יום חמישי, 12 בדצמבר 2013

אספרנסה

והפעם הבלוג מארח את דבורה פרידמן, אחת הג'ינג'יות השוות בבירה, רוקדת בארבע שפות, ומפיקה חדשות לתקשורת הזרה בישראל.

"מה מעט צריך האדם כדי להיות מאושר?", כתב מרקוס אורליוס: "רק אופטימיות, חיוך ותקווה".

אז מלאת אופטימיות למרות, או שמא בגלל המבול שירד בחוץ ופתאום הזכיר שגם בישראל יכול להיות חורף אמיתי ולו לרגע, ומלווה בחיוך הנסוך על פניו של של עדי למרות שנאלץ להתעורר מוקדם מדי לארוחת הבוקר - הגענו לבית קפה "אספרנסה" – או "תקווה" בעברית לאלו מכם שרוצים את זה "תוצרת הארץ".

מדובר בגרסא החלבית של מסעדת "אקליפטוס" בראשות השף משה בסון, שגם ממוקמת ממש מעליה, ברחוב חטיבת ירושלים 14, מתחם חוצות היוצר (ועליה יש ביקורת נפרדת). עצם מיקומו של קפה אספרנסה, מאפשר למבקרים בו לבחור בין הנוף של חומות העיר העתיקה מאחד, ומאידך להעיף מבט על משכנות שאננים, מלון המלך דוד ורחוב האומנים הציורי של חוצות היוצר. יש לציין, שלפחות לטעמי, הישיבה במרפסת המקורה והנוף הנשקף ממנה, מכסים על החוסר בעיצוב בחלק הפנימי של בית הקפה - בו אנחנו ישבנו מפאת הקור החריג שהוכיח שוב שאני פשוט רוסיה בלאי. מצד שני, בדיוק מעליי בקעה מוזיקה קלאסית נעימה שהשתלבה היטב עם השיחה הקולחת, רעשי הכביש הסואן שמאחוריי, והשקט של אחת מסמטאות חוצות היוצר יחד עם חומות העיר העתיקה מצדדי.

אז מה היה לנו שם?

מפאת השעה הוגש לנו תפריט ארוחות הבוקר שמשתנה במעט בשעת צהריים וערב. בחרנו בשקשוקת תרד ושמנת שנראתה לנו המקורית והמעניינת ביותר מבין השקשוקות המוצעות. ולזה הוספנו ארוחת בוקר ישראלית שכללה חביתה עם עשבי תיבול (ניתן לבחור גם תוספות אחרות כגון בצל, פטריות, פטה ועוד). המנות הוגשו עם לחמניות הבית, כוסיות מוזלי עם פירות טריים, שלושה סוגי מתבלים מתוצרת מקומית: עגבניות מיובשות, ריבת אגסים בקינמון ותערובת עשבים ירוקים ברוטב. לזה נוסף גם סלט ירקות, צלוחית גבינת פטה, וגבינת שמנת עם נגיעות שמן זית.  להבדיל ממסעדות אחרות, עשבי התיבול בחביתה הם טריים ונקטפים בו במקום או מערוגת התבלינים שגדלה במרפסת או ע"י השף, משה בסון, בסיוריו השונים בהרי ירושלים (וכאן אני ממליצה לכם לפנות ל"רב גוגל" ולקרא קצת  על האיש -  הקרוי גם "הארכיאולוג של האוכל הישראלי", ולא לחינם...).



מעבר לכך, חביתה זו חביתה ואיתה לא ממש ניתן להפתיע. השקשוקה לעומת זאת היתה אכן מעניינת, מקורית בריאה (בכל זאת תרד ושמנת) וטעימה מאוד, אם כי אני משערת שיש מי שימצא אותה מלוחה מדי. המוזלי נהדר וטרי. המיצים הטבעיים – אכן טבעיים ונסחטים במקום (להבדיל מתרכיזים טבעיים למיניהם) ואנחנו בחרנו במיץ גזר ותפוזים, אבל יש גם את אופציית האשכוליות. אני באופן אישי נפלתי לרגליה של גבינת השמנת שטובלה בשמן זית והחליפה, על הצד הטוב והמשמין ביותר את החמאה. 

אגב, למי שמגיע בלי עדי, או סתם לא מסתפק בחיוך שלו – את העבודה יעשו טוב מאוד צוות המקום. המלצרים אדיבים וחייכנים, עם תודעת שירות לא רעה בכלל, מקנים הרגשה ביתית למדי למקום, ולא שוכחים לעבור מדי פעם ולבדוק אם הכל בסדר, ואם חסר דבר מה. מה שמבחינתי ראוי לציון. עוד טיפ חשוב: ללקוחות המסעדה יש חניון צמוד. שווה להתקשר מראש ולתאם.

וחזרה למזון - כמו כל בחורה ממוצעת שהצמיחה במהלך חייה קיבה נוספת המיועדת לקינוח בלבד, לסיום וכחלק מארוחת הבוקר הוגשו לנו פנקייקים קטנים עם קפה/תה נענע (טרייה שרק נקטפה), וגלידת וניל של בן & ג'ריס – שני האמריקנים שהפיתוחים שלהם עושים אותי מאוד, אבל מאוד מאושרת.

אז בין אם זו הגלידה האהובה עליי ביותר, או האופטימיות החיוך ובית הקפה "אספרנסה", יען כי תקווה – נראה שיש עוד מקום בירושלים, שיכול לעשות אתכם, ובדוק שאותי – מאושרים.


לדף הפייסבוק של אספרנסה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה