את משה קובלנץ פגשתי בסדנה ליזמים מתחילים בקרן לחברה האזרחית, אליה הגיע כדי לפתח את מדבר יהודה. כדי להביע תמיכה ביוזמה בה התאהבתי מהיום הראשון, הזמנתי את מושיקו לאכול במסעדת לאגו החדשה שהוקמה על גדות אגם פארק שמיר, ממש על ספר המדבר, על אם הדרך למדבר יהודה.
אז לפני כחודשיים הציעו לי להיות שחקן קולנוע, אני כל מה שאני יודע בקולנוע זה להגיד טרנטינו ולהנהן בראש כמקצוען. כמובן שאמרתי כן, למה מי לא רוצה להיות שחקן קולנוע או מבקר מסעדות? בסצנה הראשונה של הסדרה, השחקן הצעיר נרצח לעיני המצלמות ובכך נגמרה לה הקריירה שלי בקולנוע.
אבל באוכל, באוכל זה כבר סיפור שונה. אני אוהב ומכבד את כל סוגי המאכלים ללא הבדלי דת, עדה או צלחת. גם לא קשה לרצות אותי, בשר, בצק, שובע וצבע וקניתם אותי, ומלבד שהמנה לא תהייה יותר פלצנית מטעימה ומשביעה. אה כן, וגם חומץ בלסמי זה בגדר ייהרג ובל יעבור. אז כשעדי ארבל הזמין אותי לארוחה רומנטית במסעדת לאגו על שפת האגם שבפארק שמיר החדש במעלה אדומים, ובתמורה אני רק צריך לכתוב מהבטן את דעתי הלא מקצועית, לא יכולתי לסרב...
הזמנו שולחן לאמצע השבוע בשעה פחות עמוסה, לקראת ערב. התיישבנו בחוץ על שפת מדשאת הפארק והאגם, ולרוח מערבית נעימה, ולגמנו קצת יין משובח כדי להשתלב באווירה ולפתוח את התיאבון.
למנת הפתיחה אכלנו "דמפלינגס טלה" בציר בצל מקורמל, מעין כיסונים אסייתיים פשוטים ממולאים בבשר רך ועשיר בטעמים. איתם הגיעה פוקאצ'ה מדהימה שבדיוק נאפתה, קרם חצילים עם קליפה (אמיץ ומקורי!) ורוטב סלסת עגבניות. הצלחות פונו לא לפני ניגוב מלא וליקוק יסודי.
את הקריטריון המשמעותי שמרתי למנה העיקרית, זוכרים? זה צריך להיות משביע, טעים וצבעוני, לא פלצני ובלי חומץ...
סטייק סנדוויץ': אף פעם לא הייתי חסיד גדול בלחבר בין הקדושים בשר ולחם, זה לדעתי ממעיט בערכם. אבל אין מה לעשות זה עמוק בתרבות הפיתה שלנו. הסטייק היה מדהים, טעים ועשוי נכון. גם הג'פטה עברה את המבחן בגדול, אך למנה היה חסר קצת צבע בדמות עגבנייה או פטרוזיליה. לממרח הגוואקמולי לא התחברתי אבל לדעתי זה אינדיבידואלי, כפי שיעיד עדי שאכל עד הביס האחרון עם חיוך ענק מרוח על הפנים. אני פתחתי את הג'פטה ואכלתי את הסטיק עם מזלג, ובעיקר פזלתי לקראת המוקפץ הצבעוני והמגרה שהונח גם הוא על השולחן.
פהיטה בקר (מוקפץ עם אנטריקוט): לדעתי נתח הבשר האיכותי הזה הגיע מאותה הפרה שבג'פטה. המנה הזו קלעה בול לטעמי, מגוון ירקות איכותיים, כמות בשר מכובדת, צבעוני ועשיר בטעמים. כשכל הטוב הזה מוגש ישירות על מחבת חמה ויצוקה ונקי מתעמולות ופלצנות. המנה הזו עומדת יפה בכל הקריטריונים.
לקינוח ליקקנו סופלה שוקולד עם פירות יער וגלידת וניל: הפעם הצילחות כן היה גבוה מדי לטעמי. המנה הוגשה על מצע של מגש מאבן טבעית שחורה ודקה והגלידה הגיע בכף פיצוחים מברזל שנשמר גם הוא בהקפאה. או שאולי זו ההזדמנות להתחיל להעריך צלחות ופלצנות? כמובן שגם מהמנה הזו לא השארנו גרגר, הרי בסופלה שוקולד זה או שאתה יודע להכין או שלא, שחור או לבן, וגם הפעם הם לא פישלו...
לסיכום, אני ממליץ בפה מלא לבוא לאכול בלאגו. האווירה, המיקום השירות ואפילו מוזיקת הרקע יוצאים מן הכלל. כאמור לא מדובר במסעדת שף או בחתירה לכוכבי משלן, אבל כמסעדה עממית היא בהחלט עושה את העבודה. על ציון למסעדה אני אוותר מפאת חוסר ניסיוני, ועל המחיר אני לא אדבר פשוט כי אני לא באמת מבין בזה...
רק הערה אחת לשיפור: מים. מים צריך להגיש לשולחן מלכתחילה בין אם הלקוח ביקש ובין אם לא הספיק. ככה זה שירות.
בתיאבון לסועדים,
משה קובלנץ
מבקר מסעדות מתחיל
אז לפני כחודשיים הציעו לי להיות שחקן קולנוע, אני כל מה שאני יודע בקולנוע זה להגיד טרנטינו ולהנהן בראש כמקצוען. כמובן שאמרתי כן, למה מי לא רוצה להיות שחקן קולנוע או מבקר מסעדות? בסצנה הראשונה של הסדרה, השחקן הצעיר נרצח לעיני המצלמות ובכך נגמרה לה הקריירה שלי בקולנוע.
 |
| מסעדה, אגם, מדבר. מה עוד צריך? |
אבל באוכל, באוכל זה כבר סיפור שונה. אני אוהב ומכבד את כל סוגי המאכלים ללא הבדלי דת, עדה או צלחת. גם לא קשה לרצות אותי, בשר, בצק, שובע וצבע וקניתם אותי, ומלבד שהמנה לא תהייה יותר פלצנית מטעימה ומשביעה. אה כן, וגם חומץ בלסמי זה בגדר ייהרג ובל יעבור. אז כשעדי ארבל הזמין אותי לארוחה רומנטית במסעדת לאגו על שפת האגם שבפארק שמיר החדש במעלה אדומים, ובתמורה אני רק צריך לכתוב מהבטן את דעתי הלא מקצועית, לא יכולתי לסרב...
הזמנו שולחן לאמצע השבוע בשעה פחות עמוסה, לקראת ערב. התיישבנו בחוץ על שפת מדשאת הפארק והאגם, ולרוח מערבית נעימה, ולגמנו קצת יין משובח כדי להשתלב באווירה ולפתוח את התיאבון.
למנת הפתיחה אכלנו "דמפלינגס טלה" בציר בצל מקורמל, מעין כיסונים אסייתיים פשוטים ממולאים בבשר רך ועשיר בטעמים. איתם הגיעה פוקאצ'ה מדהימה שבדיוק נאפתה, קרם חצילים עם קליפה (אמיץ ומקורי!) ורוטב סלסת עגבניות. הצלחות פונו לא לפני ניגוב מלא וליקוק יסודי.
 |
| דמפלינגס. או בעברית: רביולי בשרי. |
את הקריטריון המשמעותי שמרתי למנה העיקרית, זוכרים? זה צריך להיות משביע, טעים וצבעוני, לא פלצני ובלי חומץ...
סטייק סנדוויץ': אף פעם לא הייתי חסיד גדול בלחבר בין הקדושים בשר ולחם, זה לדעתי ממעיט בערכם. אבל אין מה לעשות זה עמוק בתרבות הפיתה שלנו. הסטייק היה מדהים, טעים ועשוי נכון. גם הג'פטה עברה את המבחן בגדול, אך למנה היה חסר קצת צבע בדמות עגבנייה או פטרוזיליה. לממרח הגוואקמולי לא התחברתי אבל לדעתי זה אינדיבידואלי, כפי שיעיד עדי שאכל עד הביס האחרון עם חיוך ענק מרוח על הפנים. אני פתחתי את הג'פטה ואכלתי את הסטיק עם מזלג, ובעיקר פזלתי לקראת המוקפץ הצבעוני והמגרה שהונח גם הוא על השולחן.
פהיטה בקר (מוקפץ עם אנטריקוט): לדעתי נתח הבשר האיכותי הזה הגיע מאותה הפרה שבג'פטה. המנה הזו קלעה בול לטעמי, מגוון ירקות איכותיים, כמות בשר מכובדת, צבעוני ועשיר בטעמים. כשכל הטוב הזה מוגש ישירות על מחבת חמה ויצוקה ונקי מתעמולות ופלצנות. המנה הזו עומדת יפה בכל הקריטריונים.
 |
| והעיקריות: לא לפחד כלל |
לקינוח ליקקנו סופלה שוקולד עם פירות יער וגלידת וניל: הפעם הצילחות כן היה גבוה מדי לטעמי. המנה הוגשה על מצע של מגש מאבן טבעית שחורה ודקה והגלידה הגיע בכף פיצוחים מברזל שנשמר גם הוא בהקפאה. או שאולי זו ההזדמנות להתחיל להעריך צלחות ופלצנות? כמובן שגם מהמנה הזו לא השארנו גרגר, הרי בסופלה שוקולד זה או שאתה יודע להכין או שלא, שחור או לבן, וגם הפעם הם לא פישלו...
לסיכום, אני ממליץ בפה מלא לבוא לאכול בלאגו. האווירה, המיקום השירות ואפילו מוזיקת הרקע יוצאים מן הכלל. כאמור לא מדובר במסעדת שף או בחתירה לכוכבי משלן, אבל כמסעדה עממית היא בהחלט עושה את העבודה. על ציון למסעדה אני אוותר מפאת חוסר ניסיוני, ועל המחיר אני לא אדבר פשוט כי אני לא באמת מבין בזה...
רק הערה אחת לשיפור: מים. מים צריך להגיש לשולחן מלכתחילה בין אם הלקוח ביקש ובין אם לא הספיק. ככה זה שירות.
בתיאבון לסועדים,
משה קובלנץ
מבקר מסעדות מתחיל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה