יום רביעי, 12 באוגוסט 2015

פסטה בסטה

נכון שזה בלוג שנועד להכיר לכם מסעדות, אבל לא פחות ממסעדות, הוא נועד להכיר לכם אנשים. מעניינים. והפעם הובאה במיוחד תמר בראז, שחזרה לירושלים ממקומות שאפילו האל לא ביקר בהם כבר 5,000 שנה. רשימה חלקית: אפגניסטן, הרפובליקה המרכז אפריקאית, כורדיסטאן העיראקית, סומלילנד, צ'אד ועומאן.

לפני הרבה שנים, כשהייתי סטודנטית בירושלים, היו לי מקומות בילוי קבועים:
המועדון היחיד בירושלים
הפיק אפ בר היחיד בירושלים
הבר הכי זול בירושלים
והחנות הזאת של הערבים שפתוחה בשבת, כשאתה תקוע עם מקרר ריק וגמרו לך את החלב בלי לדאוג לאספקה מחודשת.

תכירו: תמר
עכשיו חזרתי לירושלים, וכולי אובדת עצות.
על המועדון השתלטו הערסים הכי כבדים בעיר.
הפיק אפ בר נסגר.
הבר הכי זול כבר לא זול בגלל שכבר אין דבר כזה.
ואת החנות של הערבים לא יצא לי לבדוק כי זה רחוק עכשיו.

ופה נכנס עדי ארבל, איש אשכולות המעורה בחיי החברה הירושלמית וגם באוכל. עדי, המושיע הלאומי, הראה לי את הפסטה בסטה, מסעדת הפאסטות הכי שווה בשוק ואולי בכל העיר.

השוק, דרך אגב, גם עבר שדרוג. פעם היה את המעצבן הזה שכל הזמן צעק: "איזי נענע!" עד שבערב הוא כבר נצרד. מילא, אם זה עוזר למכירות. אבל זה לא. וגם אם כן, בשביל פאקינג שקל וחצי לצרור של נענע??? אניוויי, אז האיזי נענע נעלם, ניקו קצת את המקום, והוסיפו כמה בארים שווים ומסעדות שנפתחים בלילה.

בפסטה בסטה אכלנו שתי מנות מגניבות במחירים שווים לכל נפש:
פסטה רדיאטורית, עם פסטו אדום ותרד.
פסטה רדיאטורית, עם ארבע גבינות וברוקולי.
היה ממש טעים! ללקק את האצבעות!

מקום ציורי. גם במציאות.
עכשיו זו המסעדה הקבועה שלי. כל אחד צריך אחת כזו בירושלים.

לאתר של פסטה בסטה

אין תגובות:

פרסום תגובה