יום שבת, 17 במרץ 2018

חיוקה

אם אתם מסתובבים בכל מיני אירועי תרבות בירושלים, סיכוי לא רע שעל המיתוג והעיצוב ניצחה לא אחרת מאשר נופר דסקל, לה יש כשרון גדול ועין טובה. וכישרון גדול ועין טובה זה בדיוק מה שאני מחפש במבקרי הבלוג הזה. מי שעוד יש לו כישרון גדול ועין טובה הוא אבירם חיוקה, עליו מיד תספר לכם נופר.

אני ממש לא קרניבורית. עם השנים אני פחות ופחות אוכלת בשר ויותר ויותר מתקרבת לחזון הצמחונות של הרב קוק (אבל הדגים, מה יהיה איתם? עליהם לא אוכל לוותר כל-כך בקלות). עם זאת, אני יודעת לזהות אוכל טוב כשאני טועמת אותו, לא משנה ממה הוא עשוי (פרסומת סמויה: ממפיס), לכן נעניתי בהתלהבות להצעה להצטרף לעדי ולבדוק את ׳חיוקה בפיתה׳ שנפתחה לא מזמן ממש לידי, בעמק רפאים. אחרי שכל מיני מביני עניין נצפו בפייסבוק כשהם סופרים את הימים לפתיחה, הבנתי שלמרות שלא עפתי על הלוגו והמיתוג כנראה לא מדובר פה בסתם עוד חתולייה. ואכן כך הדבר.

בחלק העליון: נופר. בחלק התחתון: תקראו בהמשך...
המסעדה החדשה ממוקמת בעמק רפאים 51 במקום בו שכנה מסעדת ׳סויו׳ הלונדונית ז״ל, אחרי שבגלגול קודם וממש לא רחוק הייתה בצומת אורנים. לאור ההצלחה החליט אבירם חיוקה, פיינליסט תוכנית הריאליטי ׳משחקי השף׳, לפתוח אותה מחדש במיקום יותר מרכזי עם יותר מקומות ישיבה. כשנכנסים למסעדה מורגשות היטב השאריות של ׳סויו׳. חלוקת החלל המרווח נותרה זהה, וכך גם השולחנות והכיסאות הצבעוניים שמייצרים אווירה אקלקטית במובן הפחות טוב של המילה.

׳חיוקה בפיתה׳ היא בעצם חתוליית גורמה לאוהבי הבשר שטעמם השתכלל בעשרים השנים האחרונות, ושווארמה בפיתה כבר לא עושה להם את זה כמו פעם. בכלל, בשנים האחרונות צצות יותר ויותר מסעדות של אוכל רחוב עם טוויסט עכשווי / סמי גבוה וזה דבר מבורך ולרוב פחות כואב בכיס.

הזמנו ראגו בפיתה ושווארמה אסאדו בצלחת, ולתוספות בחרנו מעקודה ליד האסאדו, צ׳יפס בטטה ופלאפל עדשים שהוגשו יחד עם מגש פיתות, חומוס-טחינה, סלט כרוב וגזר, וסלט קצוץ. לאורך כל ההזמנה השירות היה אדיב ונעים.

סלטי צד. לפעמים לא פחות חשובים מהעיקר...
אל הפיתה עם הראגו שבושל עם לימונים כבושים ואריסה, הוספתי טחינה (אני טוענת שאין דבר שלא הולך עם טחינה), עגבניות, פסטו כוסברה ולימון כבוש. על העמבה ויתרתי כי חמלתי על עדי (הערת העורך: אבל אני אוהב עמבה!). הבשר היה טעים והפיתה הטרייה וכל התוספות התערבבו לדבר שעובד טוב-טוב בפה. האסאדו היה ממש מעולה - נימוח ומתובל בדיוק במידה. אני מניחה שבפעם הבאה שאבקר שם אזמין אותו בפיתה, אבל לנמנעים מגלוטן, או למי שסתם לא רוצה להתפוצץ, הוא עובד מצוין גם בלי.

״סלט ירוק״, לרוב, בישראלית מדוברת זה ״לא רצינו להשקיע בכם אבל כן רצינו לתת לכם הרגשה טובה, אז שמנו לכם כמה עלים בצלחת ליד העיקרית ושפכנו עליהם קצת וינגרט״, אבל פה מדובר באחד הסלטים המקוריים שיצא לי לטעום. היו בו מקלונים דקים-דקים של קישוא וסלק חיים, עם מעט צנונית, בצל ירוק ופטרוזיליה. גם יפה וגם טעים. מהמעקודה, במקור, פשטידת תפו״א מרוקאית, ופה - מין קציצת פירה מטוגנת, לעומת זאת, לא נפלתי. התוצאה הסופית רחוקה מידי מהשם ויותר דומה לקרוקט צרפתי.

את סלסלת צ׳יפס הבטטה הגדולה זללנו וסיימנו בקלות. פלאפל העדשים הגיע פריך וחם והיה טעים מאוד, אך בעצימת עיניים טעמו כמעט זהה לפלאפל רגיל. הסלטים שהגיעו על המגש היו מהנים, במיוחד סלט הכרוב, שנכון, לא היה בו טוויסט, אבל לפעמים כל מה שדרוש זה טריות ומיץ לימון טרי.

איזה מזל ששאלנו אם יש קינוח
אחרי כל הטוב הזה - שבענו, אבל בתור חובבנים רציניים ומתוך חובתנו המוסרית לדווח לכם מה קורה גם בגזרת הקינוחים, שאלנו בחשש האם יש תפריט קינוחים. התשובה הגיעה בדמות קאדה שוקולד בליווי סורבה. מה זה קאדה? גם אני לא ידעתי. מסתבר שבמקור מדובר במאפה כורדי ממולא בגבינות, אבל כבר למדנו שחיוקה לא חושש להתרחק מהמקור, בפועל, הקינוח הזכיר לי פיתה עם שוקולד בטוסטר, שיש בזה משהו ילדי ונחמד. הסורבה הוכתר ככוכב הקינוח ועדי ואני חיסלנו אותו מהר מבלי להבין מה יש בו. על הג׳ינג׳ר שהיה בו לא היה לנו ויכוח, אך לגבי הפרי שהכיל נשארנו חלוקים עד עצם היום הזה: עדי האמין שיש שם פרי הדר כלשהו ואני הייתי בטוחה שזה אננס. נצטרך להישאר במתח עד הביקור הבא...


לאתר של חיוקה שף תאכל

2 comments:

  1. נופר ועדי תודה לכם! תמשיכו לבלות אצלנו ולשתף מהחוויות. תענוג לקרוא.
    חג שמח!!

    השבמחק