גונבה לאוזננו השמועה שפיצרייה חדשה ומשובחת נפתחה ליד כיכר פריז, לה פיאדרה שמה. היה ברור לנו מי האורחת הראויה לבקר את המקום שהוא הרבה יותר מפיצרייה: ענת שאער, אשת נחלאות, הקינוחים והפחמימות.
ברשותכם אתחיל מהסוף. בזמן שעדי ואני מתאוששים מכל הטוב שזכינו לאכול, עדי מכריז בחגיגיות, "אני יודע מתי נוכל לפרסם את הביקורת: ביום הבסטיליה!!!". בשלב הזה אני לא כל כך מבינה לאן הבחור חותר אבל אני זורמת עם הרעיון. רק לאחר שיצאנו מהמסעדה, התגלתה הפאדיחה ברוב תפארתה: עדי היה בטוח שכל הזמן הזה אכלנו במסעדה צרפתית! כנראה שפיצה, פסטה, טירמיסו ומלצריות דוברות איטלקית, לא הספיקו להבין את העניין.
מה שנקרא, טפשת פחמימות.
בתור חובבת אפייה, בצקים וקינוחים זה היה מתבקש שנלך למקום שכולו פחמימות בשפע וללא רגשות אשם. בחרנו לסעוד את לבנו בפיצריית לה פיאדרה ששוכנת ברחוב אגרון בואך כיכר פריז (או צרפת, יאמר עדי להגנתו). הפירוש של La Piedra הוא "האבן" ומתייחס לתנור האבן בו נאפות הפיצות.
כדי לתת ביקורת על מגוון מנות מהתפריט, עדי היה עזר כנגדי מצטיין למרות שהוא "לא היה כל כך רעב". החלטנו להתחיל בפיצה, סלט ומשהו בקטנה.
הפיצות מחולקות לאדומות, לבנות וירוקות, כשהצבעים מעידים על רוטב הבסיס שלהן (ועל צבעי דגל איטליה, אהם אהם). החלטנו להתמקד במדור הפיצות האדומות, שם נבחרה דווקא... הפיצה הכחולה(!), שהכילה: רוטב עגבניות, מוצרלה, פטריות פורטובלו, שמן כמהין והנה מגיע הכחול במנה - גורגונזולה!!! לא מדובר במפלצת מסרט הוליוודי, אלא דווקא בגבינה כחולה ותמימה שרק רוצה לעשות לכם טעים בבטן. הבצק היה מושלם, דק בבסיסו ועבה בסופו, כמו שצריך. הרוטב הגבינה והפטריות גם היו מאוד טעימים והריח! בהחלט שילוב מנצח. לרגע הרגשתי כאילו אנחנו באיטליה. זו הייתה מחשבה מאוד מנחמת בהתחשב בזה שאנחנו בעידן הקורונה.
לצד זה, הזמנו את הסלט על תקן המנה "הבריאה". בדרך כלל מסעדות נוטות להשקיע הכי הרבה במנות על שם המסעדה ולכן בחרנו בסלט לה פיאדרה שכלל תערובת עלים, עגבניות שרי, בצל סגול, פטריות פורטבלו מוקפצות בסילאן, גבינת פטה, אגוזי מלך, חמוציות וצנוברים. הסלט הוגש בתוספת לחם, כי זה מה שהיה חסר לנו, עוד בצק. סלט, כדרכו של סלט, ברגע שמתובל ומורכב כראוי כמו במנה שהזמנו, משמש אחלה נשנוש צדדי בהפוגות שבין הפחמימות.
המנה האחרונה שהוזמנה בסבב האכילה הראשון היא מקלות מוצרלה ממדור ה-'בקטנה' או במילים אחרות, מנות ראשונות. אם הייתי צריכה לתאר מנה שהיא ענן, אז המנה הזאת בהחלט הייתה זוכה בתואר הזה. הבצק היה כל כך רך, כמעט כמו לאכול ענן חמאתי ובתוכו, מקלות גבינת מוצרלה שנמתחו באכילה כמו בסרטוני האוכל המושחתים והמגונים שמסתובבים בפייסבוק. המנה החזירה לי את האמון בפרסום כוזב, כי אשכרה אכלתי פרסומת ושרדתי כדי לספר.
אחרי הסבב הראשון התכוננו לסבב השני והאחרון של האכילה. כי אם יש משהו שעדי מצטיין בו, הוא להשרות אכילה על הסובבים אותו. דמיינו ארוחת בוקר בבית מלון חמישה כוכבים שמרוב שפע, אתם לא רק מפתחים קיבה שנייה אלא שלישית! אז ככה עדי. הבחור בורא קיבות, או בקיצור, לוציפר של הדיאטות.
התחלנו ברביולי גבינה עם חמאת לימון, עלי תרד, פקורינו (גבינה איטלקית מלוחה) וגרידת לימון, שהתגלתה כמנה מאוד טעימה, אוורירית, לא מכבידה בכלל כדרכן של פסטות, עם מידתיות נכונה בכמות הרוטב וגרידת הלימון.
בקינוחים היו שתי אפשרויות לבחירה, טירמיסו וקריספי שוקולד. מכיוון שאני לא חובבת פיצה עם שוקולד, הלכתי על הטירמיסו שהיה בסדר. עדי הזמין את הקריספי (פיצת) שוקולד שלמרבה ההפתעה, התגלה כקינוח המוצלח מבין השניים
עם בצק אוורירי, שוקולד, בננות וקרם פרש. כמו ילדים טובים של אימא חיסלנו הכל מהצלחת פרט לשני פירורים בודדים, מעשר לחתולים רעבים.
סיכום
אחלה מקום, אוכל מעולה, שירות טוב ונדיב ואחלה פרטנר לאכילה. חשוב לא לפספס את הפיצרייה שאיכשהו נעלמת מעיני עוברי האורח ברחוב אגרון. שלא כמו בהארי פוטר, הפיצרייה גלויה גם למוגלגים ולא רק לקוסמים, כך שעם קצת מאמץ, תמצאו אותה. שווה כל קלוריה!
עוד המלצה לסיום: כדי להקליל קצת את הבטן אחרי האכילה, מומלץ לסייר בנחת בשכונות היפות באזור.
לאתר של לה-פיאדרה
לדף הפייסבוק של המקום
ברשותכם אתחיל מהסוף. בזמן שעדי ואני מתאוששים מכל הטוב שזכינו לאכול, עדי מכריז בחגיגיות, "אני יודע מתי נוכל לפרסם את הביקורת: ביום הבסטיליה!!!". בשלב הזה אני לא כל כך מבינה לאן הבחור חותר אבל אני זורמת עם הרעיון. רק לאחר שיצאנו מהמסעדה, התגלתה הפאדיחה ברוב תפארתה: עדי היה בטוח שכל הזמן הזה אכלנו במסעדה צרפתית! כנראה שפיצה, פסטה, טירמיסו ומלצריות דוברות איטלקית, לא הספיקו להבין את העניין.
מה שנקרא, טפשת פחמימות.
 |
| ברוכים הבאים לפיצריית לה פיאדרה (הלא צרפתית!) |
בתור חובבת אפייה, בצקים וקינוחים זה היה מתבקש שנלך למקום שכולו פחמימות בשפע וללא רגשות אשם. בחרנו לסעוד את לבנו בפיצריית לה פיאדרה ששוכנת ברחוב אגרון בואך כיכר פריז (או צרפת, יאמר עדי להגנתו). הפירוש של La Piedra הוא "האבן" ומתייחס לתנור האבן בו נאפות הפיצות.
כדי לתת ביקורת על מגוון מנות מהתפריט, עדי היה עזר כנגדי מצטיין למרות שהוא "לא היה כל כך רעב". החלטנו להתחיל בפיצה, סלט ומשהו בקטנה.
 |
| סלפי עם משהו בקטנה |
הפיצות מחולקות לאדומות, לבנות וירוקות, כשהצבעים מעידים על רוטב הבסיס שלהן (ועל צבעי דגל איטליה, אהם אהם). החלטנו להתמקד במדור הפיצות האדומות, שם נבחרה דווקא... הפיצה הכחולה(!), שהכילה: רוטב עגבניות, מוצרלה, פטריות פורטובלו, שמן כמהין והנה מגיע הכחול במנה - גורגונזולה!!! לא מדובר במפלצת מסרט הוליוודי, אלא דווקא בגבינה כחולה ותמימה שרק רוצה לעשות לכם טעים בבטן. הבצק היה מושלם, דק בבסיסו ועבה בסופו, כמו שצריך. הרוטב הגבינה והפטריות גם היו מאוד טעימים והריח! בהחלט שילוב מנצח. לרגע הרגשתי כאילו אנחנו באיטליה. זו הייתה מחשבה מאוד מנחמת בהתחשב בזה שאנחנו בעידן הקורונה.
 |
| פיצה אדומה כחולה |
לצד זה, הזמנו את הסלט על תקן המנה "הבריאה". בדרך כלל מסעדות נוטות להשקיע הכי הרבה במנות על שם המסעדה ולכן בחרנו בסלט לה פיאדרה שכלל תערובת עלים, עגבניות שרי, בצל סגול, פטריות פורטבלו מוקפצות בסילאן, גבינת פטה, אגוזי מלך, חמוציות וצנוברים. הסלט הוגש בתוספת לחם, כי זה מה שהיה חסר לנו, עוד בצק. סלט, כדרכו של סלט, ברגע שמתובל ומורכב כראוי כמו במנה שהזמנו, משמש אחלה נשנוש צדדי בהפוגות שבין הפחמימות.
 |
| כל הטוב שסלט יכול להציע |
המנה האחרונה שהוזמנה בסבב האכילה הראשון היא מקלות מוצרלה ממדור ה-'בקטנה' או במילים אחרות, מנות ראשונות. אם הייתי צריכה לתאר מנה שהיא ענן, אז המנה הזאת בהחלט הייתה זוכה בתואר הזה. הבצק היה כל כך רך, כמעט כמו לאכול ענן חמאתי ובתוכו, מקלות גבינת מוצרלה שנמתחו באכילה כמו בסרטוני האוכל המושחתים והמגונים שמסתובבים בפייסבוק. המנה החזירה לי את האמון בפרסום כוזב, כי אשכרה אכלתי פרסומת ושרדתי כדי לספר.
 |
| (פרסומת) |
אחרי הסבב הראשון התכוננו לסבב השני והאחרון של האכילה. כי אם יש משהו שעדי מצטיין בו, הוא להשרות אכילה על הסובבים אותו. דמיינו ארוחת בוקר בבית מלון חמישה כוכבים שמרוב שפע, אתם לא רק מפתחים קיבה שנייה אלא שלישית! אז ככה עדי. הבחור בורא קיבות, או בקיצור, לוציפר של הדיאטות.
התחלנו ברביולי גבינה עם חמאת לימון, עלי תרד, פקורינו (גבינה איטלקית מלוחה) וגרידת לימון, שהתגלתה כמנה מאוד טעימה, אוורירית, לא מכבידה בכלל כדרכן של פסטות, עם מידתיות נכונה בכמות הרוטב וגרידת הלימון.
 |
| לוציפר צדק! |
בקינוחים היו שתי אפשרויות לבחירה, טירמיסו וקריספי שוקולד. מכיוון שאני לא חובבת פיצה עם שוקולד, הלכתי על הטירמיסו שהיה בסדר. עדי הזמין את הקריספי (פיצת) שוקולד שלמרבה ההפתעה, התגלה כקינוח המוצלח מבין השניים
עם בצק אוורירי, שוקולד, בננות וקרם פרש. כמו ילדים טובים של אימא חיסלנו הכל מהצלחת פרט לשני פירורים בודדים, מעשר לחתולים רעבים.
 |
| לפני ואחרי, תמונת אילוסטרציה |
סיכום
אחלה מקום, אוכל מעולה, שירות טוב ונדיב ואחלה פרטנר לאכילה. חשוב לא לפספס את הפיצרייה שאיכשהו נעלמת מעיני עוברי האורח ברחוב אגרון. שלא כמו בהארי פוטר, הפיצרייה גלויה גם למוגלגים ולא רק לקוסמים, כך שעם קצת מאמץ, תמצאו אותה. שווה כל קלוריה!
עוד המלצה לסיום: כדי להקליל קצת את הבטן אחרי האכילה, מומלץ לסייר בנחת בשכונות היפות באזור.
לאתר של לה-פיאדרה
לדף הפייסבוק של המקום
