גליה גוטרייך היא אחות בכירה במחלקה פנימית ג' בבית החולים הדסה עין כרם. גליה גם חושבת שהיא גלגול של סינדרלה. על מנת לבדוק את התאוריה, הובאה אחר כבוד הנסיכה בפוטנציאל למסעדה היוקרתית במלון המלכותי של ירושלים, הלא היא מסעדת לה-רג'נס שבמלון המלך דוד.
הסתיימה לה עוד משמרת לילה מאתגרת במחלקה פנימית. סינדרלה חוזרת לביתה בשארית כוחותיה, פושטת את מדי הלבן-סינדרלה שלה, ונרדמת בלי משים על מיטתה לעוד יום-לילה שכזה. כי ככה זה סינדרלות, עייפות מעמל יומן... לאחר מספר שעות מתעוררת סינדרלה בבהלה ומגלה שהחושך בחדרה הוא גם חושך בחוץ, ושהיא התעוררה באישון ערב לעוד בוקר מופלא מבחינתה.
מרתיחה סינדרלה את המים לקפה של בוקר, ומהרהרת מתי כבר יגיע הנסיך שירצה לאכול איתה ארוחת בוקר ב-20:00 בערב. כי נסיכים, כידוע, חיים במדיום אחר, מקובע ומסודר יותר, ואינם מסתובבים בינינו הסינדרלות העייפות... מיד עולה בראשה של סינדרלה דמותו של עדי ארבל, אושיה קולינרית ירושלמית מהשורה הראשונה. שמעה עליו פעם בפייסבוק, רשומה כאחת מ-3000 ומשהו חבריו. אולי הוא יאות לאתגר הלא פשוט.
ולא תלאה אתכם סינדרלה בפרטי הסיפור הלא רלוונטיים, רק תציין שכשעתיים לאחר מכן מצאה את עצמה במיטב מחלצותיה בפתחה של מסעדת לה-רג'נס אשר במלון המלך דוד (aka קינג דיוויד). הדבר היה כה סוריאליסטי מבחינתה, שכן רק חיפשה פרטנר לארוחת בוקר מאוחרת, ומצאה את עצמה בלב ליבה של טירת נסיכים אמיתית.
בפתחה של המסעדה הופיע כמקובל תפריט. לאחר שהבינה סינדרלה כי המלל אינו כולל ולו אות אשורית אחת, התחילה להרגיש את הקסם. ושלא כמו בסיפורי סינדרלה רגילים, לא היה צורך בהסתבכויות מיותרות כמו השמטת הנעל וחיפושים נרחבים אחריה בממלכה. הכול פשוט קרה מעצמו, ובו במקום הרגישה שהופכת לנסיכה אמיתית.
מיד בכניסתם למקום, הושבו הנסיך והנסיכה בשולחן הלובש מפה לבנה, בדומה לשאר שולחנות המסעדה. בנוסף, השולחן היה הצמוד למרפסת רחבת ידיים הצופה לבריכת המלון ולחומות העיר העתיקה. אילולא גשם הזלעפות שהתחולל בחוץ, הייתה דוחפת סינדרלה-נסיכה את דלתות המרפסת ושותה את אוויר הפסגות בצימאון, והנסיך בוודאי היה קצת מובך, אך בסוף אולי מבין שככה זה סינדרלות בדימוס, מתקשות לשמור על איפוק... ואם כבר באיפוק עסקינן, מיותר לציין שנרשם איפוק ספרטני גם בגזרת הצילומים, והסמרטפון נשלף כמעט אך ורק לצורך ביצועי סלפי שהיו מחויבי המציאות.
לאחר שהובאו לנסיך ולנסיכה תפריטים הכתובים באותיות עבריות, חשבו שיוכלו לקבל החלטה מושכלת מה ברצונם לאכול. רק שלאחר עיון מעמיק בתפריט, הגיעה גם ההבנה שזה בסדר שלא להבין הכול (בטח ובטח בעולם אריסטוקרטי של נסיכים), וההבנה הכללית תספיק. לשולחן הוזמנה מנה ראשונה של טרין ואסקלופ פרלינה, שזה בשפת סינדרלות כבד אווז עליו יושב עיגול של מאפה שומשומי דקיק ומעליו ריבועי כבד טחון עם קוביות ג'לי-יין. בנוסף הוזמנו גם שקדי עגל מושחמים, קנולוני תפו"א, ופורצ'יני כרוב לבן, שהכיל חתיכות של שקדי עגל רכים לצד פירה עם טעם מיוחד, וכרוב ממולא בפטריות. בטרם הוזרמו המנות הראשונות, הובאו לשולחן לחמים במגוון סוגים וממרחים שונים של כבד קצוץ, שום, עגבניות, ומלח בטעמים (זה סטרט-אפ!), רק כדי שהלוע יתחיל לזוז לפני שהאוכל האמיתי ירטיב את הפה.
סינדרלה ההלומה, שמימיה לא טעמה עושר קולינרי שכזה, לגמה שלוק של מים מהכוס שלצידה, ולאחר שהתרוקנה שמה לב כי המלצר האדיב אורב לה מאחור רק כדי למלא אותה מחדש בבחינת "בור סוד שאינו מאבד טיפה". והנסיך והנסיכה היו עד כה מרוצים, שבעים באופן חלקי, ומצפים לבאות.
לאחר שפונו המנות הראשונות, ובטרם הגעת המנה העיקרית לשולחן, החליט המלצר לעדכן את צמד החמד כי בעולם המסעדות הקינג-דווידי, אין אפשרות להתקדם למנה הבאה מבלי לרענן את הפה בין המנות. וסינדרלה, שדווקא חשה די רעננה, צחקקה בליבה (בבחינת "ותצחק סינדרלה בקרבה") אך כמובן שהנהנה בתקיפות, שלא יעלה על הדעת דבר שכזה, להתקדם הלאה ללא רענון פה מינימלי ובסיסי. וכך, כשהגיע סורבה עשבי התיבול לשולחן, היא כבר הייתה מוכנה לקראתו, מבינה את מטרתו, עוצמת את עיניה וחיה את הרעננות. והנסיך שסתם אכל לו עוד סורבה רגיל של נסיכים, ספק אם טעם את טעם הרעננות כפי שטעמה אותו היא.
בהגיע תורן של המנות העיקריות, רצתה סינדרלה לחזור מעט לשורשים ולחוש תחושת שייכות עממית. אמרה סינדרלה לנסיך ביראת קודש: "אם נא מצאתי חן בעיני הנסיך ואם על הנסיך טוב, תינתן לי נפשי בשאלתי להזמנת מנה שאינה בשרית (רחמנא לצלן)". ומאחר והיה לה כבר ניסיון שכנוע מניפולטיבי לא רע אחרי 7 שנות ניסיון בפנימית, הנסיך נאות מיידית להבעת פניה הנוגה. היה נראה כי הנסיך מצידו כבר גמר בדעתו מראש להזמין צלעות טלה, ואילו הנסיכה התבייתה בשמחה על ריזוטו העדשים.
המלצר התקרב, עמוס צלחות. מניח את הצלחות החמות על השולחן ומזהיר על חומן. מסביב לצלעות הטלה נחו להם בצלי שאלוט מלאים בממרח פטרוזיליה ירוק, כל אחד נראה ממוקם בדיוק במקומו הייעודי. בתחתית היו מפוזרים עלי ירק מבושלים ומעט רוטב שנתנו את התחושה שהצלעות שטות על חלוקי נחל. בצידי הצלחת עוצב לו פס מושלם של פירה שום. ריזוטו העדשים היה אומנם לא בשרי, אך לא אכזב כלל, והיה מעוטר בעלים ירוקים, מלווים בקולורבי בצלייה ארוכה ובסוג של גרעינים שנדמו ל- לא נעים להגיד- תולעים. זוג המנות היה מעוצב למופת, וטעים כמו שקוראים רק באגדות, ונסיך ולנסיכה נותר רק לנגוס בחלום בהנאה.
בסיום הערב, שבעים ומרוצים, התפנו השניים לחשוב האם קיבת הקינוחים עדיין ריקה, או שמא חלק מהשפע כבר זלג אל הקיבה המקבילה. אך מאחר ופרט מדעי חשוב ומוכח באנטומיה-פיזיולוגיה של הקיבה הנוספת הוא 'לעולם לא מתמלאת', התייעצו עם המלצרית האדיבה נושאת תג שם יוקרתי עליו חרוטות אותיות LILACH מהי מנת הדגל המקומית (אגב, כשנשאלה לשמה טענה שהתיירים לא ממש מבינים מה זה השם הישראלי המוזר הזה- לילצ'). הוחלט כי קינוח העונה לשם קרם שוקולד הכולל קריספ קקאו ושמן זית, קציפה אגוזית וגרניטה שוקולד הוא הזוכה הגדול לסיום הערב. וכך, בצירוף עם עוד מספר מתוקים על חשבון הבית שהצטרפו לחגיגה (מרמלדת קלמנטינה, פרלין שוקולד ממולא בשמן זית ועוגיית צדף) אפילו קיבת המתוקים ידעה שובע כמותו לא נרשם מזמן.
לקראת חצות הלילה הגיעה סינדרלה לביתה, פשטה את מחלצותיה ועברה לפיג'מה המיקימאוסית המפנקת שלה. בליבה היא ידעה: יכול להיות שמחר שוב תקום סינדרלה, אבל לפחות הלילה היא הולכת לישון כמו הנסיכה על העדשה...
לאתר המסעדה
הסתיימה לה עוד משמרת לילה מאתגרת במחלקה פנימית. סינדרלה חוזרת לביתה בשארית כוחותיה, פושטת את מדי הלבן-סינדרלה שלה, ונרדמת בלי משים על מיטתה לעוד יום-לילה שכזה. כי ככה זה סינדרלות, עייפות מעמל יומן... לאחר מספר שעות מתעוררת סינדרלה בבהלה ומגלה שהחושך בחדרה הוא גם חושך בחוץ, ושהיא התעוררה באישון ערב לעוד בוקר מופלא מבחינתה.
מרתיחה סינדרלה את המים לקפה של בוקר, ומהרהרת מתי כבר יגיע הנסיך שירצה לאכול איתה ארוחת בוקר ב-20:00 בערב. כי נסיכים, כידוע, חיים במדיום אחר, מקובע ומסודר יותר, ואינם מסתובבים בינינו הסינדרלות העייפות... מיד עולה בראשה של סינדרלה דמותו של עדי ארבל, אושיה קולינרית ירושלמית מהשורה הראשונה. שמעה עליו פעם בפייסבוק, רשומה כאחת מ-3000 ומשהו חבריו. אולי הוא יאות לאתגר הלא פשוט.
ולא תלאה אתכם סינדרלה בפרטי הסיפור הלא רלוונטיים, רק תציין שכשעתיים לאחר מכן מצאה את עצמה במיטב מחלצותיה בפתחה של מסעדת לה-רג'נס אשר במלון המלך דוד (aka קינג דיוויד). הדבר היה כה סוריאליסטי מבחינתה, שכן רק חיפשה פרטנר לארוחת בוקר מאוחרת, ומצאה את עצמה בלב ליבה של טירת נסיכים אמיתית.
 |
| בוקר טוב סינדרלה! |
בפתחה של המסעדה הופיע כמקובל תפריט. לאחר שהבינה סינדרלה כי המלל אינו כולל ולו אות אשורית אחת, התחילה להרגיש את הקסם. ושלא כמו בסיפורי סינדרלה רגילים, לא היה צורך בהסתבכויות מיותרות כמו השמטת הנעל וחיפושים נרחבים אחריה בממלכה. הכול פשוט קרה מעצמו, ובו במקום הרגישה שהופכת לנסיכה אמיתית.
מיד בכניסתם למקום, הושבו הנסיך והנסיכה בשולחן הלובש מפה לבנה, בדומה לשאר שולחנות המסעדה. בנוסף, השולחן היה הצמוד למרפסת רחבת ידיים הצופה לבריכת המלון ולחומות העיר העתיקה. אילולא גשם הזלעפות שהתחולל בחוץ, הייתה דוחפת סינדרלה-נסיכה את דלתות המרפסת ושותה את אוויר הפסגות בצימאון, והנסיך בוודאי היה קצת מובך, אך בסוף אולי מבין שככה זה סינדרלות בדימוס, מתקשות לשמור על איפוק... ואם כבר באיפוק עסקינן, מיותר לציין שנרשם איפוק ספרטני גם בגזרת הצילומים, והסמרטפון נשלף כמעט אך ורק לצורך ביצועי סלפי שהיו מחויבי המציאות.
 |
| סלפי מחויב המציאות |
לאחר שהובאו לנסיך ולנסיכה תפריטים הכתובים באותיות עבריות, חשבו שיוכלו לקבל החלטה מושכלת מה ברצונם לאכול. רק שלאחר עיון מעמיק בתפריט, הגיעה גם ההבנה שזה בסדר שלא להבין הכול (בטח ובטח בעולם אריסטוקרטי של נסיכים), וההבנה הכללית תספיק. לשולחן הוזמנה מנה ראשונה של טרין ואסקלופ פרלינה, שזה בשפת סינדרלות כבד אווז עליו יושב עיגול של מאפה שומשומי דקיק ומעליו ריבועי כבד טחון עם קוביות ג'לי-יין. בנוסף הוזמנו גם שקדי עגל מושחמים, קנולוני תפו"א, ופורצ'יני כרוב לבן, שהכיל חתיכות של שקדי עגל רכים לצד פירה עם טעם מיוחד, וכרוב ממולא בפטריות. בטרם הוזרמו המנות הראשונות, הובאו לשולחן לחמים במגוון סוגים וממרחים שונים של כבד קצוץ, שום, עגבניות, ומלח בטעמים (זה סטרט-אפ!), רק כדי שהלוע יתחיל לזוז לפני שהאוכל האמיתי ירטיב את הפה.
סינדרלה ההלומה, שמימיה לא טעמה עושר קולינרי שכזה, לגמה שלוק של מים מהכוס שלצידה, ולאחר שהתרוקנה שמה לב כי המלצר האדיב אורב לה מאחור רק כדי למלא אותה מחדש בבחינת "בור סוד שאינו מאבד טיפה". והנסיך והנסיכה היו עד כה מרוצים, שבעים באופן חלקי, ומצפים לבאות.
 |
| תמונה מקצועית לשם שינוי, של מנה שכבר תגיע |
לאחר שפונו המנות הראשונות, ובטרם הגעת המנה העיקרית לשולחן, החליט המלצר לעדכן את צמד החמד כי בעולם המסעדות הקינג-דווידי, אין אפשרות להתקדם למנה הבאה מבלי לרענן את הפה בין המנות. וסינדרלה, שדווקא חשה די רעננה, צחקקה בליבה (בבחינת "ותצחק סינדרלה בקרבה") אך כמובן שהנהנה בתקיפות, שלא יעלה על הדעת דבר שכזה, להתקדם הלאה ללא רענון פה מינימלי ובסיסי. וכך, כשהגיע סורבה עשבי התיבול לשולחן, היא כבר הייתה מוכנה לקראתו, מבינה את מטרתו, עוצמת את עיניה וחיה את הרעננות. והנסיך שסתם אכל לו עוד סורבה רגיל של נסיכים, ספק אם טעם את טעם הרעננות כפי שטעמה אותו היא.
בהגיע תורן של המנות העיקריות, רצתה סינדרלה לחזור מעט לשורשים ולחוש תחושת שייכות עממית. אמרה סינדרלה לנסיך ביראת קודש: "אם נא מצאתי חן בעיני הנסיך ואם על הנסיך טוב, תינתן לי נפשי בשאלתי להזמנת מנה שאינה בשרית (רחמנא לצלן)". ומאחר והיה לה כבר ניסיון שכנוע מניפולטיבי לא רע אחרי 7 שנות ניסיון בפנימית, הנסיך נאות מיידית להבעת פניה הנוגה. היה נראה כי הנסיך מצידו כבר גמר בדעתו מראש להזמין צלעות טלה, ואילו הנסיכה התבייתה בשמחה על ריזוטו העדשים.
המלצר התקרב, עמוס צלחות. מניח את הצלחות החמות על השולחן ומזהיר על חומן. מסביב לצלעות הטלה נחו להם בצלי שאלוט מלאים בממרח פטרוזיליה ירוק, כל אחד נראה ממוקם בדיוק במקומו הייעודי. בתחתית היו מפוזרים עלי ירק מבושלים ומעט רוטב שנתנו את התחושה שהצלעות שטות על חלוקי נחל. בצידי הצלחת עוצב לו פס מושלם של פירה שום. ריזוטו העדשים היה אומנם לא בשרי, אך לא אכזב כלל, והיה מעוטר בעלים ירוקים, מלווים בקולורבי בצלייה ארוכה ובסוג של גרעינים שנדמו ל- לא נעים להגיד- תולעים. זוג המנות היה מעוצב למופת, וטעים כמו שקוראים רק באגדות, ונסיך ולנסיכה נותר רק לנגוס בחלום בהנאה.
 |
| לא תולעים, כן חלום |
בסיום הערב, שבעים ומרוצים, התפנו השניים לחשוב האם קיבת הקינוחים עדיין ריקה, או שמא חלק מהשפע כבר זלג אל הקיבה המקבילה. אך מאחר ופרט מדעי חשוב ומוכח באנטומיה-פיזיולוגיה של הקיבה הנוספת הוא 'לעולם לא מתמלאת', התייעצו עם המלצרית האדיבה נושאת תג שם יוקרתי עליו חרוטות אותיות LILACH מהי מנת הדגל המקומית (אגב, כשנשאלה לשמה טענה שהתיירים לא ממש מבינים מה זה השם הישראלי המוזר הזה- לילצ'). הוחלט כי קינוח העונה לשם קרם שוקולד הכולל קריספ קקאו ושמן זית, קציפה אגוזית וגרניטה שוקולד הוא הזוכה הגדול לסיום הערב. וכך, בצירוף עם עוד מספר מתוקים על חשבון הבית שהצטרפו לחגיגה (מרמלדת קלמנטינה, פרלין שוקולד ממולא בשמן זית ועוגיית צדף) אפילו קיבת המתוקים ידעה שובע כמותו לא נרשם מזמן.
 |
| מנת הדגל של הקינוחים |
לקראת חצות הלילה הגיעה סינדרלה לביתה, פשטה את מחלצותיה ועברה לפיג'מה המיקימאוסית המפנקת שלה. בליבה היא ידעה: יכול להיות שמחר שוב תקום סינדרלה, אבל לפחות הלילה היא הולכת לישון כמו הנסיכה על העדשה...
לאתר המסעדה
