יום רביעי, 24 ביוני 2015

רופטופ

בתקופת האינתיפאדה השנייה, ימים קשים לעסקים בירושלים, לאלי חזן היה תחביב לבקר במסעדה אחרת כל שבוע. עשור ומשהו אחרי, לקחנו את אלי, ליכודניק מלידה (מודל 1977, כמה מפתיע), לבדוק מה קרה לסצינה הקולינרית בירושלים.

את עדי ארבל פגשתי באין ספור מקרים אשר תכליתם היא קידום אג'נדה לאומית. היית אומר שהוא האדם הכי יצירתי באופן בו הוא מקדם אג'נדה שבה אני מאמין גם אם אני לא מסכים איתו בהכל. ההזמנה שלו לכתוב ביקורת על מסעדה ירושלמית בהתאם להעדפותיי הקולינריות (ובלבד שתהיה כשרה), הפכה את זה למעשה לאומי ומהנה של ממש.

אז הגענו למסעדת "רופטופ" על גג מלון "ממילא". המקום שפעם היו צלפים ירדנים יורים לעברו הפך למלון יוקרה ולמסעדה אותה שווה לבחון. סוג של אינדיקציה לא רע בכלל כיצד השתנו חיינו לטובה. הנה כי כן, נדרשנו לקבוע האם יכול להיות תצריף קולינרי שמשמעו מסעדה יוקרתית, כשרה ואיכותית?

התפריט מציע מגוון רב שמקשה עליך להחליט. המלצרית שלנו קרן הייתה אדיבה וחיננית והמקום לא היה מלא מדי, דבר שתרם להרגשה הנעימה.

המחיר כולל את הנוף
ההתחלה הייתה לא מספיק טובה: קיבלנו פוקצ'ה על חשבון הבית אך היא לא הייתה טרייה או לפחות לא מספיק טעימה. ההמשך מצד שני היה פיצוי ראוי על הפוקצ'ה, כזה שמקבע את רופטופ כמסעדה ששווה להגיע אליה ויותר מפעם אחת.

מהמנות הראשונות בחרנו בשתיים: המנה הראשונה הראשונה הייתה שבקייה כבד אווז בקומפוט ענבים ובלסמי תבלינים. השבקייה היא למעשה כבד אווז על ספינג' – וזה, תאמינו לנו, הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע. המנה הראשונה השנייה הייתה שקדי עגל בגריל פחמיםעם מסבחה, בצלי פנינה שרופים, עגבניות שרי צלויות וחומוס ספרדי. בליכוד קוראים לזה חלוויאת, אבל ברוף טופ צריך להצדיק את המחיר של המנה... תכל'ס יצא שילוב מאוד טעים שמוכיח שניתן למצוא טעמים חדשים ו"אקזוטיים" לא רק על ידי אכילת שרימפסים ולובסטרים או חלזונות אלא גם לקחת חומרי גלם כשרים ולהפוך אותם למעדנים שמותירים טעם של עוד.

היכונו לביאת העיקרית 
בדרך כלל כאשר מגיעים למסעדות מסוג שכזה ישנה נטייה לבחור בסטייק עסיסי אך אנחנו החלטנו לבחור בשתי מנות עיקריות פחות קונבנציונליות: עוף אורגני שבושל 72 שעות וסלמון צלוי עם ברוקולי ואספרגוס. עדי חשש שמה יהיה מדובר בעוף מכובס מדי אך אני חייב לומר שהיה מדובר בעוף טעים דיו שמעלה את השאלה איך הוא לא נשרף לאחר 72 שעות? (תשובת העורך: הוא לא בושל במשך 72 שעות. הוא הושרה במרינדה במשך כל הזמן הזה). הסלמון במקביל היה עשוי לעילא ולעילא והירקות הירוקים שנלוו אליו היו תוספת שבאה בדיוק בזמן ובמקום.

על אף שמד הקלוריות התקרב אל המקסימום, העיקשות של עדי על הקינוח הייתה לא מוגזמת מדי. בדיעבד. הזמנו מה שהם קוראים לו במסעדה Peanut butter & jelly - קרמו חמאת בוטנים, סבלה מלוח ודובדבנים. קינוח יקר, אך משובח.

הקינוח. התותים בתמונה הם אילוסטרציה לדובדבנים. 
אסכם ואומר: "רופטופ" היא לא מסעדה זולה אלא ההיפך אך נדמה לי שהיא שווה את ההשקעה. המסעדה היא מסעדה מצוינת וכשעדי מתלווה אליך זה הופך את החוויה הלאומית למושלמת. 




תגובה 1:

  1. ואו - איזה נוף! וגם המנות נראות מצויין...

    השבמחק