יום רביעי, 17 באוגוסט 2016

חרוצים

מיכל שילאור היא א' סובלנות בירושלים. מה שאומר שיש לה לא מעט עבודה לעשות פה, אבל היא בהחלט בכיוון, אם לשפוט לפי מה שהיא עושה במרכז הבין-תרבותי לירושלים ובמיזם 0202 שהקימה ומביא ידיעות ממזרח העיר. הנהלת הבלוג ושלל הצוות חשבו שזה יהיה רעיון טוב לקחת אותה לעסק החברתי שנפתח לאחרונה בתלפיות.

חשבתם שהבלוג הזה הוא על אוכל במסעדות ירושלמית? אז הפעם צדקתן רק חלקית. הפעם תגלו, כמו שהפלייר הקטן ליד הסוכרים על השולחן שלנו אמר לנו, שעם כוס קפה, אפשר לשנות את העולם.


יצאתי עם עדי לחרוצים – ביסטרו חברתי, מסעדה שמפעילה עמותת שק"ל, כדי לטעום את האוכל ועל הדרך גם לשמוע קצת יותר על האידאולוגיה, הקהילתיות, והסובלנות אשר מסתתרות מאחורי המנות והטעמים ברח' יד חרוצים שבתלפיות.

נתחיל מזה שאני גרה חמש דקות הליכה מהמסעדה ועוברת אותה ביומיום, אבל הופתעתי לגלות עד כמה היא מעוצבת בצורה מודרנית ומדליקה מבפנים! יש בר סלטים מושקע ומגניב, לוח גיר עם הסבר על דיל העסקיות (כל היום!), חנות שמוכרת את המוצרים שמכינים במסגרות האחרות של שק"ל ובאופן כללי וייב צעיר, חדשני ומלא באופטימיות.


נכנסתי פעורת פה והבטתי סביב. חלק מהעובדים חבשו כיפות וחלק מהעובדות היו עם מטפחות ועם חיג'אב, חלק במכנסיים וחלק בחצאיות, נשים וגברים, ערביות ויהודים, וכמו שהמלצרית אמרה: "חלקנו מיוחדים, וחלקנו מיוחדים בצורות אחרות". כל הרווחים הולכים לעמותת שק"ל, שמשלבת אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה ביחד עם אנשים שאינם בעלי צרכים מיוחדים. המסעדה כשרה למהדרין כך שלא הופתענו שכמה דקות אחרינו, נכנס גם זוג חרדי לאכול ארוחת צהריים – והצטרף למגוון הדתי והעדתי שכבר ישב בשני החללים של המסעדה. כך יצא שלפני שהתיישבנו כבר התאהבתי – הנה מסעדה שמכריחה אותנו לפגוש את המגוון הירושלמי, ומייצרת תשתית של סובלנות בתוכנו מבלי שבכלל נשים לכך לב.

האווירה והאופי שלי ושל עדי הביאו אותנו לשיחה – איך לא? – על פוליטיקה ועל ירושלים. אני חייבת לומר – אולי בזכות האווירה במסעדה – שהשיחה הייתה נעימה, מכבדת, מכילה ומקבלת. זה לא סוד שאני ועדי באים ממקומות שונים ואידאולוגיות שיכולות להתפרש כהפוכות, אבל משהו בגיוון, באוכל, בחברה, בעיצוב המסעדה, אפשר לנו לדבר זה עם זו בהקשבה אמיתית ועם רצון כן שוחח ולא לשכנע. ונחשו מה? אפילו הסכמנו בכמה מובנים! אז הסובלנות ששררה בחלל גם השפיעה על השיחה, הרחיקה אותנו מהאמירות על ירושלים הגזענית והסגורה, והפגישה אותנו עם ירושלים האמיתית: ירושלים שיודעת לראות את האחר, ירושלים שמוכרחה לחיות איתו ביומיום ומצליחה לעשות זאת בלי מכשולים פוליטיים או מחשבות כבדות מדי.

נדבר רגע על האוכל? אז הנה אני מתוודה: אני טבעונית, ובימים אלו גם מתנזרת מגלוטן. אני יודעת שעכשיו אתם תגידו לי את הבדיחה הידועה... "איך יודעים שטבעוני טבעוני? זה הדבר הראשון שהוא אומר!" אז תראו, זה לא הדבר הראשון שאני אומרת, ואם לא הייתי כותבת לכם על מסעדה, לא הייתי אומרת! וחוץ מזה, אם בסבלנות עסקינן, צריך להיות סובלניים גם כלפי טבעוניות וגם כלפי אוכלות-כל... וכך גם התפריט: סובלני כלפי כל האוכלוסיות. כשר למהדרין כאמור, חלבי, ויגן-פרנדלי, עם שתייה חמה, קרה ואלכוהולית (עדי גילה לי שהוא לא שותה שתייה חמה, אז גם אחרות כזו יש לקבל...), ארוחות בוקר, סלטים, פסטות, פיצות, פרי-שייקים וקינוחים.


ובכן, בתור טבעונית-ללא-גלוטן, ניגשתי מיד לחלק של הסלטים – והיו כמה ממש מעניינים. בחרנו שני סלטים: סלט בטטה עם חסה, עגבניות שרי, בצל סגול, סלק, גזר וצ'יפס בטטה ברוטב ויניגרט, וסלט אסייתי עם אטריות שעועית, בצל סגול, מלפפון, פלפלים, גזר, שומשום קלוי ברוטב סויה, בוטנים, בצל ירוק, שמן שומשום ומירין. והנה, סטיות של טבעונים: תנו לי סלק ואהיה שמחה, תנו לי אטריות שעועית ואהיה מאושרת. השילובים היו מעולים והמלצרית ענתה בסבלנות ובחיוך לכל השאלות ששאלתי אותה.


דרך אגב, המסעדה מארחת אירועים פתוחים לציבור. היא מציעה מגוון מהמם של הרצאות, שיחות פתוחות עם אנשי מקצוע ואקדמאיים, סרטים, ערבי שירה – מה שתרצו. והכל, כמובן, בשילוב ובהתאמה לאוכלוסיות השונות הצורכות והעובדות במסעדה. תוכלו להתעדכן על אלו בעמוד הפייסבוק של המקום.

אז למה אתן מחכות? בואו לראות את הירושלמיות המגוונת, בואו לחוות עולם קטן של נגישות, של תרבויות שמתערבבות-לא-מתערבבות, של חרדים וימניות וערבים ונכות ושמאלנים ודתיות ויהודים ובקיצור – כולםן. ועל הדרך, תאכלו איזה משהו.

תגובה 1: