנוש ממכר וטעים מאוד. 

פעם זה היה ערמון

נמשיך לקוביית פררו רושה שהייתה מצוינת. מתוקה מאוד אך לא עמוסת סוכר כמו הגרסה התעשייתית. אה כן, הערה חשובה: צריך ליטר וחצי מים ליד כל המתוק הזה. משם קינחנו בפונדנט מרציפן. וואו!!! מרקם שוקולדי מושלם וסמיך עם עיגול מרציפן באמצעו. הקינוח התחסל כולל הפירורים למרות שכבר היינו מפוצצים. ללא ספק הקינוח המנצח בסדרת המתוקים.

בעוד אנחנו יושבים על ספסל ומדסקסים בקטנה על הבחירות והחיים כמו שתי הריוניות חמודות בחודש שלישי עם קינוחים מתוקים בבטן, עדי זורק כבדרך אגב שיש לו הרהורי כפירה. כשאני שואלת אותו לפשר העניין הוא מעלה הצעה מטורללת לגמרי: ללכת לסניף השני של דוד לאור בבקעה ולהמשיך שם את הביקורת. כמובן שהסכמתי!

מזכרת לסיכום חלק א'

כבר כתבתי בביקורת הקודמת על היכולת המופלאה של עדי להשרות אכילה על הסובבים אותו. נשבעת לכם, הבן אדם מצמיח קיבות. אז לכבוד הביקור השני שלי בבלוג, קבלו לראשונה, ביקורת בשני חלקים...

הגענו שמחים ומתוקים לסניף ברחוב גדעון בגישת השאריות. מדובר בדוכן קטן וחביב, ממש קיוסק שכונתי שכזה השוכן בין מגרש ספורט לבית ספר ובנייני מגורים. הפעם הלכנו על קרואסון עם גאודה, חמאת כמהין ועלי רוקט, מאפה שוקולד פיסטוק, קפה (חלק חשוב בזכייה בהתערבות) ומיץ אגסים טבעי. בקטנה ממש, הקינוח של הקינוח.

חלק ב' (תמונת אילוסטרציה)

הקרואסון היה טעים מאוד, יותר קראנצ'י מקודמיו וחוסל בקלילות. עדיין ממליצה לחמם מעט לפני שאוכלים. המיץ אגסים שימש כמשקה מרענן במעבר בין המלוח למתוק. לאחר מכן עברנו למאפה שוקולד פיסטוק שהיה מעולה אבל למרבה ההפתעה, לא הכיל פיסטוק בשום צורה. חיפשנו. עדיין, גם בלעדיו הוא היה מעולה.

אחרון חביב, הגיע הקפה המיוחל. הכינו לי רותח כמו שאני אוהבת. קפה מאוד טוב או כמו שאמרה קולגה של עדי שפגשנו, "הקפה הכי טוב באזור". קפה, חשוב לציין, יש לשתות לאט וברוגע. למרות שאלה שני מצבי צבירה שקצת זרים לעדי, הוא עמד בזה בגבורה וחיכה בסבלנות עד ששתיתי את רוב הקפה.

סלפי בסניף המנצח של דוד לאור

לסיכום החוויה, למרות מה שנאמר לנו מחברים שביקרו בשני הסניפים, החוויה היותר טובה הייתה בסניף בבקעה. הסביבה הייתה יותר ידידותית ומזמינה לשבת בניגוד למיקום של אזור תעשייה וזה משפיע על החוויה הכוללת. בשניהם המאפים היו טעימים. המלצה - לחמם מאפים. טעים יותר ככה. תודה רבה רבה לעדי על הפינוק וההשקעה מעל ומעבר. היה ממש כיף. 

אמרתי לכם שהבחור יודע להפסיד בכבוד. 


לדף הפייסבוק של דוד לאור

יום ראשון, 6 בדצמבר 2020

ההמבורגר של שגב

עורך הדין יאיר אריאלי הוא בחור בעל מוח חריף, לב זהב וטעם משובח שבימי שיגרה תורם מכישוריו למשרד האנרגיה ולמשק הגז הטבעי. השילוב הקטלני של התכונות הללו הביאו אותו להתארח במאכלי י-ם ולספר לכם על מה שלדעתו הוא ההמבורגר הכי שווה בירושלים.  

לפני זמן לא רב, מצאתי את עצמי בערב ירושלמי קריר בקצהו הרחוק של גן סאקר, נעלי ספורט לרגליי ומסכת קורונה מקומטת בכיס של הטריינינג. זאת, במסגרת אחד הפרויקטים האחרונים של עדי, לשלוף ("בהסכמה") חברים נאמנים מכורסתם הנוחה והחמימה, ולהצעידם, בשם הבריאות, ברחבי העיר ופרבריה, לרבות מעיינותיה. כן, גם בדצמבר.

בדרך חזרה הביתה, בצומת עמק המצלבה, חלפנו על פני דוכן "ההמבורגר של שגב", אחד מדוכני האוכל שנפתחו בשטחים פתוחים לאחרונה, בהסכמת העירייה, מתוך רצון לאפשר לתושבים לסעוד, ולמסעדות לשרוד. הייתה זו שעת כושר, תרתי משמע, שהובילה להצעה המפתה הבאה: ארוחה מפנקת משגב, לשם תיקון מאזן הקלוריות המופר. מה שנקרא, ירידה לצורך עלייה.

מבט על על הכתוב מטה

התמורה שנדרשה מצדי לכל הטוב הזה היא התחייבות לשיתוף ממצאי הסעודה אתכם, ק"ק נאמני "מאכלי י-ם". היה לא קל להחליט ובעיקר להתחייב, אבל כאשר על הכף עומדים מפגש קולינרי עם עדי בתוספת הזכות להתארח בבלוג מכובד זה, הרי שמדובר בהצעה שדי קשה לסרב לה (לא שמישהו פה מפחד ממעט קשיים).

המבורגר זה קציצה טעימה בניחוח אמריקאי, והמבורגר זה גם זיכרונות ילדות ירושלמיים. זיכרונות נסיעה באוטו עם אבא לסניף הירושלמי היחיד של בורגר ראנץ' בעמק רפאים, להזמין ספרדי כפול, צ'יפס זיגזג וקולה מעורבבת בסודה, בתקופה שעמק רפאים היה בעיקר הרחוב של בריכת ירושלים, טמבורייה או שתיים, וקולנוע סמדר המתחבא בפינה, עטוף בבתים הקסומים של המושבה. זיכרונות בית ספר, של ריצת חברים מאוטובוס קו 6 לבורגר קינג ע"ה, בתור הזהב שלו בקניון מלחה, לזלול בעונג ובחיפזון ארוחת וופר עם 2 צ'יפס, מהר לפני שיתחיל הסרט בקולנוע גיל שבקומה 2.

אוטו אוכל, כמעט אותו אוכל

מאז, עגלים רבים עברו בים הגדול בדרכם הנה מארגנטינה ושכנותיה, ואין צורך להרחיב על ההתפתחות המשמעותית של סצנת ההמבורגרים הישראלית, שקפצה מספר כיתות בשנים האחרונות, באיכות ובכמות. מגמה זו לא פסחה על ירושלים, כפי שמעידות המסעדות המקומיות הרבות, המתפארות במנת ההמבורגר שלהן.

מגבלות הקורונה מנעו מעדי וממני את אפשרות הארוחה במסעדה עצמה, ואם נודה על האמת, יש בכך כדי לפגוע בחוויה הכוללת של הסעודה, על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בביקורת מסעדות. אך לשמחתי, עם עדי קל יותר להפוך את החיסרון ליתרון, וכך זכיתי בארוחה ביתית וחמימה בדירתו של עדי, בערב ירושלמי גשום ומשמח. כמצופה מעדי, הביקור נכרך גם בסיור חווייתי מודרך בין חדרי הבית, ושיחות מפרות על החיים, מה שלמעלה ומה שלמטה. מומלץ בחום! (יש לתאם מראש...)

ברור שיש גם משלוחים, כאילו דא

עדי אסף עבורנו מבעוד מועד מבחר מייצג ממטעמי המסעדה, וכל מה שנותר לי לעשות היה לברך, לאכול ולהתרשם (ושוב לברך).

סיפור ההמבורגר של שגב מתחיל בניסים שגב, בעלי המקום. ניסים הוא קצב ותיק בעיר, עם ניסיון עשיר בטיפול בבשר, מומחה ביישון ועישון בשר שאת ניסיונו רכש, בין היתר, בקורסי קצבים באיטליה, ניו יורק ועוד. אחרי מספר שנים כשותף בבורגרייה שאת שמה אין להזכיר (מפאת אותה החיה שאינה מעלה גרה), נמאס לשגב לעבוד בשבתות וחגים, והוא החליט לשנות כיוון ולפנות לדרך עצמאית (וכשרה). לפני 8 שנים נפתחה הקצבייה שלו ברחוב סם שפיגל, ולפני 4 שנים נפתחה מסעדת שגב בורגר הכשרה, בצמוד לקצבייה (הכשרה למהדרין). סניף נוסף של המסעדה נפתח לפני כשנתיים במחנה יהודה.

בשר בקצב הנכון

היתרון הגדול בהחזקות הצולבות המתוארות, הוא שהבשר אצל שגב הוא מאד איכותי, ומאד טרי. לשם הכנת הקציצה, הבשר נטחן ונבדק בקפדנות יום יום על ידי שגב עצמו, ומהקצבייה מגיע ישירות לשתי המסעדות.

המנה הנמכרת ביותר במקום היא הבורגר הקלאסי של שגב (59 ₪ לארוחה), שנטחן מצלעות עגל ומכסה (קצוות) אנטריקוט, אליהם מתווסף שומן של ואגיו (פר שומני במיוחד שמקורו ביפן). אפשר גם לגוון את המנה עם תוספות בלחמנייה כמו בייקון בקר (אסאדו מפורק מהעצם אחרי כבישה של כמה ימים), כבד/חזה אווז מעושן (לא בשבילי), ביצת עין ועוד.

מנת הדגל עמדה בציפיות. הבורגר, שהגיע בלחמנייה חרוכה וטעימה עם ירקות יפים וטריים, היה עסיסי, שומני במידה הנכונה, ופשוט מעולה. הכנפיים בצ'ילי שהזמין עדי (29 ש"ח), שהפתיעו אותנו בחריפות עמוקה - תוצאה של השרייה ממושכת במרינדה, היו טעימות מאד. גם האנטריקוט (80 ₪ ל-200 גרם, ומגיע יחד עם צ'יפס וסלט קטן) היה רך וטוב. עם זאת, הייתי אומר שאנטריקוט שלא נאכל ישר מהגריל הצורב, מאבד לא מעט מהערך המוסף שלו ולכן לא הייתי ממליץ להזמינו במשלוח.

מנת הדגל

עדי, שפחות מתחבר להמבורגרים(??), הלך על קבב הבית בטורטייה (45 ₪), ועשה קולות של הנאה, ככל שהצלחתי לזהות. ככלל, אני את הקבב שלי מעדיף על גריל גחלים, בתוך פיתה עם טחינה, אבל לאחר רחרוחים קלים במטרה לוודא שהקבב אינו מכיל כבש (100% בקר עם שומן ואגיו), טעמתי ממנו גם אני, והטריות והאיכות בהחלט ניכרת גם כאן.

מעבר לבשר, שמגיע כולו מהקצבייה, גם הרטבים המשובחים של שגב נרקחים במקום (ראוי לציון במיוחד בעיניי הוא רוטב המיונז- שום הנפלא), וכך גם התוספות הקלאסיות המתלוות בצד. יוצא הדופן הוא הצ'יפס שמגיע למקום קפוא מחברת תפוגן ומבחינתי זה סבבה לגמרי, כי תכלס, זה הצ'יפס הכי טעים.

לא נעים לראות מסעדה ריקה. קורונה, לכי הביתה!

ועכשיו לנקודה חשובה ביותר. אני אמנם יודע ליהנות מבשר טוב, אבל גם שואף לרסן משמעותית את תאוות הבשרים שלי ולהפחית כמויות. זו הסיבה שבעיניי הבשורה המשמחת ביותר היוצאת משגב, באה דווקא מכיוון מפתיע ונטול בשר, הלוא הוא ה-sensational burger.

המדובר בקציצה טבעונית למהדרין שנכנסה לתפריט בעקבות דרישה מוגברת מצד השכנים של סניף תלפיות, הלוא הם הסטודנטים מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סם שפיגל. שהרי כפי שאומר שגב: כיום, גם הטבעונים הם חבריו הטובים של הקצב. לשם יצירת הקציצה הזו, לקח שגב את הבורגר הטבעוני המפורסם של חברת נסטלה, המבוסס על חלבון חיטה וסויה בתוספת ירקות שעברו ייבוש קל, ושידרג אותו באמצעות הוספת צ'ילי אדום, בצל מטוגן ורכיבים סודיים נוספים שנטחנים כולם יחד. התוצאה היא בורגר טבעוני, עסיסי וטעים להפליא, שאינו כרוך בצער של שום עגל. לא לפספס!

עם סיום הארוחה ובהשראת קריאה בפרשה על יעקב אבינו הנודד, עוד הביע המארח רצון לטיול אפטר-דינר רגלי, לאתר כזה או אחר בעיר. באמת ששקלתי להיענות להצעה, אך הגשם הטוב שהלך והתגבר ככל שנקפו הדקות, הביא אותנו למסקנה שאת הערב הזה מוטב להשלים עם ספר טוב ודרינק חורפי מנחם.

במקום קינוח: סלפי

לסיכום, ההמבורגר של שגב הוא מקום אידיאלי לחובבי בורגרים שיודעים להעריך בשר טרי ומשובח. לא פחות חשוב, אצל שגב ניתן ליהנות גם ממנה עסיסית ונפלאה, נטולת כל בשר. אז אמנם זה לא עדיין הטעם של הדבר האמיתי, אך מותיר בהחלט מקום לאופטימיות גדולה, ביחס לטעמים שניתן להפיק מרכיבים טבעוניים, טעמים שמותר להעריך שעוד ילכו וישתבחו עם הזמן.


לאתר האינטרנט של ההמבורגר של שגב (את ההמבורגר של שגב תוכלו למצוא במבוא סם שפיגל 4 / רח' השקמה 6 / צומת עמק המצלבה).

יום שני, 16 בנובמבר 2020

מפגש השייח'

הקורונה הזו לא באה טוב לאף אחד. בטח לא לעסקי הקולינריה. גם לא לסניפי מפגש השייח', שמשמשים מקום מפגש בירושלים כבר 30 שנה. המזל (שלנו!) הוא שכבר אפשר ליהנות מהמאפים של מפגש השייח' גם בגרסה ביתית וקפואה. כדי לספר לכם על החדשות, הזמנו את מור אביסרור, עובדת סוציאלית קהילתית שעשתה פלאים בעבודה עם העסקים בשוק מחנה יהודה ובקרוב מגיעה לסייע לבעלי העסקים בתלפיות. 

רואה סטטוס בפייסבוק של עדי ארבל: "מי מחבריי חובב בצקים?"
מיד הגבתי: "חובבת בצקים הולך"?
לא ממש ידעתי לאן התגובה הזו תלך. 

אחרי כמה ימים, אני מוצאת את עצמי, יושבת במשרדו של שי נאור, הבעלים והמייסדים של מפגש השייח', מותג ירושלמי ידוע. אתוודא שזו הפעם הראשונה שביקרתי במקום, אבל יאמר לזכותי, שכן, בטח ששמעתי עליו לפני (מי לא שמע?). הכל קרה ביום חמישי האחרון, שעות אחר הצהריים המוקדמות. פגשתי את עדי והלכנו יחד לסניף המרכזי של מפגש השייח' שנמצא בתלפיות. שם נמצאת גם המאפייה של מפגש השייח'.

שי, עדי ועומר. מה אני עושה פה?

הגענו למפגש השייח' ומיד עלינו לפגוש את הבעלים, שי נאור ובנו עומר. אחרי שיחת היכרות קצרה ירדנו לסיור במאפייה, בו צפינו מקרוב בתהליך ההכנה של הסמבוסקים ושאר המאפים: מלישת הבצק ועד שזה מגיע אלינו חם מהתנור. ספוילר חשוב: החל מהשבועות האחרונים המאפים המופלאים הללו משווקים גם באריזה קפואה אותה ניתן להשיג בכל סניפי רמי לוי, ובקרוב גם ביתר הרשתות. כל שנותר לכם הוא להכניס לתנור בבית ולאכול חם מהתנור. 

מה מיני בסמבוסק הזה?

ברשותכם אחזור רגע לסיור. במאפייה (הנקייה!) ראינו את כל התהליך, מלישת הבצק, מילוי המאפה, החיתוך שלו והאריזה. הכל נעשה על ידי מכונות חדישות ומשוכללות. הכל, הכל! יש רק עובד אחד ליד כל מכונה כדי לפקח שהכל עובד כמו שצריך. מחזה מדהים! שנים אנחנו שומעים שבשנים הקרובות יחליפו רובוטים אנשים, ותכלס זה קורה לעינינו ממש. 

מזל שבמקצוע שלי זה לא יקרה, אני עובדת סוציאלית. או שאולי ימציאו רובוט שידע להנהן בראש ולשאול "איפה זה פוגש אותך?"🤔אהה כמעט שכחתי, על הדרך זכיתי גם לעשות הפרשת חלה😉


הטכנולוגיה של העתיד. הטעם של פעם.

אחרי הסיור עלינו חזרה למשרד, ואז הגיע עומר עם מגש מלא בסמבוסקים שיצאו הרגע מהתנור במילויים כאלה טעימים. עדי עף על מילוי הפיצה ואני אישית אהבתי בעיקר את המילוי של הגבינה המותכת עם הפטריות. אלא שמסתבר שנפלנו בסטטיסטיקה... עומר סיפר לנו שבדרך כלל נשים אוהבות מאוד את המילוי של הגבינה המותכת וגברים את הפיצה. ועוד חשבתי שאני ייחודית. 

המפגש עם שי ועומר היה מאד מעניין. שמענו על ההיסטוריה של המקום, איך שי הקים את המאפייה הראשונה בדיוק לפני 30 שנה, למה הוא החליט שהמקום יהיה פתוח 24 שעות (הראשון לעשות זאת בירושלים באותה תקופה!) ועל הצעד היצירתי החדש שלהם להנגיש סמבוסקים במילויים הנדירים שלהם לכלל בתי עם ישראל. 

היכונו לביאת הסחלב

לקינוח קיבלנו סחלב, שהיה פשוט וואו. אחד הטובים שטעמתי! לצדו הגיעו גם מגוון מאפים מתוקים טעימים, כולל רוגלך, שבלולי קינמון ועוד הפתעות שהוכנו כולן במקום. הכל היה טעים וטרי, אכלתי מלא. עדי אכל אפילו יותר. בקיצור, ממליצה ממש לבקר שם ולטעום מכל הבא ליד. מכיוון שזו מאפייה היא פתוחה (כמעט) כרגיל גם בימי הקורונה.


לאתר של מפגש השייח'

יום שלישי, 3 בנובמבר 2020

חצ'אפוריה

גל אלון הוא ד"ר למדיניות חברתית. שזה אומר שחוץ מזה שהוא דוקטור הוא גם ראש מיזם 'הקבינט האזרחי' ומייסד פלטפורמת תובנות לשיתוף ציבור, אבל הוא ביקש שאתאר אותו בתור ירושלמי לשעבר, ישראלי מתוסכל בהווה, ויזם אופטימי לעתיד. אז בין הגל לראשון לגל השני, לקחתי את גל לדבר קצת עבר, הווה ועתיד, במקום שמחזיק את כל הזמנים יחד: החצ'אפוריה. הלהיט של מחנה יהודה כבר 11 שנים. 

הטריק הזה, שהגה עדי ארבל, הוא גאוני, אמרתי לעצמי בעודי מתהלך באחד המקומות היפים ביותר בארץ. הוא גם לא כותב דבר, גם נהנה מהשיחה, וגם משאיר אותך עם ייסורי מצפון במשך שבועות או חודשים, עד אשר אתה שולח לו את טור ביקורת המסעדות לבלוג היוקרתי שלו. יש כאלה, כמוני, שלכתוב עבורם זה מאבק. אבל המחשבה שאתה חייב משהו למישהו - היא מאבק קשה יותר. בכל זאת, הזמינו אותך לארוחה. לא תשקיע קצת בתמורה? 

לכן צריך לומר בכנות: לא הבנתי מראש לאיזה מלכודת עדי הכניס אותי. בטח לא כשהשולחן שלנו התמלא במנות שזה עתה יצאו מהטאבון של החצ'אפוריה הירושלמית. מסעדה קטנה וצדדית, שההליכה אליה כמעט מחייבת מעבר בסמטאות שוק מחנה יהודה, על הריחות, הקולות ובעיקר הפנים של השוק היפה הזה. אלו סמטאות שכל פטריוט ירושלמי מתרפק עליהן, הרבה אחרי שעזב את העיר. ובהיבט הזה, החצ'אפוריה היא סוג של שגרירות גאורגיה המקומית. 

אושר, קווים לדמותו

כמו במקומות העממיים ביותר בטביליסי, צריך להודות שאין בתפריט אין הרבה מנות. המטבח הגאורגי לא נותן לך הרבה בחירה: בסוף, זה בצק. עשוי כך, עשוי אחרת, אבל בצק. אך אלוהים שישמור - בצק כזה לא תמצאו באף מדינה אחרת. לא בעיראק (סליחה, סבתא) ובטח שלא באירופה. על ארצות הברית אין בכלל על מה לדבר. החלק החיובי בדבר: מאחר ואין יותר מדי מנות בתפריט, אין גם יותר מדי לבטים. הזמנו כמעט את הכל. 

היה חם בחמש אחה"צ בשוק, המזגן בחצ'אפוריה עבד בעצלתיים, והמקום נראה דומה באופן מפליא למסעדה קטנה בגאורגיה. במילים אחרות, זו לא המונא וגם לא הצ'אקרה. זו החצ'אפוריה. אם אתם רוצים להזמין אורח מחו"ל, עדיף להימנע. הזמנו את הפחלאולי (סלטי הפתיחה המסורתיים) וחיסלנו את כולם בדקות. תענוג. המנה כללה כדור ממרח סלק, כדור ממרח תרד, לצד רול חציל ורול גמבה אפויים ממולאים, ובתוכם אגוזים, ירק ושום. למי שדאג, לצידם יש גם לחם. איך לא. 

היכונו לביאת העיקריות

אחרי ארבעת הסלטים (30 ש"ח, שווים כל שקל), עברנו למנות העיקריות. כולן חצ'אפורי, אך בשלוש גרסאות. התחלנו באימרולי (29 ש"ח), אצ'ארולי (42 ש"ח) ומגרולי (38 ש"ח). האצ'ארולי כולל בתוכו ביצת עין העשויה בדיוק במידה הנכונה כדי לבצוע מהלחם, לפרק את הביצה וליהנות מהגבינה המומסת המסתתרת בפנים. יתר המנות כוללות שילוב כלשהו של בצק וגבינות. מה ההבדל? המחוז. כל אזור בגאורגיה, והחצ'אפורי האהוב עליו. 

חמישה אזורים שונים יצרו חמש מנות עיקריות שונות בתפריט של החצ'אפוריה. הזמנו שלוש, ונדהמנו לגלות שאנחנו עוד רעבים. כאן עשינו טעות: את הפנובני (בצק מקופל לעלים על שמן, ממולא בגבינה - 20 ש"ח) - היינו צריכים להזמין מראש. הכנתו אורכת 20 דקות. הסתפקנו בסוקו (38 ש"ח - מנה שניתן להזמין אותה גם עם תפוחי אדמה ופטריות, לטבעוניים שבינינו). 

במקום קינוח: סוקו

התמונות לא משקרות. כל מנה כוללת הפתעות בתוכה, לצד מטבלים וגזר חתוך. בלי פלצנות. בלי התלהבות יתר. בלי גינוני כבוד. אבל עם טעם מעולה. ובמקרה של עדי ארבל, גם עם בן שיחה מרתק לא פחות. יהודי מאמין, ליברל, אשר אוכל כשר גם במקומות לא כשרים, ובעיקר - חיה חברתית שמצליחה לייצר "ביחד" ולהעצים אחרים, בעיר שרבים חשים בה קטנים, ולעתים גם לבד. 

אך מעבר לאוכל ולחברה, הביקור בחצ'אפוריה מחזיר אותך ברגע לגאורגיה. מדינה קטנה, עם בקושי ארבעה מיליון תושבים, תוצר שנתי שהוא בערך עשירית מזה של ישראל - אבל עם כבוד וגאווה לאומית שמזכירים את עצמנו בימים יפים יותר. ההיסטוריה הייתה קשה לגאורגים. הכיבוש הרוסי, מלחמות, מהפכות ועימותים. אבל קצת כמונו, דבר לא פגע בגאווה הלאומית שלהם. 

סיכומו של דבר, שלוש המלצות שונות הובאו כאן: על החצא'פוריה, על המדינה ועל עדי ארבל. אל שלושתם הייתי חוזר בשמחה. מדבר אחד כדאי להימנע: אל תתפתו להסכים לארוחה שווה בתמורה להתחייבות כתיבה. ייסורי המצפון יהרגו אתכם.


יום שבת, 17 באוקטובר 2020

אגאדיר

אלעד צדיקוב, לוחם בשייטת ואיש רב מעללים, חזר בתשובה והפך להיות רב פעלים, ביניהם חבר מועצה בהרצליה ומייסד פורום 'אחריות יהודית' להנעת חוזרים בתשובה לפעילות אזרחית. החלטנו להפוך ישיבת עבודה לארוחה עסקית בסניף הכשר (למהדרין!) של רשת אגאדיר, ולהזכיר לכם, שגם בימים אלה אפשר לתמוך במסעדות בכלל, ואגאדיר המצוינת בפרט, באמצעות הזמנת משלוחים. 

זכיתי לארוחת צהריים מדהימה עם עורך הבלוג וידידי יקר, עדי ארבל, באגאדיר ירושלים, אשר במתחם הסינמה סיטי.

אגאדיר 1
מתיישבים

ראשית לכל, חווית הכניסה למסעדה הנפלאה בצהרי היום היא בבחינת דברי הגמרא במסכת ברכות: ...דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם. ללא ספק המקום מרווח מאוד (בקביעות... לא רק בתנאי 'תו סגול') עם אווירה ואופי, מרחב ישיבה, תאורה טבעית ממרפסת גדולה עם עיצוב בסטייל, כשרות בד"צ הרב מחפוד. התחלה נפלאה.

אגאדיר במקור השם – היא עיר נופש קסומה במרוקו והמנות שהיא מציעה בהחלט מעלות ניחוחות ותחושה מתאימות לכך. מנת הפתיחה המעולה שבחרנו הייתה מנת סיגרים מרוקאים במילוי בשר טלה וצנוברים, עם מטבל טחינה ורוטב חריף ברביקיו. מנה מדהימה ובהחלט שפותחת את התיאבון ומפתחת ציפיות. 

שנתחיל?

משם עברנו לשתי מנות עסקיות. העיקרית הראשונה הייתה בורגר אגאדיר ענקי עשוי מדיום-וול. הקציצה עצמה משובחת וגדולה מאוד, שמגיעה בלחמנייה פתוחה ומעוררת השראה. עונה לחלוטין לסטנדרט של מנת בית. המנה השנייה הייתה כריך אסאדו מעולה, שמכיל חלקי אנטריקוט חתוכים לרצועות בתוך ג'בטה ענקית. טעים מאוד מאוד. אבל אין על בורגר אגאדיר, מנת הבית. לסיכום ביניים - הבשר טעים, טרי, מתובל היטב, עם נגיעות פיקנטיות. כתוספות לקחנו טבעות בצל וסלט ירוק, כדי להרגיש טוב עם עצמנו, לקראת שלב הקינוחים.

תפריט הקינוחים עשיר ביותר. בחרנו להגזים עם פאי פקאן מעולה ועשיר, וממתק אגאדיר שללא ספק הוא מהקינוחים המעולים ביותר שאכלתי. מומלץ, שלא לומר חובה. אחד הדברים הייחודים במסעדה הם בקבוקי המים והסודה שמוגשים בבקבוק הבית ועוברים סינון מוקפד. המים נקיים וטעימים מכל סוגי המים האחרים. 

מבט על. אל תקנאו.

השירות היה מצוין ואדיב, ואף כלל אספרסו על חשבון הבית. המקום הוא לא הכי זול (260 ₪ עבור כל הטוב שתואר לעיל) אבל אם כבר יוצאים למסעדה, אז אגאדיר ירושלים היא בחירה מעולה עם חווית לקוח מדהימה ורצון לחזור שוב. 

כמעט שכחתי לפרגן לחברותא לצלחת ולשיח – עדי ארבל היקר והאהוב שהשיחה המרתקת שגילגלנו הפכה את האירוע והחוויה למושלמים. תודה גדולה לקב"ה, להוריי היקרים, לאשתי וילדיי וכמובן כמובן לעורך המדור עדי ארבל היצירתי, שזיכה אותי בהזדמנות נדירה להיות מבקר מסעדות – המקצוע המבוקש בעולם.

שנה טובה לכולם!


לאתר הסניפים הכשרים של רשת אגאדיר

יום ראשון, 4 באוקטובר 2020

מיץ מרק

מיץ מרק הוא המקום הזה שכשעוברים לידו, תמיד רוצים להיכנס, אבל אף פעם לא יוצא. בשבילי משה קפטובסקי הוא גם כזה. הרבה פעמים נפגשנו, אבל אף פעם לא נכנסתי לבדוק מה יש בפנים... עכשיו הכל מתחבר. את משה קפטובסקי פגשתי לראשונה באירועי פורום ארגוני בוגרים אותו הוא הקים ומנהל. אבל זהו רק מיזם אחד בסדרה של פרויקטים אותם הוא מנהל ולהם הוא מייעץ. את שירותו הצבאי העביר על מסוק, ואת הטיול שאחרי העביר על אופניים, כך שלבחור יש נקודות מבט מגוונות על העולם, וגם על ירושלים בה נולד וגדל. 

הכל בכלל התחיל מזה שרציתי לדבר עם עדי, על איזה פוסט שהוא העלה לפייסבוק בנושא פוליטי של ימין מול שמאל. רציתי לדבר איתו והצעתי לו להיפגש, הוא מצדו חשב שזה רעיון מעולה, אבל אם כבר לצאת, אז במסעדה שאני אוהב. ואם כבר יושבים במסעדה הוא מזמין. ומה לי נותר? לבחור את המסעדה ולכתוב ביקורת.

הגיע זמן בחירות

המסעדה שאני בחרתי...מיץ מרק! זו מסעדה שגיליתי בירושלים רק לאחרונה. הסגר הראשון, הייתה חוויה שהשפיעה על כולם בכיוונים שונים. אני הרגשתי, שזה סימן לשנות קצת את אורח החיים. לחזור לעשות ספורט, להפחית במשקל ולאכול קצת יותר בריא בחוץ. כך יצא לי לגלות את מיץ מרק. חיפשתי, לאכול משהו שמרגיש לי בריא, טבעי, טעים ולא מעמיס באמצע יום עבודה.

האוכל במסעדה מבוסס על מיץ ומרק, באופן מפתיע. אבל יש גם תבשילים, ארוחות בוקר, כריכים, סלטים, סמודי בול ודברים דומים. הקשר בין כולם הוא שהכל צמחוני-טבעוני, מרגיש בריא ולא מאד יקר. גם האווירה מסביב חשובה. המקום ממש יפה, השירות אישי ויש גם צד אידאולוגי ערכי, לפחות מבחינתי; למקום כשרות צהר ונושא את התו הגאה, יש לו כרטיסיית הנחה, וניתן לטעום לפני שמחליטים. וכן הוא נמצא במרכז העיר ויש בו מקום לפתוח מחשב ולעבוד.

קבלת פנים ירושלמית

אז בזמן שדיברנו על ימין ושמאל, ולא, עדי לא שכנע אותי..., מה אכלנו? אני התחלתי עם מרק עדשים, כמו תמיד. והמרק מעולה. הוא מכיל רכיבים טבעיים והוא פשוט טעים. אבל את האמת כבר ניסיתי כמעט את כל המרקים וכולם טובים. אני לוקח מנת פינוק אישי (500 מ"ל) שמגיעה עם לחם מלא וטחינה גולמית בצד.

ממרח כבד במסעדה טבעונית?!

עדי התחיל עם משהו שאף פעם לא ניסיתי, פטה ערמונים. אני הולך לשם כי זה טעים ובריא, ולא כי אני בקטע טבעוני. לכן תמיד יש לי רתיעה מלקחת דברים צמחונים שבאים לדמות דברים אחרים. אני נוטה להתמקד במרק ובמיץ. המנה, טעימה מאד, כמנת פתיחה. הייתי מוותר על העגבניות בצד שנראות לי לא קשורות. אבל הממרח מעולה ובהחלט מספק. משהו שכדאי לנסות. 

אחרי זה, אני מודה כבר הייתי מלא, אבל השיחה התמשכה ועדי אמר "שזו הזדמנות מעולה להמשיך ולנסות דברים נוספים...ובכלל בתור ליברל אתה די שמרן... רק מרק ומיץ?". עכשיו תוך כדי שאני כותב את הדברים, וכולנו נמצאים בסגר מספר 2 הייתי טורף את כל התפריט.

היכונו לביאת הטפיוקה

החלטנו על שתי מנות נוספות: פודינג של טפיוקה עם פירות העונה, שזו מנה מעולה; מרעננת, מזינה וכיפית מאד ביום קיץ חם! שיחוק רציני מצד עדי. בהחלט מנה שיכולה להחליף מנה עיקרית ללא בעיה.

על המנה הנוספת אני כבר החלטתי... פינוק אסאי. קצת חששתי כי פעם אחרונה שאכלתי אסאי היה על החוף בריו דה ז'נרו. חשבתי שאין סיכוי שיצליחו לשחזר עבורי את הטעמים ואת החוויה של אז. אז ריו דה ז'נרו זה בהחלט לא. אבל זה בהחלט קרוב. גם זו מנה מעולה ומרעננת, שביום חם יכולה להחליף בכיף מנה עיקרית אחרת. 

בוא לריו, נשכח הכל בינתיים

לקינוח לקחנו מיצים טבעיים. אני לקחתי את המפנק. שזה בננה, תמר, קקאו וטחינה. המקום לא מגיש חלב רגיל, אז הוספתי חלב שקדים ואורז. זה מיץ שאני מאד מאד אוהב. הוא משלים לי תמיד את המרק שאני לוקח ונותן לי להרגיש מלא. עדי לקח מיץ ניקוי רעלים שהוא מיץ משילוב של תפוח, עלים ירוקים, גזר, ג'ינג'ר ולימון. תכלס? הוא כמו בכל חנות מיצים אחרת.

למי היא מתאימה? לאנשים שמחפשים מיץ לבוקר, ארוחת צהרים כיפית באמצע יום עבודה, לשבת לדבר על ימין שמאל עם חבר חדש ואפילו עם המשפחה בקטנה במהלך היום. לדעתי מדובר על מסעדה מעולה. שכיף ללכת לאכול בה. האוכל בריא, משביע, טעים ולא מאד יקר. האווירה מעולה ותמיד אני נהנה ללכת לשם עם חברים. 

ד"ש ממשפחת קפטובסקי (ומרק העדשים)

מומלץ בחום! (וגם בכל מזג אוויר אחר) 


לדף הפייסבוק של מיץ מרק ירושלים