על מערכת היחסים של אמציה ושלי ד"ר סמקאי מיד ירחיב. אבל עד שזה יקרה, אשמח להכיר לכם את ואלרו, רסטו-בר חדש (נפתחה לפני פחות משנה) הנושא את שמו המקורי של שוק מחנה יהודה ומבקש להביא לאורחיו את אווירת השוק וטעמיו. ככתוב: הרוצה את השוק יבוא אליו. אז באנו.
את עדי אני מכיר 3 שנים ו-3 חודשים. חצי שנה אחרי ההקמה של 'בצדק' עדי החליט לצרף אותי לליגה של הגדולים, כלומר לפורום שוקא, ומאז זו ידידות מופלאה שהולכת בערך כך:
"היי אמציה, עוד לא אירחתי אותך במאכלי י-ם, מה הסיכוי שאתה הערב אתה בירושלים?" ... "קלוש"
"היי עדי אני בירושלים הערב, רוצה לאכול?" .."דווקא אני בהרצליה היום"
"היי אמציה, רוצה לעשות ביקורת מסעדות? מתי אתה בירושלים השבוע?" ... "אני לא רואה את זה קורה"
וכן הלאה.
וכך עברו להם 3 שנים של מלחמה קרה אך עיקשת עד שברגע אחד של חוסר תשומת לב עדי הפתיע אותי בדיוק ביום שבו אני מסיים פגישה בחמש בירושלים. אמנם נרשמה לחובתו טעות טקטית כששאל אם אני רוצה ללכת למסעדה חלבית וכמעט אפשר לי להתחמק שוב אבל אז בקור רוח של בלוגר אוכל ותיק הוא כתב: "יש עוד אופציה בשרית טובה אבל הם נפתחים רק בשבע, קוראים לה ואלרו. כנראה מסעדה טובה. רצוי להזמין מקום..."
וכך מצאתי את עצמי עובד עם הלפטופ באוטו, בחניה של הר חוצבים, ממתין לשעה סבירה לצאת לכיוון השוק. איחרתי כהרגלי (כישראלי גאה אני מרגיש שזה לא מנומס להגיע בזמן) ועדי כבר חיכה לי על הבר. השולחנות במסעדה עוד היו ריקים אך מסתבר שכולם כבר מוזמנים. ניגשנו ישר למלאכת ההזמנה. השמועה אומרת שהישיבה במסעדה מוגבלת לשעתיים ולא רצינו לאכול בלחץ.
עיון קצר בתפריט מגלה שאפשר לחלק את המנות במסעדה לשני סוגים: הסוג שקשה לטעות בו והסוג המעניין. לי יש כלל, אני משתדל לא להזמין במסעדות מנות שקל מאוד להכין בבית. בטח לא כשאני צריך לכתוב ביקורת. דניס שלם בתנור או סטייק אנטריקוט על מחבת לא דורשים מיומנות יוצאת דופן ולכן למרות חיבתי הרבה לשניהם העדפתי ללמד זכות על המסעדה ששם הם לא יטעו ולחפש מנות מעניינות יותר.
במנות הראשונות תפסו את העין שלוש: פלאפל בשר, מיני פיתה שף ושווארמה של דגים. החלטנו ללכת על דגים בעיקריות (זהירות ספוילר!) אז אמרנו שלפחות בראשונות יהיה קצת בשר וכך נפסלה השווארמה של דגים. בעיקריות בחרנו בדניס שלם ואז עלתה תהיה לגבי המנה המכונה "פילה סלמון מקורמל". סלמון לגמרי נכלל בין המנות שאני לא מזמין במסעדה. עדיין לא קרה לי שאכלתי במסעדה סלמון טעים יותר מזה שאני מכין בבית. סלמון הוא סלמון הוא סלמון אלא אם הורסים אותו ברשלנות פושעת. והנה כאן עולה הבטחה. הברמנית הבטיחה ש"סלמון כזה עוד לא אכלתי". נלך על זה.
שתי כוסות יין, אדום ולבן הגיעו לפני הראשונות היין היה נחמד אבל לא הרגשתי צורך להתעמק. זו ביקורת אוכל אז נתרכז באוכל. הראשונות הגיעו. המיני פיתה מגיעה כששה מדליוני פיתות קטנטנים מלאים בבשר אסאדו מפורק ליד קעריות של טחינת עמבה, עגבניות מרוסקות וחמוצים. הבשר בפיתה רך ונעים אבל חסר טעם לחלוטין. מהר מאוד מתברר שכך הוא אמור להיות. טבילה קטנה של הפיתה בטחינת העמבה – שילוב גאוני ופשוט של עמבה וטחינה – והטעמים מתפוצצים בפה. במהלך המנה הזו גיליתי משהו מדהים על עדי – הוא לא אוהב טחינה. לו היינו בסרט מדע בדיוני זה בוודאי היה מסגיר אותו כחייזר המתחזה לאדם. איך אפשר שלא לאהוב טחינה? נניח לזה. עדי טוען שהעגבניות המרוסקות הספיקו כדי להעשיר את הבשר. מילא.
עברתי לפלאפל בשר כשאני עדיין נרגש מגילוי טחינת העמבה. האם מדובר בעוד שילוב מרגש של שני מאכלים טעימים ליצירת מופת משולבת? ובכן, לא. לפלאפל בשר יש טעם של קציצת בשר. אני אוהב קציצות בשר אבל אין שום זכר לטעם של פלאפל. המנה מוגשת על מצע של טחינה אבל הטחינה רגילה ולא טחינת עמבה שיכלה לשדרג מאוד את המנה. הסלט מסביב נחמד מאוד: גרגירי חומוס עם עגבניות ובצל סגול. החמוצים מיותרים לטעמי אבל בגדול חמוצים מיותרים בעולם. לחמוצים יש נטייה להשתלט על כל הטעמים מסביב ולהסתיר אותם, ואם כך אז בשביל מה להשקיע וליצור טעמים מורכבים? תנו לי את החמוצים שלי עדינים כמנת פתיחה או בין המנות. תרחיקו לי אותם מהמנות עצמם.
העיקריות הגיעו.
קשה להפתיע עם סלמון. כשהברמנית אמרה שמנה כזו לא טעמנו קיבלתי את האתגר וקיוויתי ללמוד משהו חדש. להיות מופתע. אבל הסלמון נשאר סלמון ואפילו בושל קצת מעבר למידה. האטריות שהוצגו כרביולי ובכלל היו טורטוליני, היו עטופות ברוטב סויה חזק כל כך שבכלל לא הרגשתי במה הוא ממולא. מה שהרימו את המנה היו קציפת הפורצ'יני שכיף לעטוף בה את הסלמון וחתיכות הצנון היפני בחמיצות מעודנת (ככה מגישים חמוצים בתוך מנה).
גם הלברק לא ממש הפתיע אבל היה עשוי כמו שצריך. המלח הגס מעליו היה במקום והוסיף עקיצות של מלח שהפכו אותו מדג טעים אך משעמם לקצת יותר מעניין. הרביולי סלק קשה לזיהוי, רק כשטעמתי את המילוי עצמו קלטתי שזה בכלל סלק אבל בסך הכל הוא טעים. קרם השורשים תפל מעט ולא מוסיף טעם למנה אבל הוא נעים בפה. שורה תחתונה: מנה לא רעה בכלל.
לקינוח הזמנתי 'טחינה קפואה' שהתגלתה כ...טחינה קפואה. לא ממש מומלץ. עדי הזמין עוגת שוקולד שהייתה רכה מאוד, מפוצצת בשוקולד וטעימה מאוד. אמנם מתוקה מדי לטעמי אבל כמו שעדי אומר "אין דבר כזה מתוק מדי בשוקולד".
לסיכום מקום נחמד מאוד, עם אוכל די טעים. לא אחזור בשביל חוויה קולינרית יוצאת דופן אבל אם אהיה רעב ואהיה בסביבה זו בהחלט אופציה לא רעה. תודה אחרונה לכם ואלרו על הגילוי של טחינת העמבה. אימצתי.
לאתר מסעדת ואלרו
לדף הפייסבוק של ואלרו
את עדי אני מכיר 3 שנים ו-3 חודשים. חצי שנה אחרי ההקמה של 'בצדק' עדי החליט לצרף אותי לליגה של הגדולים, כלומר לפורום שוקא, ומאז זו ידידות מופלאה שהולכת בערך כך:
"היי אמציה, עוד לא אירחתי אותך במאכלי י-ם, מה הסיכוי שאתה הערב אתה בירושלים?" ... "קלוש"
"היי עדי אני בירושלים הערב, רוצה לאכול?" .."דווקא אני בהרצליה היום"
"היי אמציה, רוצה לעשות ביקורת מסעדות? מתי אתה בירושלים השבוע?" ... "אני לא רואה את זה קורה"
וכן הלאה.
 |
| עתידות: בסוף עוד נצליח לשבת לאכול |
וכך עברו להם 3 שנים של מלחמה קרה אך עיקשת עד שברגע אחד של חוסר תשומת לב עדי הפתיע אותי בדיוק ביום שבו אני מסיים פגישה בחמש בירושלים. אמנם נרשמה לחובתו טעות טקטית כששאל אם אני רוצה ללכת למסעדה חלבית וכמעט אפשר לי להתחמק שוב אבל אז בקור רוח של בלוגר אוכל ותיק הוא כתב: "יש עוד אופציה בשרית טובה אבל הם נפתחים רק בשבע, קוראים לה ואלרו. כנראה מסעדה טובה. רצוי להזמין מקום..."
וכך מצאתי את עצמי עובד עם הלפטופ באוטו, בחניה של הר חוצבים, ממתין לשעה סבירה לצאת לכיוון השוק. איחרתי כהרגלי (כישראלי גאה אני מרגיש שזה לא מנומס להגיע בזמן) ועדי כבר חיכה לי על הבר. השולחנות במסעדה עוד היו ריקים אך מסתבר שכולם כבר מוזמנים. ניגשנו ישר למלאכת ההזמנה. השמועה אומרת שהישיבה במסעדה מוגבלת לשעתיים ולא רצינו לאכול בלחץ.
עיון קצר בתפריט מגלה שאפשר לחלק את המנות במסעדה לשני סוגים: הסוג שקשה לטעות בו והסוג המעניין. לי יש כלל, אני משתדל לא להזמין במסעדות מנות שקל מאוד להכין בבית. בטח לא כשאני צריך לכתוב ביקורת. דניס שלם בתנור או סטייק אנטריקוט על מחבת לא דורשים מיומנות יוצאת דופן ולכן למרות חיבתי הרבה לשניהם העדפתי ללמד זכות על המסעדה ששם הם לא יטעו ולחפש מנות מעניינות יותר.
 |
| פלאפל בשר ותוספות. ראשונה ראשונה. |
במנות הראשונות תפסו את העין שלוש: פלאפל בשר, מיני פיתה שף ושווארמה של דגים. החלטנו ללכת על דגים בעיקריות (זהירות ספוילר!) אז אמרנו שלפחות בראשונות יהיה קצת בשר וכך נפסלה השווארמה של דגים. בעיקריות בחרנו בדניס שלם ואז עלתה תהיה לגבי המנה המכונה "פילה סלמון מקורמל". סלמון לגמרי נכלל בין המנות שאני לא מזמין במסעדה. עדיין לא קרה לי שאכלתי במסעדה סלמון טעים יותר מזה שאני מכין בבית. סלמון הוא סלמון הוא סלמון אלא אם הורסים אותו ברשלנות פושעת. והנה כאן עולה הבטחה. הברמנית הבטיחה ש"סלמון כזה עוד לא אכלתי". נלך על זה.
שתי כוסות יין, אדום ולבן הגיעו לפני הראשונות היין היה נחמד אבל לא הרגשתי צורך להתעמק. זו ביקורת אוכל אז נתרכז באוכל. הראשונות הגיעו. המיני פיתה מגיעה כששה מדליוני פיתות קטנטנים מלאים בבשר אסאדו מפורק ליד קעריות של טחינת עמבה, עגבניות מרוסקות וחמוצים. הבשר בפיתה רך ונעים אבל חסר טעם לחלוטין. מהר מאוד מתברר שכך הוא אמור להיות. טבילה קטנה של הפיתה בטחינת העמבה – שילוב גאוני ופשוט של עמבה וטחינה – והטעמים מתפוצצים בפה. במהלך המנה הזו גיליתי משהו מדהים על עדי – הוא לא אוהב טחינה. לו היינו בסרט מדע בדיוני זה בוודאי היה מסגיר אותו כחייזר המתחזה לאדם. איך אפשר שלא לאהוב טחינה? נניח לזה. עדי טוען שהעגבניות המרוסקות הספיקו כדי להעשיר את הבשר. מילא.
 |
| טחינת עמבה ותוספות. אאוריקה! |
עברתי לפלאפל בשר כשאני עדיין נרגש מגילוי טחינת העמבה. האם מדובר בעוד שילוב מרגש של שני מאכלים טעימים ליצירת מופת משולבת? ובכן, לא. לפלאפל בשר יש טעם של קציצת בשר. אני אוהב קציצות בשר אבל אין שום זכר לטעם של פלאפל. המנה מוגשת על מצע של טחינה אבל הטחינה רגילה ולא טחינת עמבה שיכלה לשדרג מאוד את המנה. הסלט מסביב נחמד מאוד: גרגירי חומוס עם עגבניות ובצל סגול. החמוצים מיותרים לטעמי אבל בגדול חמוצים מיותרים בעולם. לחמוצים יש נטייה להשתלט על כל הטעמים מסביב ולהסתיר אותם, ואם כך אז בשביל מה להשקיע וליצור טעמים מורכבים? תנו לי את החמוצים שלי עדינים כמנת פתיחה או בין המנות. תרחיקו לי אותם מהמנות עצמם.
העיקריות הגיעו.
קשה להפתיע עם סלמון. כשהברמנית אמרה שמנה כזו לא טעמנו קיבלתי את האתגר וקיוויתי ללמוד משהו חדש. להיות מופתע. אבל הסלמון נשאר סלמון ואפילו בושל קצת מעבר למידה. האטריות שהוצגו כרביולי ובכלל היו טורטוליני, היו עטופות ברוטב סויה חזק כל כך שבכלל לא הרגשתי במה הוא ממולא. מה שהרימו את המנה היו קציפת הפורצ'יני שכיף לעטוף בה את הסלמון וחתיכות הצנון היפני בחמיצות מעודנת (ככה מגישים חמוצים בתוך מנה).
 |
| יש הרבה דגים בי-ם |
גם הלברק לא ממש הפתיע אבל היה עשוי כמו שצריך. המלח הגס מעליו היה במקום והוסיף עקיצות של מלח שהפכו אותו מדג טעים אך משעמם לקצת יותר מעניין. הרביולי סלק קשה לזיהוי, רק כשטעמתי את המילוי עצמו קלטתי שזה בכלל סלק אבל בסך הכל הוא טעים. קרם השורשים תפל מעט ולא מוסיף טעם למנה אבל הוא נעים בפה. שורה תחתונה: מנה לא רעה בכלל.
לקינוח הזמנתי 'טחינה קפואה' שהתגלתה כ...טחינה קפואה. לא ממש מומלץ. עדי הזמין עוגת שוקולד שהייתה רכה מאוד, מפוצצת בשוקולד וטעימה מאוד. אמנם מתוקה מדי לטעמי אבל כמו שעדי אומר "אין דבר כזה מתוק מדי בשוקולד".
 |
| אין כזה דבר מתוק מדי. אפשר עוד? |
לסיכום מקום נחמד מאוד, עם אוכל די טעים. לא אחזור בשביל חוויה קולינרית יוצאת דופן אבל אם אהיה רעב ואהיה בסביבה זו בהחלט אופציה לא רעה. תודה אחרונה לכם ואלרו על הגילוי של טחינת העמבה. אימצתי.
לאתר מסעדת ואלרו
לדף הפייסבוק של ואלרו
שלום לכל החברים שלי שם בחוץ, כל מי שקורא את העדות הזו היום צריך לחגוג איתי ועם משפחתי כי הכל התחיל כבדיחה עבור אנשים מסוימים ואחרים אמרו שזה בלתי אפשרי. שמי שירה אליהו ואני נשוי באושר עם שני ילדים ואישה מקסימה. משהו נורא קרה למשפחתי, איבדתי את עבודתי ואשתי עזבה את ביתי כי לא יכולתי לדאוג לעצמי ולצרכים. משפחתי. היא והילדים שלי באותו רגע. הצלחתי תשע שנים, אף אישה לא תתמוך בי כדי לטפל בילדים. אני מנסה לשלוח מבחנים לאשתי אבל היא חוסמת אותי מלתקשר איתה אני מנסה לדבר עם החברה והמשפחה שלה אבל עדיין יודע שאפשר לעזור לי והגשתי בקשה אז לכל כך הרבה חברים אבל הם עדיין לא יתקשרו אליי, עד שיש מגיע יום נאמן שלא אשכח בחיים שלי. כשפגשתי חבר ותיק שלי הסברתי את כל הקשיים שלי והוא סיפר לי על אדם נהדר שעוזר לו למצוא עבודה טובה בחברת קוקה קולה והוא אמר לי שהוא איות אבל אני אדם שאף פעם לא מאמין באיות אבל אני החליט לנסות את זה וד"ר אלאבה הנחה אותי והראה לי מה לעשות בשבעת הימים של ארוחת הצהריים את הכישוף. בצע את כל ההוראות ועשה מה שהוא ביקש ממני לעשות טוב. ד"ר אלאבה בטוח שהכל יעבור כשורה ואשתי תראה אותי שוב לאחר עבודה נפלאה של ד"ר אלאבה. אשתי מתקשרת אליי עם מספר לא ידוע והתנצלה והיא אמרה לי שהיא ממש מתגעגעת אליי והילדים שלנו ואשתי חוזרים הביתה. היום אני מנהל חברת פרגון בארה"ב. אני ממליץ לך אם יש לך בעיות כלשהן, שלח אימייל אל {dralaba3000@gmail.com} הזה או ווטסאפ אותו באמצעות איש הקשר שלו למטה +1(425) 477-2744 תודה לך ד"ר ALABA. ותקבל את התוצאה הטובה ביותר. קח דברים כמובן מאליו וזה ייקח ממך. אני מאחל לך את הטוב ביותר .......
השבמחק