יום חמישי, 20 באוגוסט 2015

קטמון הישנה



מנהג עשה לו הבלוג, ללכת לפסטיבל היין אבל לא על בטן ריקה. אז לפני שיצאנו לפסטיבל, הצעתי למיטל חתוקה, זמרת אקפלה, שחקנית מעליות ושכנה מוצלחת, לבדוק את הכישרון המתפרץ שלה גם כמבקרת מסעדות. היא מיד הסכימה, אז הלכנו לבית הקפה השכונתי האהוב על שנינו. שרביט הכתיבה עובר אליה.

נו, אז איך יכלתי לסרב לארוחה טעימה, מארח סביר ביותר ולחווית כתיבה חד- פעמית? כמו בחורה טובה ובכדי לבנות מוניטין, נתתי למארח שלי להמתין כמה דקות לפני שהגעתי. כאשר הגענו בשעת בין ערביים היה ריק יחסית, עדי, אני ואיזה פקינז חביב שהביא את הבעלים שלו לסעוד.

יש משהו נעים בארוחת ערב מוקדמת ב "קטמון הישנה", אולי בגלל האוירה והביתיות של המקום. פינה פינתית מוקפת פרחים שכזו בלב השכונה, שולחנות וכיסאות מעץ ובכלל מיני אקססוריז שמשדרים וינטג' במינון נכון.

התפריט של המקום מתעדכן פעם בכמה זמן ולזכותם יאמר שהם לא חוששים להיות מקוריים ואנחנו הסכמנו לחוות את המקוריות על קיבתנו. בחרנו בשלוש מנות: מנת פתיחה אחת ושתיים עיקריות.

למנה ראשונה רצינו לטעום את אצבעות הברוקולי הפריכות עם הפטה, הבצל ועשבי התיבול שמוגשות בליווי יוגורט ובצל מקורמל ושלפחות אצלי בדמיון היו טעימות להפליא, אך לצערנו הן אזלו,  אז הלכנו על לביבות של קינואה עם פטה ועשבי תיבול מלוות ביוגורט קליל. זו התגלתה כמנה מצוינת ולדעתי אם לא ממש רעבים (הערת העורך: לא הולכים למסעדה אם לא ממש רעבים!), גם משביעה בהחלט. הלביבות יוצאות חמות ופריכות, הקינואה עשויה במידה הנכונה ולא דחוסה וכבדה. המארח ואני הסכמנו כי זוהי מנת בריאות של ממש אם מתעלמים לרגע מהחלק של הטיגון שלה.

אצבעות ברוקולי. היו בתפריט אבל לא במצאי, אז פיצינו עם תמונה. מאד דומה ללבבות קינואה.
למנות העיקריות הצצנו לתפריט המיוחדים והזמנו אורז מלא מושחת – מנה מצוינת של מלא אורז (בגלל זה הוא נקרא אורז מלא?) מוקפץ בחמאה, בצל, גזר, פטריות וכל הטוב הזה עם נגיעות מורגשות של שמנת ופרמז'ן.

בכדי ליצור איזון בטעמים בחרנו (זאת אומרת מיטל בחרה) למנה השניה סלט שורשים עשיר עם פטה ברוטב ויניגרט הדרים – הגבינה הוגשה בנדיבות, הרוטב במינון נכון, בקיצור טעים. שתי המנות גדולות ומשביעות, לרגע הרגשתי כמו אייל שני של הגזר והקולורבי.

סלט שורשים, במפלס המלא

המארח הציע קינוח ואת הספלים שעמדו לקישוט אבל כבר לא היה לו עם מי לדבר...

לסיכום, היה טעים ונעים, ואם אפשר למסור למארח שאשמח להתארח שוב, מבטיחה לרשום עליו דברים טובים... (הערת העורך: נמסר. המדיניות של הבלוג עדיין בעינה – אורח חדש בכל פעם!).

ואיך היה פסטיבל היין? מה שקרה בפסטיבל היין נשאר בפסטיבל היין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה